"וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּו" (בראשית מה, טו)
על מה דיברו האחים עם יוסף מיד לאחר שנתגלה אליהם?
בוודאי דברו בלימוד. לא שייך אחרת.
יוסף מדבר עם אחיו בדברי תורה, מיד מהרגע הראשון. הרי הוא שולח ליעקב אבינו את העגלות, להראות לו שהוא זוכר את הסוגיה אותה למדו קודם שנמכר למצרים, סוגית 'עגלה ערופה'. מכך הסיק יעקב אבינו כי "עוד יוסף חי", שהוא נותר בצדקותו גם בהיותו משנה למלך מצרים. כי אם הוא זוכר את מה שלמד עם אביו לפני עשרים ושתים שנה, סימן שהוא 'חי'.
רבי משה לנדינסקי והלחמניה הטריה
רבי שלום שבדרון זצ"ל סיפר פעם מעשה שהיה עם רבי משה לנדינסקי זצ"ל, מי שהיה ראש ישיבה בראדין בזמן ה'חפץ חיים'. הוא היה גאון עולם, אמרו שביום אחד הוא לומד שמונים סימנים בשולחן ערוך. א מויראדיגער גאון. היה בחור ששמש אותו וישן איתו בחדרו.
לילה אחד מגיע רבי משה באמצע הלילה, מעיר את הבחור ואומר לו: "אל תשכח מחר בבוקר לקנות לי לחמניה טריה". הבחור נבהל עד מאוד. מי יודע מה קרה לראש הישיבה. מה לו, גאון עולם כמותו, ול'לחמניה טריה'? מרוב בהלה לא ישן כל הלילה.
למחרת מיהר הבחור ללכת אל ה'חפץ חיים' לספר את הסיפור המוזר, כדי שיבדוק מה קרה לראש הישיבה. ה'חפץ חיים' התפלא מאוד ואמר לבחור כי למיטב ידיעתו רבי משה נשמע בסדר גמור, אבל הוא יבדוק את העניין.
לאחר התפילה ניגש ה'חפץ חיים' לרבי משה והחל לדבר אתו בלימוד. הכל נשמע תקין. אמנם אין זו ראיה עדיין, כי הצדיקים הללו, גם אם הם שוכחים את ענייני העולם, הרי את הלימוד אין הם שוכחים. החל ה'חפץ חיים' לדבר אתו בענייני דעלמא, והוא שומע שהכל בסדר. או אז, שאל את ראש הישיבה: "הבחור שישן אתכם בחדר, סיפר לי שביקשתם שיקנה לכם 'לחמניה טריה', הרי היום לא ראש חודש ולא שבת, ומה פשר הבקשה הזאת?"
אמר לו רבי משה: "אצלי זה יום טוב, גמרתי בפעם הארבע מאות את הש"ס, ולכן לכבוד הסיום ביקשתי 'לחמניה טריה'"…
את התורה לא שוכחים
אגב זה שאמרנו כי גדולי עולם, גם אם רח"ל הם סובלים משכחה, הרי את התורה שלמדו אין הם שוכחים – אספר לכם סיפור.
אחד מגדולי עולם היה רבי דוד קרלינר זצ"ל, בעל ה'יד דוד'. בזקנותו הראש כבר לא עבד. הוא לא הכיר אף אחד. הוא גם כמעט לא ראה. אבל כל הזמן ישב ולמד בעל פה, דף אחר דף. היה ממש געשמאק לשמוע אותו לומד, כאשר הוא חוזר על דף הגמרא יחד עם כל הראשונים.
נכנס אליו משולח, ואומר לו שהוא בא לאסוף כסף לישיבת נובהרדוק. הוציא רבי דוד את הארנק, נתן לו כסף והמשיך ללמוד.
המשולח נשאר לעמוד על מקומו, תוך שהוא מוקסם מלימודו של רבי דוד.
לא עברו כמה דקות ורבי דוד שואל אותו: "רבי יהודי, מה אתם רוצים?"
והלה משיב לו: "באתי לאסוף כסף לישיבת נובהרדוק, אבל כבר נתתם לי כסף".
אמר לו רבי דוד: "אני נתתי כסף לנובהרדוק? מוזר. אני לא זוכר"…
את מה שהוא עשה לפני דקות ספורות, הוא לא זכר, אבל את כל התורה כולה הוא זכר!
אותו משולח הגיע ל'חפץ חיים' וסיפר לו את הסיפור שראה במו עיניו אצל רבי דוד קרלינר. ה'חפץ חיים' התפעל מאוד, ולימים כאשר נפטר רבי דוד, עשו בראדין הספד עליו, וה'חפץ חיים' קרא לאותו משולח וביקש ממנו לספר ברבים את אשר ראו עיניו.
ה' יהיה בעזרנו שהתורה תהיה חיינו ואורך ימינו, וכל מהותינו תהיה חיי תורה ומצוות.
(מתוך 'יחי ראובן', משיחות הגאון הצדיק רבי ראובן אליצור קרלנשטיין זצוק"ל)