שח הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: זה עתה שמענו מעשה מאיש יהודי מיקירי קרתא דשופריא ושמו ר' מענדל פ' שליט"א. זיכהו השי"ת במשפחה לתפארת, בית מלא בבנים ובנות בלעה"ר, למחייתו הוא עוסק בקניית ומכירת 'עתיקות' – ספרים וכתבי קודש ושאר חפצי קודש עתיקים, כשהוא מוכר בשער גבוה יותר מכפי שקנה.
וכבר הדבר ידוע שבעסק הזה אי אפשר לדעת מה יעלה בסופו, כי לפעמים יקנה ולא יהיו לו שום קופצים ויהא מונח עד… ולעיתים יעלה השער בכפל ובכפליים כשרבים יקפצו ויעמדו על המקח. משל למה הדבר דומה, לפורש מצודה בלב ים, שיתכן שיעלה בחכתו דגים גדולים ומשובחים אשר עין לא ראתה… ויתכן שיעלה בידו חרס. כללו של דבר שאין בזה שום כלל… אולם השליך ר' מענדל על ה' יהבו, וכמו שכתב הרמח"ל (דרך ה' ח"ד פ"ה) בענין התפילה, כי בהתקרב האדם לעמוד לפני השי"ת וממנו ישאל כל צרכיו ועליו ישליך יהבו, יהיה זה 'ראשית כללי ועיקרי לכל השתדלותו'.
כסדר העולם, גדלו הילדים והגיעו לעת דודים, ובנו בא בקשרי שידוכים עב"ג בשעטומ"צ. כמנהג בעלי בתים חשובים קיבל ר' מענדל על עצמו סכומים גדולים ונכבדים, אשר רק היודע תעלומות הוא יוכל להעיד כסף מנלן, כאשר כבר כלתה פרוטה מכיסו זה עידן ועידנים ולא נראה באופק שום מקור לעמוד במילתו. יום רודף יום ולילה ללילה, וזמן הנישואין קרב ובא, ולרש אין כל ואין זכר וסימן לממון.
בלילה שקודם החתונה קרא לבניו ולבנותיו ויאמר אליהם, הקבצו ושמעו בניי, הנה העליתי על גבי הגיליון סך כל ההוצאות הנדרשות לי ליום המחרת, וימצא החשבון עולה לעשרים וחמשה אלף דולר. עתה אניח דף זה בקרן זווית, ויחדיו נישא עינינו למרום שיחיש לנו ישועה בקרוב. סחו ילדיו בפלולם אל ישוב דך נכלם, בורא עולם השלם זה הבניין (וכבר פירשו 'השלם' מלשון תשלומים, שהקב"ה הוא ישלם כל ההוצאות…).
עודם מדברים את אשר על ליבם והקול נשמע בנקישות על הדלת החיצונה. פתחו את הדלת והנה ר' שמעון' בפתח, והוא איש ידוע בירושלים, מחשובי ונכבדי עדתו, ושמו לא יפורש מפני… אשר אף לו 'יד ורגל' בעסקי עתיקות. וישאל האיש את רבי מענדל האם יש אצלו 'חדשות' (כשהכוונה ל'עתיקות' דייקא…). השיב רבי מענדל: אדוני שמעני, אין תחת ידי מציאות גדולות, אלא יש ברשותי ספר 'משנה תורה' להרמב"ם ישן נושן, מלא בהערות וחידושים, אשר מבין השיטין נראה שמחברו היה גאון עולם, אך דא עקא שלא נזכר על הספר שם בעליו והוא כעין 'שיטה לא נודעת למי'…
עיין ר' שמעון בספר אנה ואנה, והיה נדמה לו כי יודע הוא את זהות המחבר. שאל את ר' מענדל: כמה יהא שכר התיווך באם אמצא לו קונה הגון שישלם במיטב?… הבה נסכם שתתן לי חמשה אלף דולר. והסכים רבי מענדל. יצא ר' שמעון ובדק בזריזות וחקר אחר כתבי ידות אחרים להשוות את כתב היד, עד שנודע לו שספר קדוש זה מיוחס להאי גאון קדמון בעל ה'פרי חדש' זי"ע, ואלו הכתבים הם פרי עמלו בקודש.
מיהר למכרו לאחד מגדולי הדור שהוא גם ידען נפלא ו'מבין' גדול בכת"י ועתיקות, והלה שילם שלושים אלף דולר טבין ותקילין. הפריש ר' שמעון לעצמו חמשת אלפים כפי המדובר ביניהם, ושילשל לידיו של רבי מענדל עשרים וחמשה אלף דולר במזומן, ממש פלאי פלאות, חושבנא דדין כחושבנא דדין, והכל שריר וברור וקיים.
ועתה בא וראה נפלאות ההשגחה העליונה, כי ספר קדוש זה שכב כאבן שאין לה הופכין בבית הרה"ח המפורסם רבי שלמה פפנהיים ז"ל, וכמעט שהשליכו לגניזה אחר שלא ידע מי הוא כותב החידושים וההערות על הגליון. ופישפש ר' מענדל דנן בבית עקד ספריו של ר' שלמה ומצא את הספר הלזה וקנאו בחמישים דולר בלבד. ולא זו בלבד, אלא שאחר זמן רב שלא הצליח ר' מענדל למכרו ושהה ברשותו תקופה ארוכה באין דורש ומבקש, כבר הציע ר' מענדל את הספר לבנו תמורת חמישים שקלים בלבד, אלא שהלה מיאן…
הרי לפנינו, שכל אותו הזמן שחשב רבי מענדל 'הנה איתרע מזלי והוצאתי מעותיי לחינם בעד ספר זה שאפילו חמישים שקלים אינו שווה'… אך האלקים חשבה לטובה, ושמר עליו לבל יקנוהו אחרים, כדי שיהא מוכן לשעת הכושר כשיגיע היום המיועד ויצטרך ר' מענדל למעות הרבה ויתלה עיניו למרום באמונה פשוטה ובבטחון בבורא כל עולמים.
(באר הפרשה ויחי תשע"ט)
2/347