ל'בית ישראל' מגור הגיע חסיד בן ששים בשברון לב, וסיפר שעתה איחר לקום והפסיד את זמן קריאת שמע, אחרי שלא קרה לו כזה דבר בכל ימי חייו. בכאבו הגדול שאל איך יתקן את החסר לו ביום זה. הבית ישראל ענה לו:

הרה"ח אהרן כהן

היה זה לפני כארבעים שנה. אברך צעיר התכונן בפעם הראשונה לנהל 'ליל הסדר' בביתו. כמובן, היתה הרבה עבודה, ניקיון הבית להוציא החמץ, בהמשך הרבה עבודה ויגיעה להכניס את הפסח כנהוג בכל בית יהודי. כך נפגשו בליל הסדר הוא ובני ביתו, עייפים ומיוגעים בלי כח ומוח להתיישב לסדר. ואז הפציע בראשו הרעיון ה…

נתפוס נמנום כחצי-שעה ואז נתיישב לליל הסדר כראוי. הציע הרעיון לבני ביתו, שדווקא די-התחברו להצעה במקומה, "אחר נוכל לנהל את הסדר עם 'מוחין דגדלות'", הפטיר לרגע לפני שנרדם. כשהתעוררו בבהלה, חייכה אליהם השמש במלוא הדרה…

שבור כולו, ניגש לרב בבית המדרש, כשהוא מתאונן על כל המצוות; מצה, מרור, ד' כוסות, אמירת הגדה ועוד שהפסיד בהחלטה פזיזה ונמהרת. בהבטיחו נאמנה שדבר כזה לא יקרה שוב. להבא ינהל את הסדר מיד בערב! אפילו שיהיה מאוד עייף! אך שאלתו ותחינתו בפיו, האם תועיל תשובתו להשלים את ליל הסדר תשל"ט שהחסיר? או שזה מעוות לא יוכל לתקון?

אחר הניסיונות לנחמו ולחזקו, סיים הרב שאליבא דאמת, צריך לדעת ש'קריאת שמע' בזמנה הוא מדאורייתא ואפילו יותר חמורה מאכילת מצה. כמה צריך שיכאב כשחס ושלום מאחרים הקריאה בזמנה, שזה ממש מעוות לא יוכל לתקון. בימים אלו, שמטבע הדברים מתרפים קצת זמני השינה והקימה, נראה לנכון להביא קטעי שיח מדברים שנוהג אבי מורי הרה"ג צבי אליעזר כהן שליט"א, להעביר כסדר לעורר על חשיבות ונחיצות העניין.

כאגב יצוין, הגמרא בשבת (קיט:) מביאה שבע סיבות לחורבן הבית ואחת מהן היא; "אמר ר' אבהו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו ק"ש שחרית וערבית שנאמר {ישעיה ה-יא} הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו' וכתיב {ישעיה ה-יב} והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו וכתיב {ישעיה ה-יג} לכן גלה עמי מבלי דעת. ובמהרש"א על אתר", מפרש שהגמרא בכל סיבה התכוונה ליום אחד בשבוע, והסיבה של איחור קריאת שמע הכוונה לימי ראשון, שבהם מצוי המכשלה מחמת איחור השינה במוצאי שבת. כמה נעים ונאים להביא עתה הדברים, לעורר הלבבות להלכה ולמעשה.

קבלת עול מלכות שמים פעמיים באהבה שמע אומרים

המצווה הראשונה מהחיוב במצוות

המשנה הראשונה איתה מתחילה הש"ס, היא 'מאימתי קורין את שמע', כשבעצם אכן המצווה הראשונה בה מתחייב כל אחד, כשנכנס לעול תורה ומצוות בלילה הראשונה שנכנס לשנת הי"ג, היא מצווה דקריאת שמע של ערבית.

הגמרא בברכות אומרת;" עבר זמנה אינו אלא כקורא בתורה" – נראה שבזמנה מצווה הרבה יותר מלימוד התורה, שזה קבלת עול מלכות שמים. על כן, ראוי להעלות ולהזכיר בקרבנו את חשיבות המצווה, שלא נחשוב חס ושלום שזה משהו שיש ממילא בכל יום, רק לחשוב למשל, שכל יום בזמנה זה עוד מיליון דולר! מי ירצה להפסיד מיליון דולר? לתועלת הציבור נציין כמה דינים בעניין, כולל כמה 'קולות' בעניין, שאף אחד לא יפספס חס ושלום את המצווה הגדולה של קריאת שמע בזמנה:

לחכות לקריאה בלבוש כראוי?

כשמתעוררים ומסתפקים קצת האם לישון עוד קצת, ואח"כ לקרוא קריאת שמע כראוי עם המלבושים, אך יש ספק מאוד קטן שאולי יתאחר ויתעורר אחר זמן קריאת שמע – מה עדיף לעשות?

מהדין מותר לקרות קריאת שמע כששוכב במיטה על צידו לגמרי. אך יותר טוב שיתיישב על המיטה כדי שיהיה יותר ערני, ויוכל לכוון בקריאת שמע. ע"כ ייטול ידיים כהלכה ויהפוך עצמו לצד אחר ויקרא קריאת שמע.

בגמרא (ברכות יג:) מובא וכן נפסק להלכה; רב נחמן אמר לשמשו תעיר אותי לקריאת שמע, ותראה שבשני הפסוקים הראשונים אהיה ערני, אף שתצטרך להציק לי. אך המשך הקריאה סגי בנים ולא נים, תיר ולא תיר, דהיינו אף שאיני ערני לגמרי.

ולכן פשוט, שבכל מקום שיש חשש שאם יעדיף לקרוא עם המלבוש עליון כמו שראוי ומתאים, יש סיכוי אפילו אחוז אחד ממאה, שיקרה חס ושלום ויתאחר ויפסיד קריאה בזמנה. עדיף וצריך לקרות קריאת שמע במיטה, וכנ"ל מתי שמתעוררים לפני הזמן ולא להיכשל ח"ו. הא למה זה דומה; לאחד שיש לו שופר בראש השנה אך רוצה לתקוע עם הבגד עליון, וזה יגיע אליו רק בצום גדליה…

האמת, שבהלכה אף מובא, שאם אחד בבריכת מים או במקווה שיש פילטר (שאין חשש ריח) ורואה שעד שיתלבש יעבור זמן קריאת שמע, יקרא תוך המים וישים יד אחת על הראש כעין כיפה, ויד שניה על ליבו כעין אבנט, ויקרא קריאת שמע בזמנה. רואים אנו מזה את חומר עניין קריאת שמע בזמנה.

זמן הקריאה

בהלכה מובאים שני זמנים: א. זמן ה'מגן אברהם' ש-היום מתחיל מעלות השחר. ב. זמן שועה"ר והגר"א שהיום מתחיל מהנץ החמה. רוב הפוסקים סוברים כזמן ה-ב'. מיהו רבים וטובים, מחמירים ומקפידים לקרוא לפני הזמן הראשון, כיוון שזו מצווה מדאורייתא. אך כמובן שאם איחר זמן ה-א' לא יאמר נואש, רק יקרא אז לפני זמן ה-ב', ועדיין לרוב הפוסקים קרא קרי"ש בזמנה. להמחיש את הזמן. זמן א' 8:15. זמן ב' 9:00. בשעון קיץ. אך צריך לבדוק בכל עת בלוח שמשתנים הזמנים.

איזו כוונה מעכבת?

בתפילה מוזכר שחייבים לכוון בשלושה מקומות; א. פותח את ידיך ומשביע לכל חי… ב. שני פסוקים דקרי"ש. ג. ברכה ראשונה בשמו"ע-מגן אבות. לעניינינו, בקריאת שמע צריך לכוון שתי כוונות. א. אני הולך לקיים מצוה לקרות קרי"ש. ב. כוונת פירוש המילות דשתי הפסוקים; שמע ישראל-אחד, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ורע"א מוסיף דאין מעכב על כל מילה, אלא בסוף הפסוק יכוון כל הפסוק.

מובא ב'מעשה איש' בשם החזו"א, שאם גמר ברכת 'מגן אבות' ולא התחיל עדיין 'אתה גיבור' – שיכוון שם ויועיל. כמו שאומר הרע"א שמועילה כוונה בסוף הפסוק ד'שמע' לכוון על כל הפסוק, ובסוף 'בשכמל"ו' על הפסקא. כמו"כ מועיל בשמו"ע. אך ב'ביאור הלכה' משמע שצריך לכוון בתוך הברכה.

לסיום נציין שני סיפורים מחייבים המעוררים כל לב;

מרן הרב שך ז"ל הקפיד לא לישון על כרית בלילה. כשהיה כבר בשנתו התשעים, אמרו לו הרופאים שלצורך מצבו הרפואי הוא צריך לישון על כרית. אך הוא לא הסכים. לשאלת והפצרת בני ביתו ומקורביו, שיסכים לבקשת הרופאים, נענה שבעבר כשהיה ילד בן 12 ישן כרגיל על כר, ופעם אירע שישן ואיחר זמן קריאת שמע, על כן מאז הפסיק לישון על כר, כך שלא יישן מדי טוב.

אצל ה'בית ישראל' מגור הגיע חסיד בן ששים+ בשברון לב, וסיפר שעתה איחר לקום והפסיד את זמן קריאת שמע, אחרי שלא קרה לו כזה דבר בכל ימי חייו. בכאבו הגדול שאל איך יתקן את החסר לו ביום זה? הבית ישראל ענה לו; שילך ויעבור בכל הישיבות בגור, ויספר על כאבו הגדול ובזה יתקן את הדבר.