סיפורו הבלתי יאמן של היהודי ניצול השואה שזכה 14 פעמים בפרס הראשון ב'לוטו' בשלוש מדינות, אבל נאלץ לחיות על אי בודד
הנמלט
ממקום מגוריו בשנים האחרונות בוונואטו, מדינת איים קסומה בדרום-מערב האוקיינוס השקט, סטפן מנדל לא מפסיק להתגעגע לארץ-ישראל, אבל כרגע הוא מנוע מלהגיע אליה (או לעזוב את אי-מגוריו). מנדל, ניצול שואה יליד רומניה, מתמטיקאי במקצועו, הצליח פעם אחר פעם לפצח את נוסחת ה'לוטו' ולגרוף לא פחות מ-14 פעמים את הפרס הראשון בשלוש מדינות שונות, ולזכות בעשרות מיליוני דולרים. כדי לבלום אותו, נאלצו ב'לוטו' לשנות את ה'אלגוריתם'. האיש שגדל בבית עני והפך בעל הון, עלה ארצה לעסות עסקים, ודווקא כאן 'הסתבך' בחקירה כלכלית 'מוזרה' של הרשות לניירות ערך, שגרמה לו לברוח מהארץ ולהתגורר באי המרהיב שהפך עבורו בית כלא, ממנו אם רק יצא – יוסגר מיד לישראל. בגיל 80 הוא מתחנן: 'תנו לי לצאת לישראל ולשכנע את השופטים שאינני אשם'
ניגשנו למשחק הראשון וחיכינו. ברגע שזכיתי בפרס הראשון, כל אחד קפץ עד למעלה… היתה שמחה גדולה. אחר כך הלכתי, פדיתי את הכרטיסים, וזהו".
סטפן מנדל, יהודי ניצול שואה שזכה 14(!) פעמים בפרס הראשון בלוטו בכמה מדינות, מתקשה לתאר את ההרגשה שהציפה אותו כשזכה לראשונה בפרס הראשון: "תשכח מזה, אין לי מושג איך לתאר את זה", הוא אומר.
מנדל, ניצול שואה יליד גרמניה, מתגורר כיום בוונואטו, מדינת איים קסומה בדרום-מערב האוקיינוס השקט, ולבו הומה געגועים לארץ ישראל ולמשפחתו. הזכיות המרובות שלו בלוטו לא קרו פתאום וגם לא במקרה. כמתמטיקאי במקצועו, הצליח ניצול השואה לפצח את הנוסחה של הלוטו ולגרוף את הפרס הראשון בשלוש מדינות שונות- רומניה, אוסטרליה וארצות הברית. בלוטו שברו את הראש עד שנאלצו לשנות את האלגוריתם שלהם, כדי לבלום את מנדל.
האיש העשיר הזה שגדל בבית עני, הפך בעל הון ועלה ארצה, לעשות עסקים. אלא שדווקא כאן הוא הסתבך. הרשות לניירות ערך פתחה נגדו בחקירה (לטענתו, חקירה לא הוגנת על סעיפים פרוצדורלים שלא היה לו מושג שהם מנוגדים לחוק), שגרמה לו לברוח מהארץ.
כתוצאה מכך הפך פושע נמלט, הרחק מכאן – ב'כלא' הכי יפה בעולם. אם רק ייצא משם, יוסגר מיד לישראל. בראיון נדיר שהעניק לערוץ 'כאן 11' (ששרטטט את סיפור חייו המדהים), מתחנן מנדל בפני מדינת ישראל: 'תנו לי הזדמנות לחזור לארץ ולשכנע את השופטים שאינני אשם'.
'סיכונים מחושבים'
סיפורו של מנדל, שבעצם ימים אלה מתגורר על אי עם נוף מרהיב ועוצר נשימה, כשלבו במזרח – והוא, אי-שם בסוף מערב, הוא לא פחות ממדהים.
"8,11,13,15,19,20 –אלה המספרים שהרוויחו לי 27 מיליון דולר בווירג'יניה. אומרים שיש לך פי ארבעה יותר סיכויים להיפגע על ידי ברק מאשר לזכות בלוטו. אבל אני זכיתי בפרס הראשון בלוטו 14 פעמים , ומעולם לא נפגעתי על ידי ברק… אולי זה בגלל שאף פעם לא האמנתי במזל, אלא בסיכונים מחושבים. לשחק בלוטו, מבחינתי, זה קצת כמו לנהוג במכונית. תמיד יש אפשרות שאני אמות בתאונת דרכים נוראית, אבל אני עושה את זה בכל זאת כי הסיכויים תמיד לטובתי".
בהתייחסות שלו למצבו הוסיף מנדל ואמר: "היום אני חי בוונואטו, אולי המקום היפה בעולם. אבל בשבילי זה בית סוהר. אם הייתי יכול, הייתי חוזר כבר מחר הביתה, למשפחה שלי בישראל. היום אני פה כי נמאס לי לשתוק. הגיע הזמן שאנשים יכירו את הסיפור של סטפן מנדל".
"זה לא מזל, זה בכלל לא היה מזל. אני ידעתי בדיוק מה שאני עושה, ידעתי את התוצאה וידעתי בדיוק מה יקרה. זאת היתה מתמטיקה טהורה".
לא כך חשבו כלי התקשורת שתיעדו בזמנו את הזכיות המרובות שלו: "הוא זכה בלוטו 14 פעמים לפני שאוסטרליה העבירה חוק נגד המערכת", דיווח ה'ניוזוויק'; "המערכת שלו כבר זכתה ב 25 מיליון דולר ברחבי העולם…", דיווח מגזין 'פיפל', וכך על זו הדרך התפרסמו דיווחים רבים נוספים.
מה'חיידר' לתלאות החיים
מנדל טוען: "אין אדם בעולם שהוא לא מתמטיקאי. אתה לא יודע את זה, אבל אתה עושה מתמטיקה. אשתך אם היא נניח מבשלת במטבח ושמה את המלח במרק, היא לא צריכה לבדוק את זה במשקל, היא יודעת כמה לשים. זה מתמטיקה. אם אתה נוהג ברחוב ואתה לא נכנס בכל מכונית שבאה מולך, זה גם מתמטיקה. כל פעולה שאתה עושה בחיים כוללת באיזושהי מידה מתמטיקה".
גלי הים התכולים שמתנפצים את הסלעים ואל החול הרך, ממסגרים את דמותו של סטפן מנדל, מעמיקים את התחושה שהוא חי ב'פלנטה' אחרת, הרחק מאתנו. ובמידה מסוימת זה כך. הוא לא גדל כאן על אחד מעצי הקוקוס הרבים שמכסים את הג'ונגלים הדחוסים של ונואטו. ארץ האיים הקטנה והיפה הזאת היא של ונואטו. ארץ האיים הקטנה והיפה הזאת היא המקום הכי רחוק שאפשר לדמיין מהמקום בו נולד, ברומניה של 1940 – בעיצומה של השואה.
"את אבא לקחו למחנה עבודה ואמא שלי ואני היינו במחנה של נשים וילדים עד סוף המלחמה. דבר אחד שאני זוכר במחנה, שאחד מהשומרים הכין תה לעצמו במן קומקום כזה, ושפך את הקומקום המלא של המים הרותחים פה, על היד השמאלית שלי. אתה רואה את החלק הזה? (מצביע על צלקת בידו ר. ק. ) זה נשאר מאז".
לאחר המלחמה עבר עם משפחתו לכפר של כורי פחם בטרנסילבניה. אביו, יהודי חרדי, שלח אותו ללימודים בחיידר. סטפן נמשך מאוד למספרים. הכישרון המתמטי שלו עתיד היה להיתרגם לכסף: "המצב הכלכלי של המשפחה לא היה קל. זה היה תחת שלטון קומוניסטי. אז ההורים שלי נרשמו לצאת מישראל. אני גם נרשמתי, אבל אמרו שלי אים אפשרות לצאת. ידעתי שהדרך היחידה שבאמצעותה אוכל לעשות את זה, היא להשיג כסף. והדרך שלי לקבל כסף, היא להשתמש בתכונות המתמטיות שלי ולהיכנס להרפטקה של לוטו".
נוסחה על 8,000 דפים
מנדל: "ב-1959 גרתי בדירה קטנה והתחלתי לעבוד על אלגוריתם שאפשר לי לכסות את כל האפשרויות בלוטו. ברומניה הלוטו היה שישה מספרים מתוך 40. כלומר 3.8 מיליון צירופים שצריך לכסות כדי לזכות. לכסות את זה היה עולה הרבה כסף. אז חיפשתי אחר נוסחה שתצמצם את הצירופים למספר הכי נמוך שאני יכול להגיע אליו. זה היה לפני שהיו מחשבים. עשיתי את זה על הרצפה. היו לי 8,000 דפים.
"יום אחד מישהו פתח את הדלת. היתה רוח וכל הניירות עפו. הייתי צריך להתחיל מחדש… בזבזתי לפחות חודש. זה קרה לי עוד פעמיים, עד שתליתי שלט על הדלת: 'אל תיכנס לפני שאתה דופק'. עבדתי על זה במשך כחמש שנים, אבל בסופו של דבר צמצמתי את הצירופים ל-569 אפשרויות מתוך 3.8 מיליון. יש המון פרמוטציות ויש קומבינציות. 1,2,3,4,5,6 זה קומבינציה אחת,אבל בתוך זה יש המון פרמוטציות. לא משנה באיזה סדר נמצאים המספרים, בשביל לוטו זה אותו דבר".
ההסבר מייגע, ואפילו סתום עבור רבים מאתנו, אבל מנדל ממשיך להסביר בהתלהבות: "צריך להוציא את כל הפרמוטציות המיותרות, שכל קומבינציה תהיה פעם אחת. עכשיו, בשיטת צמצומים, יש לך בין 9 ל-11 אחוזים אפשרות עדיין לזכות בפרס הראשון, אבל אתה בטוח מאה אחוז בזכייה בפרס השני ובמאות פרסים המשניים. אני ועוד שלושה חברים שלי שמנו את כל המשכורות שלנו בפנים. מילאנו 220 כרטיסים. הפרס הראשון אז היה 72,783 ליי, שזה בעצם היה שווי של 18 שנות משכורת".
ביום בו זכה בפרס הראשון, עלו הוריו של סטפן ארצה: "אמא שלי בכתה, היא פחדה שאמות מרעב. כשהם עלו למטוס, למטה על יד המדרגות היתה ערימה של עיתונים ובעמוד הראשון היתה כותרת : 'סטפן מנדל זכה בפרס הראשון בלוטו'. אז היא הפסיקה לבכות. לפחות ידעה שאני לא אמות מרעב…".
סינדיקט של 'ווינרים'
המתעשר הצעיר ניצל את הכסף בו זכה בלוטו ברומניה כדי לנצח את הביורוקרטיה ולעלות ארצה. כאן התחתן והקים משפחה, ובמהלך שנות ה-80 החליט לשכלל את הנוסחה שהמציא, רק שהפעם החליט ללכת על כל הקופה. במקום לצמצם את הצירופים האפשריים בלוטו, הוא פשוט החליט לכסות את כולם.
"השלב הבא היה להשלים את האלגוריתם בו השתמשתי ברומניה כדי לכסות את כל האפשרויות ולא לקחת שום סיכונים. ככה הגעתי לאוסטרליה. לכסות שם את כל האפשרויות עלה בערך מיליון דולר. לא היה לי מיליון דולר, אז עשיתי סינדיקט של 12 אנשים – כל אחד שם 100 אלף דולר. לא יכולנו למלא 4 מיליון כרטיסים ביד, אז לקחנו את הכרטיסים עשינו אנליזה של הנייר ושל הדיו שלהם, ובעצם העתקנו אותם והדפסנו את הכרטיסים בעצמנו.
"הכנו תוכנה במחשב שממלאת את הכרטיסים, את כל הקומבינציות. אחר כך לקחנו את הכרטיסים, הלכנו לחנויות הלוטו, העברנו אותם ושילמנו עליהם. קיבלנו תמורתם קבלה שמכילה את מספריהם. ידענו שאין אפשרות להפסיד. הפרס הראשון היה 3.5 מיליון דולרים. זכינו בפרס הראשון ובאלפים של פרסים משניים… לא היה לנו כל כך הרבה, מפני שהיו 11 זוכים בפרס הראשון. זאת אומרת רווח ממש עשינו רק 97 אלף דולר. אבל הוכחנו שזה אפשרי".
בלוטו התעצבנו, והורו לכל החנויות שלא לקבל כרטיסים המודפסים במדפסת. גם לזה נמצא פתרון: "עשינו תוכנה שבעצם מעתיקה את כתב היד, ואתה הסתכלת על הכרטיס שהיה ממולא במחשב וחשבת שזה ממולא ביד. וזכינו שוב. בפרס הראשון… ברגע שזכית, אתה לא זוכה רק בפרס הראשון, אלא במאות של פרסים משניים".
השיטות הללו נשמעות מפוקפקות, אפילו קרימיניליות, אבל בפועל הכל חוקי לגמרי. מנדל מעולם לא עבר על החוק כדי לזכות בלוטו. הוא תמיד ידע איך לנצל את הפרצות במערכת ואת השטחים האפורים של החוק לטובתו.
כשהאוסטרלים התעצבנו
בלוטו האוסטרלי לא ממש התלהבו מהמתמטיקאי שמרוקן להם את הקופה. לכן החליטו לשנות את הכללים ולהעלות את מספר הכדורים במשחק מ-40 ל-45. כעת, כדי לזכות, צריך היה לכסות למעלה מ-8 צירופים אפשריים.
כדי לפתור את החידה המתמטית החדשה הזו, מנדל היה זקוק לעזרה. הוא פנה לאדם היחיד שיכול היה לסייע, פרופ' פאול ארדוש ההונגרי, גאון מתמטי שעבד בעבר עם אלברט איינשטיין. אלא שארדוש הבין רק הונגרית.
"למדתי הונגרית. זה לקח שבעה חודשים,ו ברגע שידעתי את השפה הלכתי למצוא אותו. איתרתי אותו בברזיל. עברנו שם שבוע. זה היה מעניין, הוא לקח את זה מזווית אחרת לגמרי. בסוף סיימנו את האלגוריתם. לפני שעזבתי, הוא אמר לי: 'שמע, אני לא רציתי לשבור לך את הלב, אבל אני בעצם מדבר אנגלית…'. למדתי הונגרית סתם. מכל מקום המשכתי במלבורן וזכיתי עוד 11 פעמים בלוטו".
סטפן מנדל אינו טיפוס סנטימנטלי, לפחות בכל הקשור לכסף. כשנשאל אם שמר את הטפסים הזוכים, השיב שלא. ומשאמר לו המראיין שהוא מבין שאינו אדם סנטימנטלי, קיבל תשובה דווקא מאוד רגשנית: "תלוי מה אתה מתכוון סנטימנטלי. אם אתה מתכוון למשפחה שלי, אני מאוד סנטימנטלי… אבל סנטימנטלי לדברים חומריים? אני לא כל כך מתלהב מזה. אני אדם רגיל, אני לא חושב שיש איזה קלאסיפיקציה מיוחדת בשבילי".
כך או כך, האוסטרלים רגזו על הזוכה הסדרתי והוציאו חוק שכונה 'חוק סטפן מנדל', לפיו אסור על אדם אחד לכסות את כל האפשרויות: "גם אני התעצבנתי קצת וחשבתי שנעשה תרגיל. לקחתי את ה'סיסטם', חתכתי אותה ל-50 חתיכות ונתתי כסף לחמישים אנשים. עכשיו תעשו חוק ל-50 איש… זאת היתה הפעם האחרונה ששיחקתי באוסטרליה. סה"כ זכיתי שם בכ-40 מיליון דולר".
לא מאמין ב'לוקסוס'
למרות עושרו, מנדל גר בבית פשוט יחסית,וגם מסביר למה : "גרנו בבית גדול עם בריכה שאני אף פעם לא הייתי בה, עם גנן ועם כל מיני דברים כאלה, אבל זה היה בלגן שלם. אנחנו לא צריכים בית, בשביל מה? ! אף פעם לא חייתי את החיים הגדולים. אני לא מאמין בזה. אני בא ממשפחה צנועה, ואנחנו לא מאמינים בלוקסוס גדול… ככה גידלנו את הילדים שלנו".
אחרי אוסטרליה פנה מנדל 'לכבוש' את אמריקה: "בגלל שידעתי שאזכה, הייתי צריך לעשות חישובים, כי יש סיכוי שמישהו נוסף יקנה כרטיס ויזכה, ואז הסכום יתחלק בינינו. כלומר הייתי צריך לחשב שהסכום של הזכייה יהיה מינימום פי שלושה מסכום ההשקעה. זאת אומרת אם אתה משקיע מיליון בכיסוי האפשרויות, אתה צריך מינימום פרס של שלושה מיליון דולר, להיות בטוח שתעשה רווח. גייסתי קבוצה של אנשים שעבדו שם במשרה מלאה".
ההתנהלות של מנדל בארה"ב לא מביישת מבצע צבאי: "בכל מדינה בארה"ב יש 'לוטוריות' שונות. מצאנו שש מדינות שהתאימו לנו. אמרנו שסכום הזכייה הראשון שמגיע לפי שלושה מההשקעה שלנו, אנחנו נכנסים. היינו צריכים כמה מיליוני כרטיסים בשביל כל שש המדינות. עבדו אצלי 25 אנשים. העבודה שלהם היתה לקחת כרטיסים, להעתיק ולהדפיס בבית דפוס. כולם הלכו לשדה התעופה ונלקחו משאיות. הטסנו אותם לכל אחד מהמשרדים בשש המדינות. זה עלה 60 אלף דולר. ואז חיכינו.
"אחת המדינות היתה ווירג'ניה. ברגע ששמענו שסכום הזכייה עלה ל3 מיליון, נכנסנו לפעילות. יש רק 3 ימים לשלוח את כל הכרטיסים. היה לנו הסכם עם 135 חנויות לוטו, ואנחנו שכרנו חברת ראיית חשבון. ביקשתי מהם: 'אני צריך 36 רואי חשבון'. הם תהו למה, ואני הסברתי שצריך לשלוח את הכרטיסים ואני רוצה שזה יהיה מסודר".
לנצח את מס-הכנסה
הכסף היה מוכן, השקים והחנויות גם כן:
"ביום ראשון בשמונה בבוקר כל האנשים הוצבו במקום הנכון ויצאנו לדרך. היו תורים כי הפרס היה גדול, מה שמפריע למישהו שבא עם 2,000 כרטיסים… אבל זה עבד בסדר. כמו מבצע צבאי. סה"כ נשלחו לדוכני הלוטו בווירג'יניה לא פחות ממיליון ו-400 אלף כרטיסים. ידעתי שזכיתי…".
בכלי התקשורת המקומיים דיווחו בהתפעלות על הזכייה: "הם זכו בלוטו של ווירג'יניה עם מערכת חוקית לחלוטין. סטפן מנדל כבר זכה ב-25 מיליון דולר ברחבי העולם. הוא מכסה כל צירוף אפשרי".
מנדל חוזר אל הזכייה ההיא: "הפרס הראשון וכל שאר הזכויות עמדו על 29.5 מיליון דולר סה"כ, שזה לא רק בתוך שבוע… לא לקחנו את הכסף במזומן. אחר כך היה לנו סיבוך, כי משלמים מס על זכיות. הורידו לנו 34%. הלכנו למס הכנסה בוושינגטון. אמרנו להם שהם עשו טעות, ואנחנו לא אמורים לשלם מס. 'אנחנו אף פעם לא טועים', השיבו לנו. ואז הסברנו שהארגון שלנו היה רשום בתור חברת נאמנות, עם כתובת בהונג-קונג.
"אתה לא עושה תכנון כזה גדול בלי לדעת בדיוק מה יקרה עם הכסף. היינו צריכים לתבוע אותם בבית משפט, וזכינו. הושב לנו הכסף. אחרי זה החלו שמועות שאנחנו מאפיה, כנופיה… התחילו חקירות, על ידי ה-FBI ,ה-CIA וגופים בכירים אחרים. אבל לא מצאו כלום. קיבלנו הכשר. שמי הפך למפורסם, ואשתי פחדה שמישהו יחטוף לנו את הילדים, בתמורה לכופר. היא ביקשה שאפסיק עם זה, ואני הפסקתי. לא שיחקתי אף פעם מאז. נשארתי עד היום האדם היחיד שזכה 14 פעמים בפרס הראשון בלוטו".
כשהחוק פנה נגד מנדל
כשסטפן עומת עם ההנחה לפיה יש ל נטיה לכופף את החוקים לטובתו ולנצח את המערכת, הוא לא מסכים איתה: "זה לא היצר שלי. אני מחפש פתרון לחיים שלי. אם זה כולל פעילות של 'תנצח את המערכת', טוב… אין מה לעשות. חוק זה חוק. הבעיה היא שלפעמים החוק יכול לפגוע בך".
וכשהוא מדבר על פגיעה מהחוק, מתכוון מנדל לסיבוך המשפטי החומר שנקלע לו כאן בארץ: ב-1996 חזר לישראל עם הרעיון להקים אגודה שיתופית. משלמים דמי חבר ומקבלים שלושה דונם אדמה בוונואטו. את הרעיון שאב מכפר קטן בספרד שהפך לקואופרטיב, ומגלגל כיום מיליארד דולר לשנה. הוא החליט לייבא את המודל העסקי לארץ, והקים את 'מונדרגון ישראל'. ההשקעה הראשונית שתכננה האגודה היא חכירת אדמות בוונואטו אי טרופי שממוקם בין פיג'י לבין אוסטרליה, 'רק' 30 שעות טיסה מנתב"ג.
"הייתי פה (בוונואטו. ר.ק.) לראשונה ב-1991 והתלהבתי מהמקום. הרבה אדמה, הרבה באים לעסקים כי אין מס. הצטרפו 2,560 איש בתוך ארבע שנים, מתוכם 120 עורכי דין, חמישה שופטים, בערך 85 כלכלנים, רופאים ועוד. האגודה החלה לפעול לפי התוכנית, עד ל-5.5.2000 אז החלה נפילה. באותו בוקר קמתי ושמעתי שיש על זה כתבה ב'ידיעות', שגם שמי הופיע בה. אמרו שהכל בלוף, אין אדמות והכל קשקוש".
זו היתה תחילת הסוף: האיש שעבר את חקירות הFBI והCIA פגש יריב שלא יכול לו: הרשות הישראלית לניירות ערך. "יום אחד אנחנו קמים בבוקר ופתאום אנחנו שומעים שפרצו אל האגודה מטעם הרשות לניירות ערך. הם החלו בחקירה".
עורך דינו של מנדל, אלון אייזנברג אומר: "אחת הטעויות הגדולות שהוא עשה בחיים היא שמכל המקומות בעולם, הוא בא לישראל לעשות עסקים…".
'למה הבאתם אותי?!'
עו"ד אייזנברג מוסיף וטוען ותוקף: "סוכני הרשות פשטו על האגודה וחקרו את כולם. כמו רעם ביום בהיר, ללא הכנה. החקירה נפתחה בקול רעש גדול ומה שנשאר בסוף זה עבירה של אי-פרסום תשקיף. לא היתה אגודה שעשתה זאת…
מה שמקומם זה שכל הסוגיה הזאת – האם זה נצרך, הוכרעה משפטית רק שנתיים מאוחר יותר, בפס"ד של השופטת חיות. לראייה, כתב האישום הוגש רק לאחר פסה"ד של חיות, שעשה סדר וקבע שאגודה שיתופית כן צריכה לפרסם תשקיף".
עו"ד אייזנברג מוסיף ומציין כי מנדל פעל על פי חוות דעת של עו"ד שאמר לו שלא צריך לפרסם תשקיף. גם לאחר שנפתחה החקירה, שני יועצים משפטיים של האגודה אמרו לחברי הוועד: תתעלמו מהחקירה, אין שום סיבה לפרסם תשקיף. והם, לטענת אייזנברג, סמכו עליהם.
סטפן מרחיב מנקודת מבטו: "יום אחד קיבלתי טלפון בביתי בלונדון. זה היה מהרשות לניירות ערך. רצו לדעת מתי אני חוזר כדי לדבר איתי. טסתי ארצה. כשהגעתי נאמר לי בפעם הראשונה שזו בעצם לא שיחה, אלא חקירה. אלא שאף שאלה לא היתה קשורה. רצו לשמוע ממני על רומניה, על אוסטרליה ואמריקה. התרגזתי. 'למה הבאתם אותי?!',שאלתי. זה לא קשור לזה. כשהסתיימה החקירה שאלתי אם אני עצור, ונאמר לי שלא. כשיצאתי פתאום הוקפתי וטענו שאני בורח. אמרתי לשומר שהוא משקר".
מנדל נלקח לבית המשפט ושוחרר בערבות של מיליון שקלים. הוא חזר ללונדון. כעבור כמה חודשים הואשם באי הגשת תשקיף ובבריחה ממשמורת חוקית: "אמרתי שאני לא יכול להישפט בארץ. זה נראה לי מפחיד". ואילו עו"ד אייזנברג מוסיף: "אי הגעתו למשפט היא ללא ספק הטעות הכי גדולה שעשה אי-פעם. סטפן לקח בעיה קטנה שהיתה יכולה להיפתר בקלות, וזה הפך להיות משהו מפלצתי".
'החיים שלי נהרסו'
סטפן מנדל נשפט והורשע, ונגזרו עליו 10 חודשי מאסר. לדברי עו"ד אייזנברג, לא היה מקרה שאדם נשלח למאסר שלא בפניו. החוק אומר כי חובה לאפשר לנאשם להציג לשופט ראיות שיכולות להפוך את הקערה על פיה, וגם הזכות הזאת נרמסה במקרה שלו: "אם הוא היה סומך על בית המשפט, אין לי ספק שהוא היה מזוכה. מאחר שלא הגיע, הפך מאותו רגע לבורח מבית המשפט".
בני הזוג מנדל החליטו לעבור לוונואטו. ב-2016 כמעט נעצרו באיים הקריביים, בעקבות צו מעצר שהוצא נגד סטפן על ידי האינטרפול (על פי בקשת ישראל). הם הצליחו לחזור לוונואטו אחרי מסלול בן 56 שעות, בדרך לא דרך: "מאז אני כלוא פה. יש לי כמה בעיות רפואיות ואי אפשר לטפל בהן כאן. הסיפור הזה הרס את חיי. אני לא יכול לעשות כלום. לא לבקר את המשפחה. שום דבר. אנשים חושבים שאני יושב על אי עם קוקוס, זה לא כך…".
הפרשה העגומה עם השלטונות בארץ הפכה את סטפן מנדל ניצול השואה מ'אייקון' לפליט, שרק חושב איך לא להיתפס. עורך דינו: "הדבר שעומד כרגע מעל הכל הוא רק לתקן את העוול שנגרם ולעשות צדק. בקשתו היחידה היא שבית המשפט יאפשר לו משפט חוזר, ולספר את האמת שלו. אם יעשה זאת, יזוכה".
סטפן מנדל יגע, ופונה אל המצלמה בתחינה נרגשת: "מ-2004 אני נחשב פושע. אני לא יכול לעשות עסקים. כלום. בטח לא באגודה. אני בכלוב הרבה שנים, לא משנה כמה הוא יפה… זה עדיין כלוב. אבא שלי היה יהודי חרדי מאוד. הוא אף פעם לא היה משקר. וזה מה שלימדתי את ילדיי. השקר הכי טוב הוא האמת. ככה הם גדלו. אני לא אומר שלא שיקרתי אף פעם, אבל אף פעם לא הייתי שקרן. ואני פה עכשיו".
קרני השמש מפזזות בין הגלים המקפצים מאחורי גוו של מנדל, שמישיר מבט עצוב לצלם ומקווה שבקרוב יוכל לצאת מבין 'כותלי הכלא' המעוטרים בעצי קוקוס, חול רך, סלעים וגלי תכלת יפיפיים שמתנפצים אל החוף הקסום בשלווה סטואית. עד שזה יקרה הוא שם, ולבו כאן – בארץ ישראל.
('בקהילה' – פר' ראה)
1/445