"רק אדמת הכוהנים לא קנה" (מז כב)
הכהנים: הכמרים (רש"י)
"לפני כמה שנים", כך סיפר הרב אפרים הולצברג, "קבלתי תקציב מהמועצה הדתית בירושלים, לעשות טיח חדש ב'תפארת בחורים', בית מדרשו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. הבניין העומד על תילו מזה למעלה ממאה שנים, היה זקוק מאד לשיפוץ,התקציב שקיבלנו לא היה גדול, ולכן חיפשנו קבלן שיסכים לבצע את העבודה במחיר זה. לאחר מאמצים רבים חתמתי חוזה עם גוי ממוצא ארמני, בשם ניקולאי, קבלן מעולה ובעל נסיון מוכח.
"ואכן, הקבלן לא איכזב. הוא הרים פיגומים ליד בית המדרש, והניח עליהם קרשים חדשים ומבריקים, דבר נדיר לכשעצמו, כי בדרך כלל משתמשים בעבודה כזו בקרשים ישנים ומאובקים, ובכך הוכיח לנו את המצוינות שלו בעבודה. הבנין חוזק ושופץ בבדק- בית יסודי. במהלך השיפוצים התברר שהחומר בו השתמשו בעת הבניה לפני למעלה ממאה שנה, היה חלש במיוחד. הפעם חיזקו את הבניין במלט חזק ומשופר. בתוך זמן קצר סיים הקבלן את העבודות לשביעות רצונם של כל הגורמים.
"חלפו מספר ימים, והקבלן ניקולאי פוגש אותי ואומר לי: 'אפרים, עם הקרשים של הרב אלישיב (דהיינו פיגומי העץ) אני בונה עתה כנסייה גדולה בהר הזיתים'… הגוי אמר את הדברים בהתרסה, וכביכול הטיח בנו : 'אתם רואים, אין הבדל בין בית המדרש שלכם לבין בית התיפלה', עפ"ל.
"למשמע הדברים הזדעזעתי; הקרשים ששימשו לבנית בית המדרש, ישמשו עתה להקמתה של כנסייה?! עברו עוד מספר שבועות, ונפגשתי שוב עם הקבלן הארמני. פניו היו נפולות.
"כששאלתי אותו מה קרה, השיב: 'הקרשים של הרב אלישיב, הרסו לי את הכנסייה'…
"התברר שהקמתה של הכנסייה בוצעה בצורה בלתי חוקית. הקבלן גייס עשרות פועלים שיעבדו רק בימי שישי ושבת, זמנים שבהם פקחי העיריה אינם מצויים בשטח, כידוע. וכך בשישי ושבת אחד סיימו את הקמת השלד של הקומה הראשונה. ביום ראשון שלאחר מכן הגיע הפקח, ומצא במקום כומר נוצרי לבוש שחורים, חרש-אילם. הפקח שאל את הכומר למה בונים ללא רישיון, והחרש -אילם הוציא מפיו קטעי מילים לא ברורות, כדרכו של חרש אילם.
"הפקח, שלא ידע על מומו של הכומר, התפלא על התשובה המקוטעת, אך פנה והלך לדרכו.
"בשישי ושבת שלאחר מכן הסתיימה קומת השלד השנייה, וביום ראשון הגיע הפקח, ופגש שוב את הכומר ההוא, שוב ענה הוא לו בצורה מוזרה, וכך גם בשבוע השלישי. סגנון התשובה של הכומר, הרגיז מאד את הפקח, שהחליט לפנות ישירות אל ראש העיריה, ולספר לו על הבניה הלא חוקית ועל התשובות הלא מובנות של הכומר…
"כל הסיפור הזה", אומר הרב הולצברג, "התרחש בשנים בהן כיהן כראש העיריה מי שלא היה ידוע כשונא נוצרים גדול במיוחד. אבל הזלזול ברשויות הכעיס אפילו אותו, והוא הורה להרוס לחלוטין את כל השלד בן שלש הקומות"…
***
"ויגש אליו יהודה" (מד י"ח)
ישנו רמז מפורסם מהרמב"ן ז"ל שכשמזדמנת לאדם התעוררות כלשהיא לאהבת ה', שינוי כלשהוא במהלך חייו, עליו להופכה לדבר ממשי – "חפץ"! ברגע שעלה בדעתו של אדם לקיים מצווה פלונית, אל ישאיר את הביצוע למחר ולמחרתיים, אלא יקיימנה מיד, ברגע זה. שאם ידחה את העניין, יתכן מאד שעד מחר כבר לא יצא מכך מאומה.
יודע אני על מעשה שהיה ברב חשוב המכהן כרבה של עיר פלונית, ששמע על חילול שבת המתבצע בפרהסיא באחד המפעלים בעירו. השמועה הלא טובה הגיעה אל הרב ההוא בעת שהלך ברחוב ולצידו אחד העסקנים המפורסמים.
השמועה החרידה את ליבו של הרב, שהציע לעסקן לבוא יחד איתו – בזה הרגע – אל מנכ"ל המפעל, למחות על כבוד השבת, ולדרוש את הפסקת חילולי השבת. הרב סבר שלצירופו של העסקן ההוא לפגישה עם המנכ"ל, תהיה השפעה מכרעת, כיון שמדובר באיש מפורסם ובעל קשרים רבים.
העסקן לא היה לבוש כדבעי; הוא הלך בנעלי בית, וגם חולצתו התלכלכה כמה דקות לפני כן מבוץ שניתז עליו על ידי מכונית חולפת. הוא ביקש מהרב שיאפשר לו לסור לביתו, להחליף את הבגדים ולנעול את הנעליים, "ומיד לאחר מכן אבוא עם הרב אל המפעל".
אבל הרב סרב להיענות לבקשתו, ואמר שאם ידחו את המפגש אפילו בעשר דקות, כבר יש חשש שמא יכנס היצר הרע לתמונה, וימנע בעדם מלממש את המשימה החשובה.
"אני חושש שהיצר הרע יכניס פתאום לראשינו דבר אחר, וייטול באחת את החשק העז למחות על כבודה של השבת, והדבר כבר לא יצא לפועל", אמר הרב, והוסיף: "לא יקרה שום דבר אם תבוא ללשכת המנכ"ל בנעלי בית".
העסקן השתכנע והלך עם הרב אל המפעל. הם מתדפקים על לשכת המנכ"ל, שהיה יהודי שומר מצוות, ויהי כשומעו על חילולי השבת המתבצעים במפעל, הודיע בצורה חד משמעית שהדבר לא נעשה באישורו, "אני הולך מיד לטפל בכך, ואדרוש את הפסקת חילולי השבת" אמר.
הפגישה הסתיימה באuוירה טובה מאד. המנכ"ל אכן מימש את הבטחתו, עוד באותו מעמד התקשר אל האחראים, והכל סודר על הצד הטוב ביותר. הרב והעסקן קמו ממקומותיהם, נפרדו מהמנכ"ל בלחיצת ידיים לבבית, אלא שבהיותם כבר מחוץ לדלת, הם שומעים אותו קורא להם שנית.
"שתי שאלות יש לי אליכם. הראשונה: מי גילה לכם שבעוד דקות ספורות אני אמור לעזוב את המפעל, בדרכי לוועידה כלכלית בחו"ל, שבה אני אמור לשהות במשך שבועיים?
והשניה, כיצד זה שנכנסתם לחדרי בצורה ישירה, והמזכירה לא עצרה אתכם בפתח?" – – –
מה התברר?
המנכ"ל היה בשלבים האחרונים שלפני יציאתו משטח המפעל, לוועידה הכלכלית ההיא, ואם היו הרב והעסקן מתדפקים על דלת לשכתו כמה דקות יותר מאוחר – כפי שהציע העסקן, שרצה להחליף את נעליו – כבר לא היו מוצאים אותו במקום, וממלאי מקומו היו משתמטים בתואנה שאין להם סמכות לפעול בעניין חילול השבת.
מי יודע כמה מקלות היה היצר הרע מכניס בגלגלי המחאה על כבוד השבת במהלך השבועיים הבאים, עד לשובו של המנהל מחו"ל…
רק משום שהחליטו לבוא למפעל באופן מיידי, סייעם השי"ת ומצאו עדיין את האיש בלשכתו, ורק משום כך, ארע להם דבר מופלא שאינו מתרחש אף פעם, והוא, שהמזכירה יצאה לרגע מחדרה, והשאירה את הדלת פתוחה, ובכך אפשרה להם להיכנס למנכ"ל בלא ביקורת, ובלא צורך בהמתנה.
(מתוך הגדה של פסח – 'חשוקי חמד')
