"אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה" (שמות כ"ח, ג')
מעשה באברך, אשר פנה אל מרן הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצוק"ל ושטח בפניו את מצוקתו. המשפחה התרחבה ב"ה, ההוצאות אף הן גדלו בהתאם, ואילו הפרנסה – נותרה כפי שהיתה… הוא עצמו אברך כולל, רעייתו עובדת כמורה, ואין הקומץ משביע את הארי. הלה, אף לא הסתפק בתיאור הבעיה, אלא הביא באמתחתו פתרון שנראה מושלם למיטב הבנתו. הוא חשב לעצמו, כי אם יצא לעבוד מעט בשעות הערב – הרי שיוכל להכניס תוספת של משכורת לבית, ובמקביל – לימודיו במשך היום לא יפגעו.
סבור היה האברך שרבינו יעודד את הרעיון, אשר יש בו כדי לתת מענה לבעייתו – מבלי לפגוע בתלמודו, אולם רבינו? דעת אחרת היתה עמו… רבינו יעץ לאותו אברך להמנע מכך, כאשר הוא ממליץ לו להמשיך וללמוד בשקידה, להצטמצם ככל שניתן ולהשליך יהבו על אביו שבשמים.
דא עקא, שכפי הנראה, אותו אברך לא הגיע בכדי לקבל 'תשובה', אלא בכדי לקבל 'אישור'… הרעיון היה מנוי וגמור עמו, ואף כי דחה אותו תקופת מה, בשל התנגדותו הנחרצת של רבינו – מכל מקום הוציאו לבסוף אל הפועל, בפעם הבאה בה חש כי הדחק אינו מותיר לו כל ברירה אחרת.
אלא שלאחר זמן מה, כאשר ערך אותו אברך את חשבון הכנסותיו והוצאותיו, התברר לו דבר מוזר ביותר: ההכנסות אמנם גדלו במידה ניכרת מאז החל לעבוד בשעות הערב, אולם במקביל גם ההוצאות גדלו ביחס זהה. בסיכומו של חשבון, התברר כי לא הרוויח מאומה כתוצאה מהצעד שעשה, אלא דווקא להיפך, חובותיו גדלו ועצמו לרוב…
למרות חוסר הנעימות שכרוך היה בדבר, החליט האברך לשוב ולהיכנס אל חדרו של רבינו, לספר לו דברים כהווייתם, ולשאול את פיו לפשר הדבר. "הכיצד יתכן שבעוד הכנסותיי גדלות משמעותית – נותרו החובות בעינם ואף תפחו עוד ועוד?" שאל האברך לאחר שהתוודה בשפל קול על שלא שמע בקול עצתו של רבינו.
אולם רבינו, כלל לא התפלא… לדידו, היו הדברים פשוטים וברורים, וכך אמר לאותו אברך: "כלפי אברך שתורתו אומנתו ישנה הנהגה מיוחדת בשמים, בבחינת: 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן'… כשם ש'המן' הספיק לכל אדם, כאשר המרבה לא הותיר והממעיט לא חסר מאומה – כך היא ההנהגה עם כל לומדי התורה לדורותיהם: הברכה שרויה במעט הפרנסה שבידם, וכפי שנאמר בתנחומא (בשלח כ"א): "בשעה שאמר ירמיה לישראל: 'מפני מה אין אתם עוסקין בתורה?', אמרו לו: 'אם אנו עוסקין בתורה במה נתפרנס? באותה שעה הוציא להן צנצנת המן, ואמר להם וכו': 'אבותיכם שעסקו בתורה – ראו מהיכן נתפרנסו! ואתם, עסקו בתורה – ואני אפרנס אתכם מזה!"
"לעומת זאת, כאשר אדם עוזב את בית המדרש ולו לשעה, הרי שבכך הוא כבר מניח את הנהגת 'צנצנת המן', ובוחר בהנהגה של 'השתדלות'! ולמעשה, מכריז הוא עצמו על רצונו שינהגו עמו בהנהגה טבעית, ואם לדון על פי דרך הטבע, הרי שבודאי אין די בעבודה של שעתיים בלילה, בכדי לפרנס משפחה כמשפחתך, אלא יש צורך לעמול ולהתייגע הרבה יותר!" סיים רבינו.
ללמדנו, כי לא תמיד ההשתדלות מועילה, לפעמים היא עלולה דוקא להזיק, שכן במקום בו האדם אינו מחויב בה – הרי הוא ניזון מידו של הקדוש ברוך הוא בהנהגה שמעל לדרך הטבע, ואין הוא נדרש לעשות הרבה יותר מכפי שהוא עושה…
ואגב, בהזדמנות אחרת הסביר רבינו לאברך מסוים, כי בחשבון כלכלי פשוט ניתן להגיע למסקנה על פיה, יצא שכרו בהפסדו אם יעזוב את הכולל ויצא לעבוד. היה זה כאשר נכנס אל חדרו של רבינו אברך שמשפחתו גדלה, והציג בפניו תכנית סדורה שערך: הוא בדק ומצא, כי אם יצא לעבוד בבורסה – יוכל להמשיך בלימוד התורה למשך שאר שעות היום, וכך נמצא שיוכל להישאר במרבית יומו באוהלה של תורה, ולצד זאת – לעשות לפרנסת ביתו ברווח.
רבינו נענה והשיב על אתר: "הבה נעשה חשבון כמו 'סוחרים בבורסה'… אם תלך לעבוד בבורסה – יחזיקו אותך כאדם עשיר. ממילא כאשר תבקש להשיא את צאצאיך – ידרשו ממך סכום גבוה כנדוניה, באשר ידעו כולם כי הנך בעל אמצעים… גם הנהגת ביתך תהיה בפיזור, יחסית להנהגתך הנוכחית, כך שבסיכומו של חשבון לא ישאר בדידך מאומה"…
"לעומת זאת, אם תמשיך להיות שקוע בלימוד ותהיה מהמסתפקים במועט – הרי שגם בבואך לשדך את בנותיך, לא יבקשו ממך סכומים גדולים, כי יהיה ברור לכל שאין לך כסף… אם תעשה חשבון, אפשר שתמצא כי דוקא תצא נפסד כלכלית אם תוותר על השקיעות המוחלטת בתורה ותצא לעשות לפרנסתך!"- סיים רבינו.
(מתוך 'אורחות החיים')
