לע"נ גיסו, הגה"צ כ"ק מרן האדמו"ר, מרן ישראל משה בן מרן אברהם יעקב זצוק"ל, מסאדיגורה
"ודבר אל העם" כ' ב'
לכבוד שמחת החתונה של בני הרב צבי הירש ני"ו יצא לאור ספר 'נועם שיח' חלק ב', ואחד העניינים הנידונים שם, הוא מגודל מעלת אמירת 'אַ גוט ווארט' להשני. הבאנו את דברי הרה"ק ה'בית אברהם' מסלאנים זי"ע, על הנוסח שאנו אומרים בליל שבת קודש בברכת מעין שבע: "מחיה מתים במאמרו", שלפעמים אפשר במאמר ומילה טובה לשני, ממש להחיות מתים, עיי"ש.
איתא בחז"ל (מסכת כתובות דף קי"א ע"ב): "אמר רבי יוחנן, טוב המלבין שינים לחברו יותר ממשקהו חלב". ואמרו חכמי המוסר בדרך צחות לבאר מאמר זה, דהנה כשאדם בשרי, לאחר שאכל סעודה בשרית, לא שייך להרוות צמאונו עם חלב, שכן אסור לו לשתות את החלב עד לאחר שש שעות מאכילת הבשר, ולכן אין המשקהו חלב עוזר לו מאומה, לא כן המלבין שינים לחברו, הוא אומר מילה טובה לחברו, הוא שומע את צרתו ומקשיב לו ועוזר לו, זה טוב תמיד, אין זמן שאי אפשר לעשות כן…
סיפר לי הרה"ח ר' אליעזר יהודה פויגל שליט"א, מנהל כללי של רשת הכוללים דחסידי ראחמיסטריווקא-ארה"ב, שפעם אחת שהה הרבי מראחמיסטריווקא שליט"א בקאנטרי בתחילת ימי החורף, וביום י"א חשוון – יום היארצייט של הרה"ק ה'מאור עינים' זי"ע – ערך שם את שולחנו הטהור. באותה עת נפש בקאנטרי גם כ"ק אדמו"ר מסקולען זי"ע, וכששמע שהרבי מראחמיסטריווקא עורך את שולחנו לכבוד היארצייט, הגיע לשם להשתתף בעריכת השולחן.
לאחר הטיש כשיצא הרבי מסקולען, התבטא הרבי ואמר, שהשתתפות הרבי מסקולען בסעודה, היתה לו לזכות ולעונג גדול. כששמעו מקורביו את התבטאותו, נענו ואמרו לרבי, שבצאת הרבי מסקולען מהשולחן הטהור, התבטא באותה מטבע לשון, שהייתה לו ההשתתפות אצל האדמו"ר מראחמיסטריווקא שליט"א לזכות גדולה. כששמע הרבי את דבריהם נענה בענוותנותו ואמר בתמיהה: "הוא הגיע אלי? – הוא הגיע להשתתף בסעודת היארצייט של ה'מאור עינים'"…
לפני שנים רבות, הייתי רגיל להגיע לישיבת 'אור חדש' כאן בעירנו לייקווד, והייתי לומד עם בחורים כפי מסת הצורך. יום אחד הגיע תלמיד חדש להיכל הישיבה. הבחור ההוא כמעט ולא פתח פיו, כאילם בא וישב על מקומו, לא התעניין בנעשה סביבו ולא הסתכל על שום חבר, ואף אלו שהיו מנסים להתחבר אליו לא יכלו לו. הנהלת הישיבה החליטה להטיל עלי עבודת הקודש, שאנסה להתחבר אליו, ללמוד עמו ולדובבו ולהכניסו בין החברים כאחד מן החבורה.
לאחר כמה דקות שישבתי אתו, ראיתי שאין עבודתי ללמדו תורה. בעל כישרון נפלא היה, ואינו נזקק לעזרה כדי להבין לימודו, מה שכן ראיתי, זה שהבחור צריך לקצת חיזוק. כל היום ישב שבור ומדוכא מכונס בתוך עצמו, ובכיליון עינים ציפה לקורטוב תשומת לב, ולכן החלטתי שבעז"ה נתחיל להשלים לו את החסר הזה.
בכל יום ויום בתחילת הסדר, כשהיה נכנס להיכל הישיבה, הייתי מקבל פניו מיט א ברייטן "שלום עליכם", ולאחר שטפחתי קלות על שכמו, שאלתי בשלומו ואיך הוא מרגיש, מה חסר לו ואיך עבר עליו הלילה. הייתי מזמין אותו לסעוד סעודת שבת אצלי בבית, והיה מרגיש את עצמו ממש כבן בית. בני המשפחה היו קוראים לו בשמו, ונתנו לו ההרגשה שאנחנו מאושרים משהותו בביתנו. גם הייתי מעודד את חבריו בכל עת שישימו אליו לב ויקרבו אותו.
כמובן, שתוך תקופה קצרה ממש, נהפך והיה לאיש אחר, פניו נעשו מאירות, מלאות חיות ורעננות, ומפיקות אושר ושמחת חיים, וקמעה קמעה נעמד על רגליו עד שהיה לאחד מן המנין, בחור חשוב ובעל שם טוב, ולאחר זמן מה הקים בית נאמן בישראל, וכיום הוא אברך יקר.
שנים רבות לאחר אותה תקופה, אמר לי האברך הזה: "תדע, שאילולא אותן טפיחות שכם, אם לא אותם 'שלום עליכם' שהיית מקבל אותי, ספק אם הייתי היום"… הביטו וראו וואס א קלאפ אין פלייצע קען מאכן, וואס א שמייכל קען מאכן, (מה טפיחה על השכם יכולה לעשות… מה חיוך יכול לעשות…) להציל נפש ישראל מרדת שחת!
סיפר אחד ממקורבי הגאון רבי אליעזר מן שך זצ"ל, שהוא יודע את הסיבה מדוע ביטל מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א את הנסיעה הקבועה שלו בבין הזמנים לעיר הקודש צפת, וכך היה סיפור הדברים: היה זה לפני כמה שנים, כשלפני חופשת בין הזמנים של חודש אב, הגיע הלה למעונו של מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א. לפני כניסתו ניגש אליו מקורבו של הגר"ח, ואמר לו: "הואיל ורבינו אוהב לשמוע לעתים עובדות ומעשי רב מגדולי ישראל, אולי תספר לו סיפור או שניים ממה שראו עיניך אצל מרן הרב שך זצ"ל?"
נכנס הלה לחדרו של מרן הגר"ח שליט"א וסיפר לו: "פעם שאלתי את מרן הרב שך, מדוע לעולם אינו יוצא לחופשת בין הזמנים, והרי ממילא אין מסירת שיעורים בישיבה? השיב לי מרן: 'לאנשים יש צרות רבות. אני יושב בביתי ולפעמים באים אלי אנשים לבקש עזרה ותושייה, לחלק מהם אני יכול לעזור ולחלק גדול אינני יכול לעזור, אבל בכל זאת, עצם הדבר שיש להם היכן לשפוך את הלב, זה מנחם אותם ועוזר להם, אם אסע לנופש ולא אהיה בביתי, ויבואו אנשים ולא ימצאו אותי בבית, הרי המועקה תישאר במקומה… איך אני יכול לעשות זאת?'".
כששמע מרן הגר"ח שליט"א את הדברים הודיע אף הוא: "אם כך, מעתה ואילך לא נוסעים יותר לבין הזמנים, ונשארים כאן כדי לעזור לאנשים לשאת סבלם בבואם לכאן!"…
(מתוך 'נועם שיח' – מכון אפריון לשלמה)