מנהג הנשים בספירת העומר
הנשים בבית רבינו ספרו ספירת העומר אך בלא ברכה, ורק ביום המ"ט לספירה הורה להן רבינו שאם לא שכחו מלספור אפילו יום אחד עד עכשיו יספרו הלילה בברכה, דהרי כבר אין חשש שכחה. [עי' משנ"ב (סי' תפ"ט סק"ג) דכ' וכמדומה דבמדינותינו לא נהגי נשים כלל לספור, וכתב בספר שולחן שלמה דעכ"פ לא יברכו דהא בודאי יטעו ביום אחד גם ע"פ רוב אינם יודעים פירוש המלות].
וסיפר רבינו שאצל הבית הלוי נהגו הבנות לברך על ספירת העומר, כי לא חשש שישכחו. דלשיטתו (עי' בשו"ת ח"א סי' ל"ט) אף אם שכחו יום א' לספור עדיין יכולות לברך.
חשש בכתיבה
פעמים שציין במכתבים שכותב כמה היום בעומר. (עי' בזה בטעמי המנהגים אות תרי"ג).
ופעם אחת לאחר תפילת ערבית קודם ספירת העומר ביקש רבינו שיוציאוהו בברכת הספירה ולא הבינו טעם הדבר, אח"כ נתברר שלפני תפילת ערבית כתב רבינו מכתב וכתב את התאריך מ"א למספר בנ"י תש"ע וחשש דהוי ספירה בכתב ולא רצה לברך.
לקיים מנהג בעלה
כלה אשכנזיה שספרה בברכה ספירת העומר ונישאה לבן מעדות המזרח שמנהגם ע"פ השו"ע (סי' תקפ"ט ס"ו) שנשים לא מברכות על מצוה שהזמן גרמא.
דעת רבינו שצריכה להפסיק לברך, כיון שהיא צריכה לנהוג כל מנהגי בעלה, והם נוהגים שלא לברך.
ענין השמחה בל"ג בעומר
רגיל היה רבינו להביא את דברי הרמ"ע מפאנו (מאמר מעיין גנים עניני ספירת העומר ליל ל"ג), דכ' וז"ל "והנכון כי היום הזה ראוי לשמוח בו ושלא לומר תחנה כמו שהיה פשוט לחכמים הראשונים ומנה לא תזוע… אלא ידוע במקומו שאף על רבן [רבי עקיבא] נקנסה מיתה לבו ביום ופסקה בשבילו שבטלה הגזרה, דין הוא לשמוח ביום שהרב ניצול".
בתפילה על הגרי"ש אלישיב במירון
בסיון תשע"א כשעבר הגרי"ש אלישיב זצוק"ל טיפול רפואי, נסע רבינו בדרך לישיבת רינה של תורה בכרמיאל לקבר הרשב"י במירון, וכשבא לשם נשאל אם רוצה לעמוד על הציון ממש או בסמוך, ענה שבלאו הכי אני רחוק ממנו כמה מליוני קילומטר… ומאי נפק"מ היכן עומדים. [ופעם אחת אמר דמקום הקבר עצמו הרי אינו ידוע בדיוק וממילא אין נפק"מ].
נסיעה למירון
סיפר בן רבינו, הגר"ש: היתה שנה אחת, כמדומה שנת תשכ"א, היינו אז אני ואחי ר' משה ילדים קודם בר מצוה, שבאחד הימים בחודש אב ראינו את הג"ר יהודה בויאר מסתודד עם אבינו, כעבור כמה ימים אבינו אמר לנו שכעת ניסע למירון. הוא ואנחנו – שני הבנים.
נסיעה למירון לא היתה תענוג אז בכלל… כחצי יום של נסיעה בשלשה אוטובוסים, ולבסוף הגענו למירון יגעים. ושם ישנו משך שלושה מים על הרצפה בלי שום מזרון, יחד עם פשפשים רבים, אכלנו לחם צר שקנינו, וכדי להתפלל במנין ירדנו לכפר למטה שם היו אז מנין מתפללים. רבינו למד כל היום בלי הפסקה בציון עצמו, ובבוקר למד אתנו קצת זמן. קצת אתי קצת עם אחי. אני למדתי בהמשך הבוקר וקצת מהצהרים חברותא עם אחי ר' משה ולקראת הערב יצאנו קצת להרים, היה זה רחוק מנופש ממש.
למעשה, מעולם לא אמרו לנו מה הסיבה שהחליט פתאום לנסוע, אבל ההשערה היתה שהיות ובאותה תקופה היו קייטנות של שבוע ויותר לבני נוער צעירים בבני ברק, שאורגן על ידי ארגוני נוער פא"י וכדומה, והפיקוח ותוכן הקייטנה לא היה מתאים לבני תורה, מאידך, כמעט כולם השתתפו בה, כולל משפחות בני תורה, אני משער שהוא העדיף שנהיה רחוק יותר ובכך לא נבקש ללכת לקייטנה…
[לימים אמר רבינו שהעז לישון שם רק אחרי ששמע מהמבינים שגופו הטהור של רשב"י קבור עמוק מאד משם, דבלא"ה לא היה מעז להיות שם מחמת הקדושה העצומה שיש שם].
כיצד הותר לר"א ליכנס למערה
בגמ' (שבת לג, ב) מובא דרשב"י ובנו נתחבאו במערה י"ג שנים עי"ש. והנה כל זמן שהיו במערה לא הי' באפשרותם לאכול מצה וכדו'. ובשלמא רשב"י הי' אנוס מאימת המלכות, אבל ר' אלעזר בנו לא הי' אנוס, ואיך הכניס עצמו לידי זה שיתבטל מקיום כמה מצוות. וצ"ל כיון שאביו הוצרך לו, הותר להכניס עצמו למצב שיהא אנוס, ולא יוכל לקיים חלק מהמצוות (אילת השחר וישב לב, יא).
הפה הוא קודש קודשים
שח הרה"ג רבי אליעזר טורק: שמעתי מיהודי שעלה למעונו של רבינו וביקש לשמוע כיצד מתכוננים ל'חג השבועות', חג קבלת התורה? רבינו השיב בחיוך: 'מה השאלה?! יורדים לחנות וקונים שלוש עוגות גבינה'!…
לתמיהת השואל על פשר התשובה המעניינת, דחק שוב בפני רבינו שכוונת שאלתו היתה מה היא ההכנה הרוחנית הנדרשת. השיב רבינו בחיוך פשטני: 'מה הפירוש כיצד מתכוננים?! שומרים על הפה נקי! כדי שהפה יהיה מסוגל ללמוד תורה עליו להיות נקי מכל פגמי הדיבור, הפה הוא קודש קדשים'
הכנה למתן תורה
מה היה ההכנה למתן תורה, אמר רבינו, דבר ראשון "תורה!" וחוץ מזה צריך לראות להשתפר במידות, וכמבואר שכלל ישראל התכוננו למתן תורה על ידי שהשתפרו כל יום במדה אחת.
עוד הזכיר רבינו דבר נורא, שהחזון איש אמר פעם על תלמיד חכם אחד שהוא מושחת במדות. והסביר החזו"א שלמד את זה עפ"י מה שראה בדברי תורתו של אותו ת"ח שיש לו סברות עקומות, ומזה ברור לו שמידותיו מושחתות… למדנו מזה שלומר סברא ישרה צריך מידות ישרות.
('כאיל תערוג')