הרב ישראל ליוש
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ (יג טז)
אי' בילקוט שמעוני (יהושע ב') 'א"ר יהושע בן קרחה: יו"ד שנטל הקב"ה משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם, אמר רשב"י יו"ד שנטל הקב"ה משרה היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה, אמר לפניו: 'רבש"ע מפני שהייתי קטנה של אותיות הוצאתני משמה של צדקת?!', אמר לה: 'מתחילה היית בשמה של נקבה ובסוף האותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראש האותיות! שנאמר: 'ויקרא משה להושע בן נון יהושע", דבר אחר: מה ראה משה להוסיף על הושע יו"ד? אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר: 'אם לא הארץ אשר דרכה רגליך בה לך תהיה', ויהושע נטל שכר עשרה מרגלים'.
באופן פשוט נראה כי נחלקו התנאים בצורת סדר אותיות של אברהם, שרה ויהושע, אך הגאון רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל מבאר פלאות שניתן לומר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים ולא נחלקו, שהרי האותיות הקדושות מורכבות משני חלקים, צורת האות והגימטריה של האות, היינו שוויה במנין, ואם כן, רבי יהושע בן קרחה ביאר את ענין הגימטריה של האות יו"ד שנלקחה משרה, ואומר שחצי משוויו נתנו לאברהם וחצי השאירו אצל שרה.
ועדיין נותר לבאר להיכן הלכה צורת האות יו"ד של שרי, ואכן זו היתה טענתה של האות יו"ד 'מפני שהייתי קטנה שבאותיות', והיינו קטנה בצורתה, כי הרי בגימטריה איננה קטנה שבאותיות, יש קטנות הימנה. על כך מנחם אותה הקב"ה שאת צורתה נתנו בשמו של יהושע.
עתה, נותר למ"ד השלישי לבאר מהיכן קיבל יהושע את שוויו במנין של האות יו"ד, שהרי האות יו"ד של שרי, תרמה לו רק את צורתת, שהרי שוויה ניתן חציה לאברהם וחציה לשרה, וע"כ הוא מבאר שאת תוכנה של האות יו"ד נטל מצד עצמו, שהרי הוא נטל שכר עשרה מרגלים.
יש להוסיף על דברי המתיקה של הגרש"מ, שהרי לפי דברי המדרש נתבאר רק מהיכן קיבל אברהם את שוויה במנין של האות ה"א, ולא נתבאר מהיכן קיבל את צורתה של האות, ואילו אצל יהושע טרחו להסביר גם על צורת האות וגם על שוויה?
ונראה לומר שאחר שקיבל אברהם את תוכנה של האות ה"א מיו"ד של שרי, אזי יכול הוא מאליו להלביש לה מלבוש חיצוני, שהוא טפל לפנימי, אך מלבוש חיצוני לבד לא יוכל מעצמו ליצוק בו תוכן פנימי, ולכן צורת היו"ד פרחה והתחננה לפני הקב"ה ע"כ שהשאיר אותה בלא תוכן, ומאותה סיבה גם טרחו להסביר מהו תוכנה של האות יו"ד שניתן ליהושע, כי מלבוש חיצוני לבדו לא יוכל מאליו ליצוק בעצמו תוכן פנימי.
***
נספר שני סיפורים נאים בענין הוספת שם וקריאת שם:
השעה כבר מאוחרת בלילה, ולביתו של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל נכנסים בני משפחתו של חולה מסוכן להיוועץ עמו בענין הוספת שם לחולה. לאחר עיונו בצדדי השאלה הכריע כי אכן ראוי להוסיף לו שם, אך הגרש"ז לא הסתפק בעצה גרידא ומיד פנה אל השואלים: "מהיכן תשיגו עתה מנין אנשים להוספת השם?", "נלך ל'זכרון משה' ונקבץ שם מנין…" – ענו בני משפחה.
"לא נראה לי שבשעה כה מאוחרת ייאותו האנשים להמתין זמן כה ארוך עד שתאמרו את כל המזמורים והתפילות שבהוספת שם, הבה ניסע לכותל המערבי" – הציע רבי שלמה זלמן בטובו הגדול – "בנוכחותי ייקל לכם לצרף אנשים למנין…"
בני המשפחה נותרו פעורי פה לנוכח הצעתו הנדיבה של רבי שלמה זלמן, וכך עשו, ואכן ציבור גדול של אנשים הצטרף למנין וכולם כאחד שפכו את צקון לחשם לפני רופא כל בשר, וכעבור כמה ימים חלה הטבה ניכרת במצבו של החולה.
לאחר כמה ימים שוב נזקקו בני המשפחה לעזרתו של הרב, ותיארו לעצמם שלעזרה כה פעוטה הוא לא יסרב, אחר שכה טרח עבורם בנסיעה לכותל בשעת לילה מאוחרת, אך לפליאתם, סירב הרב ואמר כי הוא זקן וחלוש ואין בכוחו למלאות את בקשתם, ומשראה את פניהם המשתאים הסביר: "הוספת השם היתה נצרכת מאוד ולא היה ניתן לעכבה, וגם לא היתה כל דרך אחרת לעשותה, לכן עזבתי את כל ענייני וטרחתי למענה בשארית כוחותיי, אך הענין הנוכחי אינו חשוב כל כך ובנקל תוכלו לפנות לפלוני שיעזור לכם בענין…"
***
באדר תרס"ו נולד בן להגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל ויקרא שמו בישראל: 'חיים שמואל', ובספר 'משל האבות' על בקור חולים, מסופר ספור מופלא סביב קריאת שם זה:
לרבי אליהו היה בן שקראו לו 'שמואל' והוא נפטר בינקותו. לאחר מכן נולד לו עוד בן, ורבי אליהו חפץ לקרוא לו 'שמואל' על שם בנו הגדול, אך כיון שהוא נפטר בקיצור ימים, הוסיף לו את השם 'חיים' ויקרא שמו בישראל 'שמואל חיים', אך גם בן זה כקודמו, לא האריך ימים ונפטר לבית עולמו.
לאחר מכן מצא רבי אליהו בדברי הגר"א שהשם הנוסף צריך להיות ראשון, ובאמונתו הגדולה בדברי חכמים לא נרתע לקרוא לבן השלישי גם כשם בנו הגדול 'שמואל', והפעם הוסיף את השם חיים בתחילה, ובעוז רוחו קרא לו 'חיים שמואל'.
1/190