כי כל זמן שנפשות ישראל התענגו בנופת צוף מתיקות התורה והמצוה, היה כ"א שמח בחלקו, ואהבה ואחוה ביניהם. ואין קנאה ושנאה (קרן אורה סוטה דף מ"ח)
- כיצד מגיעים לחשקת התורה?
-"ללמוד בבא קמא". והוסיף רבינו: "מדוע שור נוגח – כי זה טבעו, כך טבע כל יהודי – ללמוד, רק צריך להתגבר על היצר, ואז יתחדש בקרבו החשק שטבוע בדמו של כל יהודי"…
יהודי נכנס וקובץ השאלות דלהלן בידו:
- האם יש אופנים לקנות מתיקות בתורה, או שזה ענין שבא על ידי לימוד?
-"יש אופן לקנות מתיקות התורה – עם תפילה על כך".
- ללומדים נראה שיש כאלה שזכו למתיקות ממתנת שמים, ויש כאלו שצריכים לעמול על כך האם אכן?
-"לא נכון שזה במתנת שמים, זה בא רק על ידי עמל על זה".
- מה הם הדברים המפסידים את הטעם והגישמאק בלימוד?
-"הדברים המפסידים הם חוסר יראת שמים".
- מדוע גם מי שזכה למתיקות התורה במידה רבה, עדיין הקושי של ההתמדה קיים בו?
-"כי חסר לו ביראת שמים".
- האם בתפילה פרטית של כל לומד, להשיג את החלק בתורת ד', צריך לחזור ולבקש גם על השגת מתיקות עוד ועוד?
-"צריך לחזור ולבקש אודות המתיקות בתורה".
- ספק נוסף קיים אצל הלומדים, האם חוסר מתיקות מתמשכת היא בבחינת ניסיון מאת ד', או גילוי שאופן הלימוד ודרך האדם אינם נכונות?
-"זה גילוי שחסר יראת שמים"…
- יש תפילה מיוחדת למתיקות בתורה: "והערב נא", למה דווקא למצוה של לימוד התורה צריך מתיקות מיוחדת, יותר מכל שאר המצוות, עד כדי כך שקבעו לזה תפילה מיוחדת?
-"כי מצוות תלמוד תורה גדולה מכל המצוות – ותלמוד תורה כנגד כולם, ולכן כאן יש תפילה מיוחדת".
- מובא בשם החזון אי"ש, שאת מתיקות התורה ונעימותה משיגים רק אחרי שקידה של ג' או ד' שעות ברציפות בלי הפסק, ובלי זה קשה בכלל לצייר לעצמו, את המעלה הרוחנית הזו (עי' קובץ אגרות ח"א סי' ג'). האם הכוונה דווקא למדרגה גבוהה של מתיקות התורה, או שבכלל אין אפשרות להרגיש מתיקות רוחנית אמיתית בלי זה, ואם כן מה יעשו בעלי הבתים, הקובעים עיתים לתורה שעה או שעתיים ביום, האם באמת הם לא יכולים להרגיש את מתיקות התורה?
-"בעלי בתים ירגישו מקצת מתיקות".
- אמרו חז"ל (קידושין ל' ב'): "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" – האם הכוונה היא דוקא לתורה הנלמדת במתיקות, והמתיקות היא התבלין למול המתיקות המדומה של היצר הרע, או שהתבלין הוא עצם כח התורה, בלי שייכות להרגשת המתיקות בלימוד?
-"כח התורה היא התבלין ולא קשור למתיקות, אבל צריך לכך תורה לשמה [וכך כתב החיד"א בפתח עיניים]".
● ● ●
* סיפרתי לרבינו בכאב כי לישיבת… יש חובות של 2 מיליון ושלוש מאות אלף דולר (ומתייגעים רבות להחזקת התורה).
אחרי כמה דקות פנה רבינו אלי ואמר לי: "אני בעל חוב יותר ממך. עדיין לא גמרתי את שבת מה שאני חייב [סדרי הדפים במסכת שבת שבאותו יום היה חייב לסיימם לפי סדריו]".
למחרת שאלתי: רבינו רגיל לקרא לסדרי לימודו כל יום 'חובות', מה מקור שם זה?
- "אע"פ שאני אומר 'בלי נדר', מ"מ דבר שאני רגיל בזה הוי כעין חוב, וגם אבא קרא לסדרים הקבועים שלו 'חובות'".
- רבינו אמר לי אמש שלא סיים את החובות. שהוא כעת במס' שבת 'במה מדליקים', אבל זה הרי לא פרק קשה?
- "הדבר לא תלוי בקל אלא בדפים, אם זה הרבה גמרא או לא, ושם הם דפים גדולים, אגדתא זה יותר הרבה ולוקח יותר זמן".
* אמרו בשם הגר"א כי 'ברכות' היא המסכת הארוכה ביותר, ואחרים טענו ש'בבא בתרא' הארוכה ביותר, ורח"ש קרליץ בהיותו בלומז'ה בדק את זה, ואמר ש'ברכות' באמת יותר ארוך.
– "אני מתפעל שהיה להם זמן לזה. גם זה תורה לבדוק דבריו של הגר"א".
●●●
- נכתב בעלון שבועי 'נר לשולחן שבת': הרב… שמע מהרבנית קנייבסקי ע"ה:
היה זה לפני כעשרים שנה, רבי חיים שליט"א ביקש ממנה, שבכל פעם שהיא יוצאת מהבית, תנעל את הדלת, כי אנשים רבים נכנסים ומפריעים אותו מלימודו. פעם אחת היא שכחה לנעול, ורבי חיים נעל את הדלת.
כשחזרה וניסתה לפתוח את הדלת, גילתה שהדלת נעולה, המפתח שלה נותר בבית…
הרבנית תיארה איך זה היה: היא עמדה כחום היום מחוץ לבית, עם סלים מלאי ירקות, דפקה ודפקה, אך אין קול ואין עונה, רבי חיים לא שמע, 'שר התורה' שקוע בתוך הלימוד.
לבסוף, לאחר עשרים דקות, רבי חיים פתח את הדלת ואמר: "הרבנית לא בבית", וסגר מיד את הדלת. סיפרה הרבני: "קראתי לו: 'חיים, זו אני!'".
הראיתי לרבינו את הכתוב, קרא ובכה מאוד, אמר: "איני זוכר כלום, אבל זה יתכן".
רבינו מספר אודות עמל התורה של גדולי ישראל, וגם בוכה מהתרגשות.
סיפרתי לרבינו שהסבתא שפירא רא"י זצ"ל ספרה, כי פ"א בערב פסח רא"י נעלם, ומצאוהו יושב בבוידם וכותב חדושי תורה, כי בער"פ לא היה מקום פנוי בבית ועלה לבוידם.
- תגובה: "סיפר לי ר' שכנא קולידצקי זצ"ל, שהוא בעצמו ראה את פנקס הקהילה במינסק, שהמינסקער גדל, היה רגיל בבוקר לעלות לעליית גג ולהסתגר והיו קוראים לו למנחה. פעם אחת לא בא למנחה ודפקו ולא ענה, דפקו חזק מאוד ולא ענה, והביאו את בניו ואנשים שיראו עצה ולא עלתה בידם, עד שהוכרחו להביא פורץ שפרץ הדלת, וראוהו עומד עם הרמב"ם ביד, ושאלם למה באו, ולא ידע מכלום ולא שמע כלום".
אמרו לי כי מרן הגרי"ז אמר, שפעם היו מונחים בלימוד ומתעסקים במצוות (ליגען אין לערנען און טאן אין מצוות). היום מונחים במצוות ומתעסקים בלימוד.
רבינו התרגש ואף אמר, שהרב מפונוביז' אמר: "היום יש יותר תורה מלפני המלחמה".
אמר לי ר' יצחק לוינשטיין, כי רבו מרן ראי"ל אמר, כי רואים היום מחזיקי תורה באופן מופלא ביותר, מה שלא היה קודם המלחמה. ה' הביא במלחמה חורבן התורה נורא. ובמה ישלם לנו? עם בנין התורה הוא משלם על חורבן התורה. ולא רק עם התורה שיש, אלא גם עם מחזיקי התורה.
- "נכון מאוד, וזה בכלל ההבטחה 'כי לא תשכח מפי זרעו'".
ספרתי לרבינו, שסיפר לי בנו של ר' דוד זריצקי זצ"ל, שהתגורר בכרם בשכנות מרן זי"ע, שראהו בתקופה מסוימת שהוא מוזנח ומרושל, וניגש לרבנית ושאלה מדוע אינה שומרת עליו, ענתה לו הרבנית ע"ה: "טייערער ר' דוד (ר' דוד היקר), שבועיים שקשה לו רמב"ם בהל' מעילה, תגיד תירוץ ואז יהיה הכל בסדר"…
בכה רבינו בשמעו זאת.
●●●
הגר"י זילברשטיין אמר: "שנים רבות שימשתי והייתי במחיצת חמי זצ"ל. ומעולם לא ראיתיו נרדם בלימוד, היה לו טעם במאכלי שבת, אבל שם בעת האכילה היה לפעמים נרדם משא"כ בעת הלימוד.
- "התורה לא נתנה לו להירדם!".
הוסיף רבינו: "חמי למד תמיד בעיון, ובללמוד בעיון לא שייך להירדם, זה פשוט".
אחד מבני הבית שאל: האם סבא ראה את החזו"א בתשישותו נרדם בעת לימוד?
-"הוא אמר לי, כי לפעמים נחלש ועליו ללכת לשכב ולנוח, אבל באמצע הלימוד לא ראיתיו נרדם".
●●●
* סיפר לי עד נאמן, מנכדי מרן הגירש"א, שאחיו היה במוצאי יוה"כ במשמרת בבית הסבא, ומרן התיישב ללמוד בשעה 11:45 בלילה, ולמד בהמשך אחד עד 6:00 בבוקר. בשעה 3:00 שאלוהו האם רוצה כוס קפה, ענהו: "הרי עתה שתיתי", אמר לו: "כבר השעה 3:00" ענהו: "כבר 3:00? א"כ אשתה". ע"כ. וזה נורא מאוד איך מסבירים את זה?
-"התורה עצמה נותנת את הכח ללמוד אותה".
* סיפר רא"ד דונר לרבינו: "אלפי שאלות שאלתי את הרב אלישיב זצ"ל, בכלל חלקי התורה, מעולם לא פתח ספר ופ"א היתה שאלה: ילדה במלחמת העולם בין גיל 4 ל-7 הייתה אצל גויים ואח"כ נישאה לכהן, אם יש שאלה של 'שבויה'. שאלתי כל הגדולים ולא רצו לענות, שאלתיו, מיד אמר 'אין כאן שום שאלה' ופרס כל העניין להכריע שמותר. והנה ילדות היתה בי, ופעם אחת שאלתיו להרב אלישיב, אם אוכל לטלפן לרב מחו"ל לברר פרטים אודות השאלות שדיברנו בהן, הוא הסכים ושאלתיו מה מס' טל' שלו, כדי שהרב ההוא יחזיר שיחה כאן לבית, ומרן חשב ונזכר רק את הספרה הראשונה ואז אמר: 'את זה צריך לשאול את הרבנית'".
– רבינו לא התפעל ואמר: "זה פשוט!"
●●●
* שאלתי לגבי אברך פלוני (שכנראה רבינו מכירו ואולי השיב עפי"ז), שמתאונן כי הוא מתבטל בכולל ולא הולך לו בלימוד, ושואל האם ילך לעבוד, ויהיה לו לכל הפחות פרנסה ברווח או שיסתובב בכולל?
– "הוא יסתובב בכולל וסוף כל סוף ילמד".
* "מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים" – אברך שלומד, האם יחפש לעשות חסד? וכמה זמן להקדיש לחסד, או דלמא אם לא מזדמן לפניו, אין לו לחפש חסד ועדיף שיעסוק בתורה?
– "גמילות החסדים הגדולה ביותר היא במה שלומד. ויש בזה חסד שיכול לענות שאלות וללמד אחרים".
* א"כ על מה נאמר יעסוק בתורה וגם גמ"ח? כאשר לומד במדבר. [והנה, אביי לא היה במדבר ובגמרא אמרינן לגביה כיון שלא עסק בגמ"ח נפטר צעיר, כי שם היה צורך מיוחד בכך כיון שבא מבית עלי, או ששם הזדמן לפניו יותר חסד, ועסק בתורה].
– "במד"ר ויקרא פ' כ"א ה"ה והובא ברבינו יונה ב'שערי תשובה' אם עשית חבילות של עבירות, עשה כנגדן חבילות של מצוות וכו', רגלים ממהרות לרוץ לרעה הוי רץ אחר מילה שהיא בין ברכים". ע"כ.
* אברך מתמיד, שבצעירותו רץ לרעה, האם יניח מלימודו לרוץ לבריתות?
– "ירוץ ללימוד תורה, זו העצה הטובה ביותר בשבילו".
(מתוך הספר 'כל משאלותיך', הגאון רבי אליהו מן, עם מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א)