"כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" (בראשית ז', א')
"וכי משום שנכד אני, עלי להפסיד?"
אחד מנכדי רבינו בא בברית הנישואין והוצרך לפרנסה. עלה אל בית הסב הגדול ובקשתו בפיו: יואיל נא הסבא להמליץ בפני אלו שבכוחם לקבוע, שתקבל זוגתי משרה בבית ספר פלוני.
סירב רבינו להיכנס לעניין.
"וכי עלי להפסיד משום שאני נכד?" הקשה, "הלא ישנם כמה וכמה אנשים שרבנו עזר להם בפרנסת ביתם בצורה זו, ובמה שונה אני מהם? וכי עובדת היותי בן משפחה גורעת?"
"כן", השיב לו רבנו והוסיף עוד מילה אחת: "נקיות".
תשלום אפילו על כוס מים
בית חתנו הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א, שימש בעבור רבנו מעין בית נוסף על ביתו שבסמטת חנן. בהזדמנויות רבות פקד את הבית, בימי "בין הזמנים", ביומי דפגרא ועוד. "אבא לא שותה אצלי אפילו כוס מים אחת בטרם הוא משלם על כך במיטב כספו", העידה בתו הרבנית אויערבאך ע"ה. עד כדי כך הגיעה מדרגת הנקיות, שאף בבית בתו, שהיה כביתו השני, לא נהנה בטרם שילם את כל ההוצאות.
לא רק כשהתארח רבנו בבית שאינו שלו שילם על האירוח עד הפרוטה האחרונה, אלא נהג הוא לשלם בכסף מלא על כל שירות שקיבל. מאז שהוזקק רבנו למי שישאר בביתו עמו בשעות הלילה, התקיימה תורנות בין הנכדים והנינים הרבים שראו לעצמם זכות עצומה לשהות במחיצתו באותן שעות מופלאות ונשגבות, ציפו וייחלו בעיניים כלות לזכות לזה. מצידם היו אפילו מוכנים לשלם על זכות זאת במיטב כספם, ולא הם בלבד אלא כל מי ששמע סדריו וצורת לימודו בלילה הגיע אל אזניו.
רבנו נהג לשלם בצורה מסודרת לכל נכד ונין שנשאר ער עמו בשעות הלילה, וככל שנכדיו ניסו להתחמק מן התשלום לא הועיל להם מאומה. רבנו לא רצה להשאר חייב לשום בריה בעולם מאומה, על שירות שקיבל הוא שילם במיטב כספו.
"תוריד אותי היכן שאתה יורד"
לפני שנים רבות קרסה רצפת בית רבנו, ולא יכול רבנו להמשיך ולגור בדירתו. עקב כך, עבר לדור בבית חתנו הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א בבית וגן, עד שיתוקנו הריסות הבית. אולם השיעורים בבית המדרש "תפארת בחורים" צריכים היו להמשיך כמתכונתם, לבוא ולקחתו בכל יום משכונת בית וגן אל "מאה שערים", ולא נתרצה רבנו בשום פנים ואופן שיטרח מאן דהו במיוחד בעבורו.
בדקו ומצאו אברך הגר בבית וגן שנוסע כל יום ברכבו אל מקום לימודו באזור שכונת "בית ישראל", ששש ושמח על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו. לא הסכים רבנו להצטרף אליו, עד שבירר ומצא שהוא בכל מקרה נוסע בכל יום בדרך זו וכי הוא אינו מכביד עליו. נוסף על כך, התעקש רבנו לנסוע עמו דווקא בזמן שהוא נוסע, ולא יקדים ולא יאחר את הנסיעה בעבורו. כך עשה רבנו את דרכו אל עבר שכונת "מאה שערים" בכל יום, שעות אחדות לפני הזמן שהוצרך להיות שם, הכל כדי לשמור על מידת הנקיות.
ביום המיועד הגיע אותו אברך, נרגש ונסער על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו, והסיע את רבנו אל עבר היעד. כיוון שהגיעו אל מבואות "מאה שערים", חפץ האברך להאריך במעט את הדרך ולהוריד את רבנו במקום היעד. אולם רבנו בירר היכן מצויה ישיבתו והיכן הוא מחנה את הרכב כל יום – ורק שם הסכים לרדת יחד עמו, כדי לא להטריחו.
אכן, נקיות מופלאה.
מעשה בשעון זהב
באחד הימים באתי אל הקודש פנימה יחד עם אחד מגדולי מחזיקי התורה שבחו"ל, שחפץ היה ליהנות מזיוו של רבנו ולזכות לראות את הדרת פניו. אותו מחזיק תורה התפרנס ממכירת שעונים יוקרתיים מסוגים שונים, שהניבו הכנסות נאות.
כיון שראה את פני רבנו ואף שמע מפיו מילות הערכה על מאמציו להחזקת תורה אשר היא עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר, נתעורר בו חשק בלתי רגיל לזכות להנות תלמיד חכם מנכסיו, חפץ להעניק לו במתנה שעון זהב, הוא ראה זכות בלתי רגילה בעבורו שגדול הדור ישתמש ויכווין את סדריו המפורסמים על פי השעון פרי מנחתו.
סבור היה שיקבל רבנו בשמחה את מתנתו. מה מאד השתומם לשמוע את סירובו המוחלט של רבנו, בהסבירו שאין הוא חפץ ליהנות ממתנת בשר ודם כלל ועיקר. החל אותו מחזיק תורה להתחנן ולהפציר ברבנו, שייאות לכבדו ולקחת את מנחתו. כיוון שהכביר בהפצרותיו, עד שהיה נראה שאם ימשיך רבנו לסרב לקבל את המתנה מידו יגרום לו הדבר לחלישות הדעת ויפגע ענין 'החזקת תורה', ניאות רבנו לקבל את שעון הזהב מידו.
לאחר מספר ימים בערב שבת קודש, בשעה הקבועה לי מקדמת דנא במחיצת רבנו, הופתעתי עד עומק נשמתי לראות את רבנו מקדם את פני ומושיט לי צ'ק שבו נקוב הערך הכספי המדוייק של השעון, כשהוא דורש ממני באופן ברור בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שאקח את הצ'ק ואדאג לפדותו ולהעביר את תמורתו לאותו יהודי מחזיק תורה!
(גדולה שימושה)