שקט. דממה שררה ברחבי העסק. לא היו לקוחות בחנות, ואף בטלפון לא נכנסו הזמנות. מה יש ליהודי לעשות במצב כזה, אם לא לפנות לבורא עולם שישלח ברכה בעיסה?
אני והעובדים, כל אחד בדרכו הוא, פנה לריבון העולמים וביקש רחמים.
לא חלפו עשר דקות והחנות החלה להתמלא בתנועת קונים, במקביל הטלפון צלצל פעם אחר פעם, הזמנה אחר הזמנה והברכה אכן הגיעה. אלא שהברכה הייתה כה גדולה, עד שלא היו מספיק ידיים עובדות בחנות.
עשינו כל מאמץ לשרת את כלל הלקוחות, אך הרגשנו שהשליטה חומקת מבין אצבעותינו.
אחד העובדים שראה את המצב התלהב ואמר בעודו רץ בין מטלה אחת לשניה: "תראו איזה ברכה הביאו התפילות שלנו למקום".
השני השיב לעומתו: "ברכה ברכה, אבל אנחנו מאבדים שליטה!!!"
אמר השלישי: "מה אתם בלחץ? אם בורא עולם שלח ברכה הוא גם ישלח כלים לקבל את הברכה!!!"
אני שמעתי את הדיאלוג בין העובדים וביקשתי מבורא עולם שישלח לנו את הכלים לקבלת השפע, שכן אם אני מוציא לקוחות מאוכזבים יצא שכרי בהפסדי.
הלחץ הלך וגבר עד שבאמת כבר לא היה מצב לשלוט על כל כך הרבה עבודה בבת אחת. ואז כשכולם הרגישו את המחנק, נכנסו לחנות במפתיע שני עובדים שעבדו בחנות בעבר והגיחו לביקור. הם ראו את המצב, ובלי לדבר הרבה הפשילו שרוולים ונכנסו לעבודה במרץ רב. שעתיים תמימות עבדו ושירתו את קהל הלקוחות הבלתי צפוי, ולא עזבו את המקום עד שהרגיעה שבה לחנות.
כשוך הסערה שאלנו אותם מה פתאום הגיעו אחרי חודשיים שלא נכנסו לביקור? הם השיבו שבעצמם הם לא יודעים למה, אבל הנהג טעה בפניה, וכאשר חלף על פני החנות הציע לקפוץ לביקור קצר…
מאז אנו מוסיפים בתפילות שלנו שה' ישלח ברכה, אך עם הכלי וידיים לקבלת השפע בנקל.
חשוב לי לציין כי אנו רואים מדי יום ישועות כאלו ואחרות: עובד אחד פתאום לא חש בטוב ועובד אחר מתקשר לבקש שיבוץ עבודה ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מסוג זה. אלא שהמקרה הזה היה חריג באופן בולט, אז החלטנו לשתף בו את הקוראים…
('חיכו ממתקים' עקב תשע"ט, מתוך 'טיב ההשגחה')