מעשה בבחור מישיבת חברון שהיה ישן איזו תקופה בביתו של הרה"ק רבי שלומ'קה מזוועהיל. בלילה קודם שכבו על משכבו ביקש מרבי שלומ'קה שיעירנו למחרת היום בשעה שש בבוקר, אך הרבי אמר לו שלא יוכל להעירו באותה שעה.
למחרת היום משהקיץ הבחור הבחין שהרבי עסוק זה מכבר על התורה ועל העבודה. בלילה שוב פנה הבחור וביקש ממנו שיקיצו משנתו למחרת היום, אך גם עתה מיאן אותו צדיק ואמר שלא יוכל למלא אחר בקשתו זו.
למחר הבין הבחור שלא מקרה הוא, אלא הרבי אכן משכים קום זמן ארוך לפני השעה שש, ובכלל הסתפק האם הוא עולה על יצועו, ומכל מקום איננו מסכים להקיצו משנתו.
לעת ערב חזר הבחור וביקש בשלישית את הרבי שיקיצנו, ושוב סירב הרבי. שאלו הבחור: "מדוע אין הרבי מסכים להעירני שאקום לעבודת הבורא?". אמר לו רבי שלומקה: "לשם כך יש שעון מעורר… אבל אני אינני מסוגל להעיר יהודי משנתו, כי אף שלאחר הקימה נהנה המתעורר, וגם מכיר טובה למי שהקיצו, מכל מקום ברגע הראשון שהוא מתעורר – מצטער הוא על כך, ואינני מסוגל לצער אחד מישראל".
(ע"פ באר הפרשה)