בימים אלו במיוחד, כשההתרחשויות המסעירות ברחובותינו רודפות זו את זו, מחויבים אנו לחדד לעצמנו ולילדינו את הגבולות הברורים של השיח הציבורי והפרטי שאסור לעוברם בשום פנים ואופן.
מעשה שאירע לפני כשלושים שנה: אל האדמו"ר מטאהש זצ"ל הגיע אחד מהאדמו"רים לשהות בצל קדשו בימי ראש השנה. היה שם בחור אחד מחסידי טאהש שנתפס למעשה ילדות, ומכיוון שהיה נראה לו כי כבודו של רבו יורד מעט בזה שמתפלל בביהמ"ד רבי נוסף, ע"כ ירד לחייו של אותו אדמו"ר אורח, ובליל א' דר"ה ביזהו לעיני כל הקהל באופן נורא ומבהיל ממש [כשסיים אותו אדמו"ר את תפילת העמידה, אמר לו הבחור כי מכבדים אותו בפתיחת הארון לאמירת 'לדוד מזמור', והיה זה בעוד האדמו"ר מטאהש עדיין לא סיים תפילתו, ועוד לא היו צריכים להתחיל באמירת המזמור]
ויהי ממחרת, קודם התקיעות קרא האדמו"ר מטאהש לבחור לחדרו והורה לו לפתוח את הארון. פתח הבחור את הארון, הראה לו הרבי באצבעו ואמר: "קח בבקשה מכאן שני דולר וסע העירה" [טאהש היא עיירה קטנה לא הרחק מהעיר מונטריאול].
בתמהון הביט הבחור על הרבי ולשונו נעתקה מפיו. "הרי ר"ה היום, ואיך מצווני הרבי לנסוע לעיר?!"… אך הרבי דחק בו כמה פעמים: "נו, קח לך את שני הדולרים וסע לעיר"… הבחור פרץ בבכי. "וכי מה רוצה הרבי ממני? והרי ראש השנה היום, ואיך אסע ואחלל עיצומו של יום?!"
או אז נענה הרבי בחריפות: "מעשיך אמש גרועים בהרבה מנסיעה זו!" [וכמובן, הרבי הניחו לנפשו, והבחור יצא משם כשהוא מלא בהרהורי חרטה ותשובה]
(ע"פ באר הפרשה חיי שרה תשע"ז)