הנהג הנבחר
אני גר באשדוד ומתפרנס כנהג הסעות. מנהג יפה עשיתי לי, ועומד בו בכל תוקף – לכבות את הפלאפון בשעת התפילה.
יום אחד, בשעת ערב מאוחרת, אני מקבל הזמנה להסעה למחרת בבוקר לשדה התעופה. למחרת אני יוצא לדרך עם הלקוח שלי, וזה מספר לי, כי הוא ניסה לתפוס אותי בשמונה בערב אך לא הצליח.
נו, בוודאי, אמרתי לו. בשמונה בערב התפללתי מעריב והטלפון היה מכובה.
"יודע אתה לאן אני טס?" המשיך הנוסע שלי, "לאירופה, לציונו של בעל התוספות יום טוב. תדע לך שאחרי שלא ענית לי, התקשרתי לנהג אחר וקבעתי אתו שהוא יסיע אותי, אלא שלאחר זמן התחרטתי על הזמן שקבענו, וביקשתי להקדים את זמן היציאה, שעה שאותו נהג כבר היה תפוס עם נסיעה אחרת. לכן, מאוחר יותר ניסיתי שוב להשיג אותך, ואכן אנחנו נוסעים עכשיו יחד".
התרגשתי מאד. בעל התוספות יום טוב הרי הרעיש עולמות בענין השתיקה בעת התפילה, ואף חיבר 'מי שברך' מיוחד למקפידים על כך. הרגשתי בזה הארה משמים, שדווקא אני נבחרתי להסיע יהודי לכיוון ציונו של בעל התוספות יום טוב, זכותו תגן עלינו. ראיתי בזה חיזוק למנהגי, לכבות את הפלאפון בבית הכנסת.
כששתי תפילות התאחדו…
אני גר בבית שמש. קבעתי עם סבי שיחי', שגר בחיפה, להיפגש עמו בשעה שבע וחצי בבוקר לצורך עניין חשוב ביותר.
כדי להגיע מבית שמש לחיפה בשעה כזאת, צריך לצאת כבר בארבע לפנות בוקר מהבית. קבעתי עם חברי, בעל רכב, שנתקשר זה לזה בשעה עשרים לארבע, כדי שנוכל לצאת בזמן. למעשה, החבר לא ענה לצלצולי, ובשעה ארבע הוא התקשר אלי בהתנצלות שבגלל סיבות טכניות הוא אינו יכול להסיע אותי.
מה עושים? ליד ביתי יש כביש ראשי. ירדתי למטה וחיכיתי לטרמפ. בשעה מוקדמת כזאת הרחובות ריקים, ובערך כל עשר דקות עוברת מכונית בודדת. השעה כבר היתה עשרים לחמש, כשהבנתי שאני מחכה לשווא, וכמעט שחזרתי הביתה, מוותר על התכנית להיפגש עם סבי.
אלא שבאותו רגע האיר בי הרהור: מה עם תפילה? לא ביקשת מהשם שיעזור לך! עמדתי ואמרתי כמה פרקי תהלים שהקב"ה יסייע בידי להגיע לחיפה.
והנה אך כיליתי דברי, ומכונית עוצרת לידי. "לאן אתה צריך?" שאל הנהג. לחיפה! עניתי. "הו, איזו השגחה פרטית!" התרגש הנהג, וסיפר: "יצאתי לדרך עייף כל כך, שלא ידעתי איך אשרוד. פחדתי שאירדם בדרך והתפללתי להשם שיזמן לי מלווה הגון שיעזור לי לשמור על ערנות, והנה, שמע השם לתפילתי והזמין לי אותך".
עמדנו נפעמים איך התאחדו תפילותינו. הוא חיפש מלווה, אני חיפשתי נהג. עשיר ורש נפגשו, עושה שניהם השם.
(גיליון 'השגחה פרטית' ויחי-שמות תש"פ)
