אסור לדבר בבית הכנסת בדברי חול. ויש שנוהגים להקל ולדבר בענינים שיש בהם צורך, בהסתמך על דעת הסוברים שניתן לעשות 'תנאי' בעת בניית בית הכנסת שיהיה מותר להשתמש בו לדברים הנצרכים, וכיון שנהגו להקל בכך, הרי זה כאילו התנו על כך. וראוי להחמיר ולנהוג כעיקר הדין. והלומדים בבית הכנסת בקביעות - רשאים להקל יותר מאחרים, ובמיוחד בדיבורים שאינם סובלים דיחוי, כיון שאם יצטרכו לצאת, ייגרם ביטול תורה. ודיבורי סרק, אסורים אף לפי הדעה הנ"ל. ומותר לברך את חבֵרו לשלום בבית הכנסת; ויש שכתב שראוי להחמיר. [סעיף א וס"ק ב; ביאורים ומוספים דרשו, 3]

אסור לאכול, לשתות או לישון בבית הכנסת. ושינת עראי אף היא אסורה, אך אכילת עראי יתכן שמותרת. והלומדים במקום בקביעות - כיון שאם יצטרכו לצאת לביתם לאכול ולשתות יגרום הדבר לביטול תורה - רשאים לאכול ולשתות במקום; וכן במקרה שאם יצטרכו לישון בביתם יגרום הדבר לביטול תורה, רשאים לישון במקום. ו'קביעות' זו, פירושהּ שלומדים שם במשך כל היום; ויש אומרים - אף מחצית היום. אולם, גם הלומדים במקום שלא בקביעות - במקרה שאם יצטרכו לצאת יגרום הדבר לביטול תורה, רשאים לשתות מים בבית הכנסת במקרה הצורך. [סעיף א, ס"ק ז, וביה"ל ד"ה ואין; ביאורים ומוספים דרשו, 20 ו-22]

אסור להכנס לבית הכנסת במטרה לתפוס מחסה מחום, קור או גשם; ואף אם ילמד מעט בבית הכנסת אין הדבר מתיר זאת. אולם, אם החל ללמוד מחוץ לבית הכנסת - כגון שלמד במרפסת בית הכנסת - והאויר נעשה חם, או שהחל לרדת גשם, רשאי להכנס פנימה. כמו כן, אסור לעשות בבית הכנסת מלאכות של חול, אך מותר לעשות בו מלאכת מצוה, כאשר אין מקום אחר בו ניתן לעשותה. וכאשר יש צורך לתקן את כלי בית הכנסת - כגון ספסל שנשבר - יש שכתב שרצוי לעשות זאת בחוץ, אם הדבר אפשרי. [סעיף א, ס"ק ג-ד, וביה"ל ד"ה בחמה; ביאורים ומוספים דרשו, 10]