מספר בעל המעשה הרב ח' ז': הגשנו תביעה לחברת הביטוח על פציעה חמורה שנגרמה לזוגתי שתחי' מספסל שהתקפל על רגלה באמצע אירוע משפחתי. בהתדיין הנושא בבית המשפט (על פי היתר בי"ד), טענו מחברת הביטוח כי בית הכנסת הסמוך אלינו אשם בכך ועליו לשאת בהוצאות הנזק שנגרם לנו, שכן את הספסלים שאלנו מבית הכנסת.
לאחר דין ודברים הוחלט כי אכן בית הכנסת יישא בחלק קטן מהפיצויים, אך ברוב הפיצוי תחויב חברת הביטוח – אך לא לפני שנקבל את הכסף מבית הכנסת. שוחחתי עם אשתי ואמרתי לה כי ליבי נוקפני לקחת כסף מההקדש, ובפרט שלאמיתו של דבר הם לא אשמים בכלום ורק הלבישו עליהם את התיק כדי לחמוק מתשלום. לאחר ניתוח העניין, ולמרות שאנו זקוקים לממון, החלטנו יחדיו לבל ניקח את הכסף מבית הכנסת וה' יגמלנו מאוצרו הטוב ללא כל ספק.
'אומר ועושה!' – תיכף יצרנו קשר עם הגבאים ועדכננו אותם בדבר הוויתור שלנו על הפיצויים מצידם. הם הגיעו אלינו עם מלוא סכום הפיצוי, וחתמנו שקיבלנו את כל הפיצויים כנדרש, ועוד באותו מעמד תרמנו חזרה את מלוא הסכום לבית הכנסת, ובזה יצאנו ידי חובת כל הצדדים ויכולנו להגיש לבית המשפט מסמך אמיתי ללא שקר שאכן קבלנו את הפיצויים מבית הכנסת, מה שחייב את חברת הביטוח להעביר לנו את חלקה.
התרומה לבית הכנסת היתה במוצ"ש. אחרי הדברים האלו אמרתי לאשתי בהלצה: לכי תדעי אם לא נשמע מאיזו ירושה של סבתא או משהו דומה… נפלאים דרכי ה'!!!
יומיים אחרי התקשרה חמותי וסיפרה לאשתי אודות סבתא שנפטרה לפני כמה וכמה שנים ועכשיו סיימו למכור את הדירה, וברצונה לחלק את הירושה בין כל הילדים שעכשיו זקוקים לכסף מחמת שמחתנים ילדים וכו'…
ביום חמישי כבר הועבר הסכום לחשבון הבנק שלנו, כמעט בדיוק אותו סכום שוויתרנו עליו לבית הכנסת… ובטוחים אנו שעוד נראה ישועות רבות בזכות הוויתור הזה, אלא שאיני מסוגל להמתין מלפרסם את הסיפור עם כל הישועות, אז אני מזדרז לספר את מה שכבר אפשר, ונתחזק יחדיו באמונה וביטחון וביטחון שהרבה דרכים למקום ומי ששומע לי אינו מפסיד…
(טיב הקהילה פרשת ויצא תש"פ)