סיפר הגאון רבי שמחה רבינוביץ שליט"א בעל 'פסקי תשובות': באחת השנים נולד ילד במשפחתנו ביום הקדוש. ברית המילה התקיימה כעבור שמונה ימים באחד מימי חול המועד של חג הסוכות. מעמד הברית עצמו לא נערך בסוכה אלא בבית המדרש, זאת בהתאם לדברי ההלכה שיש להיזהר לא לערוך ברית בסוכה מחשש שינשרו קיסמים ועלים מהסכך על הנימול ויסכנו אותו.
במהלך סעודת הברית שהתקיימה לאחר מכן בסוכה, נטל זקני הרבי הקדוש ה'חלקת יהושע' מביאלא זצ"ל את הרך הנימול לידיו, אחז אותו בחיבה, ולעיני כל הנוכחים ההמומים פנה אליו כאל אדם מבין דבר: "רואה אתה, ינוקא? זהו הסכך, זוהי הסוכה, ואלו הם קישוטי נוי הסוכה…" אחר הראה לו גם את ארבעת המינים שמונחים היו על השולחן.
כל המסובים השתוממו לנוכח המחזה, עד שאאמו"ר זצוק"ל הרהיב עוז ושאל את זקני: "אבא, הלא תינוק רך הוא, הרי אינו מבין את כל הדברים הללו?"
"נכון, הוא אמנם אינו מבין", השיב לו זקני כשפניו מוארות באור עליון, "אבל הנשמה שלו קולטת ומבינה. פונה אני אל נשמתו, למען ייחקקו הדברים על לבו כבר עתה".
ואילו אני, מוסיף הרב שליט"א, נזכרתי מתוך אותו מעשה בשיטתם של בית שמאי במשנה במסכת סוכה (פרק ב משנה ח), שם מסופר על שמאי הזקן שפיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המיטה עבור תינוק בן יומו. ואף כי בשולחן ערוך נפסק להלכה שתינוק הצריך לאמו פטור מהסוכה, מכל מקום למדנו ממשנה זו שאף תינוק בן יומו שייך למצוות הישיבה בסוכה.
(מתוך שיחת חג מיוחדת ב'המבשר תורני' סוכות תשע"ד)