סיפר הגאון רבי יחיאל מיכל פינשטיין זצ"ל, שבעת שהיה הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל, בערוב ימיו, בבית חולים בוורשא, ונכנס אליו לבקרו, אמר לו רבי שמעון: "אילו הרופאים היו דואגים לחולים כשם שאנו דואגים לתלמידים, היו התוצאות הרבה יותר טובות…"
דוגמא אחת מני רבות, כיצד דאג רבי שמעון לתלמידיו (הובא ב"תורה יבקש מפיהו"): פעם הגיעה קבוצה של בולשביקים קומוניסטים במטרה לעשות פרעות בעיר (בבריינסק, מקומו של ר"ש). ביקש רבי שמעון להפגש עם מפקד הקבוצה. והנה לפליאת הכל, כשרק ראה המפקד את רבי שמעון אמר לו: "כבוד הרב, כל אשר תאמר אלי אעשה, כולל עזיבת העיר…"
שאלו רבי שמעון בפליאה: "מדוע?"
אמר לו המפקד: "יהודי אנכי, ובעבר למדתי בישיבה בטעלז בתקופה שהיית שם ראש ישיבה. פעם אחת ראית אותי שהיה חסר לי כפתור בבגדי, קראת לי לביתך וביקשת מהרבנית שתתפור לי כפתור במקום שחסר. במרוצת השנים נסחפתי ונעשיתי קומוניסט, אבל את הרחמנות והאכפתיות שהרגשתי אצלכם – לא אשכח לעולם!" ואכן הקבוצה הזו עזבה את העיר כלעומת שבאה.
*
מעשה שאירע לפני עשרות שנים בישיבת תפארת ציון: אחד מהר"מים של הישיבה ביקש להוציא תלמיד מהישיבה בשל התנהגותו החמורה והשלילית במיוחד. כששמע על כך ה'חזון איש' (שהישיבה היתה קרובה ללבו) לא הסכים לכך בשום פנים, כשהוא מתבטא: "צריך בית דין של כ"ג בשביל להוציא בחור מהישיבה".
אותו ר"מ לא ויתר. הוא הגיע בעצמו ל'חזון איש' וטען שאם אמנם אין לשלח את הבחור מהישיבה, אבל הוא לא יכול למסור שיעור במחיצה אחת עם הבחור. השיב לו החזון איש מיניה וביה: "אם כך, עליך לעזוב את התפקיד!"
המשיך וטען הלה כלפי החזון איש: "ומה יהיה עם שאר הבחורים שלא חטאו, מי ילמד אותם?" השיב לו החזון איש: "אני אמסור להם את השיעור…" ואכן למחרת הגיע ה'חזון איש' לישיבה ואמר את השיעור בעצמו…
למותר לציין שביום המחרת שב אותו ר"מ לתפקיד, כשהוא מקבל בהכנעה את הוראתו של ה'חזון איש' (הלמות עמלים)
*
ליבו הגדול של כ"ק האדמו"ר מגור בעל ה'בית ישראל' זצ"ל, הרגיש במצבו הרוחני של כל אחד מחסידיו. ומעשה שהיה בתחילת בין הזמנים, כאשר נכנסו, כנהוג, בחורים מהישיבה להיפרד 'לחיים טובים ולשלום' כדי לנסוע לביתם לכבוד החג, והרבי פטר כל אחד מהם לשלום, מלבד בחור אחד שלא פטרו לשלום.
התחנן הבחור: "רצוני לנסוע לביתי". אמר לו הרבי: "הבה נצא לטייל קמעא"…
לימים סיפר הבחור, כי בהיכנסו לרבי ליטול את ברכת הפרידה, לא היה בדעתו לחזור לישיבה לזמן הבא, ותיכנן ללכת בעקבות אחיו הגדולים שהחלו לעבוד. כשיצא עמו הרבי לטייל אמר לו (בתרגום מאידיש): "כתוב בספרים שכשמקבלים להנהיג עדה, מקבלים כוחות… אתה מתכוון שלא לחזור".
הבחור נדהם ושתק. המשיך הרבי ואמר לו: "לאביך יש קדיש אחד. רק אתה. אם גם אתה אינך רוצה לחזור לישיבה, מה יהיה? אם תבטיחני שלכל הפחות תיכנס לשטיבל בכל בוקר ובכל ערב לשיעור, הנך יכול לנסוע".
ואכן, הבחור נתן לרבי את הבטחתו. בזכות הבטחתו זו לרבי, נשאר הבחור בעולמה של תורה ומצוות, והינו קובע עיתים מזומנות ורבות לתורה, כאשר צאצאיו אחריו נמנים עם טובי האברכים (מתוך מאמר).
(גיליון 'איש לרעהו')