"וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם" (שמות כ"ה, ג')
סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א: מעשה שהיה בגביר שבא להרים תרומה לאחד הכוללים הגדולים. הוא נכנס להיכל הכולל על מנת לשוחח עם ראש הכולל ונקלע לזמן מנחה. כיון שהשאיר את כובעו וחליפתו ברכב, הציע לו אחד האברכים (שאינו מתפלל עתה במניין זה) את כובעו וחליפתו. הגביר הסכים – והתפלל מנחה.
לאחר התפילה נכנס הגביר למשרד ראש הכולל והניח על השולחן שתי מעטפות. האחת, עם תרומה נכבדה לכולל עצמו; והשנייה, ובה סך 1,000 דולרים לאברך שהעניק לו את הכובע והחליפה. "כשהתפללתי בבגדיו של האברך ההוא, הרגשתי בהם קדושה מיוחדת, ואני בטוח שמדובר בבן עליה", אמר הגביר, והוסיף, שבשעה שהיה לבוש בז'קט של האברך, הניח ידו בטעות באחד הכיסים, והוציא משם דף של חידושי תורה מופלאים. גביר זה, שהוא גם בן תורה ולמדן מפולפל, מתמצא בכתיבת חידושי תורה. "ראיתי שם חידושים נפלאים ממש, ולכן זכות גדולה היא לתרום לאברך זה 1,000 דולר", אמר לראש הכולל.
עכשיו התעוררה בעיה הלכתית. האברך שקיבל את הכסף, טען שחידושי התורה שמצא הגביר בכיס – אינם שלו, אלא של החברותא שלו, ולכן הכסף אינו מגיע לו. אבל הגביר טען, שמאחר שהתחייב כבר לתת לאברך את הכסף, אין הוא רוצה לחזור בו. דין תורה זה הגיע לבית מדרשנו.
כשהייתי בבית מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, נתקלתי תמיד בסימניות שהיה מניח בספרים, ולפעמים פתחתי אותן כדי לראות את המקומות שבהם עיין. פעם הזדמן לי לבדוק סימניה שהניח בספר 'צפנת פענח', ובסימן ההוא דן הגאון הרוגטשובר במי ששידך את בתו, ואחד הפרטים שסופרו על החתן היו, שיש לו משרה של מגיד-שיעור בישיבה. לאחר שנגמר השידוך התברר שלא מיניה ולא מקצתיה. לחתן אין משרה, וגם אין כזו ישיבה… הכל היה עורבא פרח.
אבי הכלה חשב שמדובר במקח טעות, אבל ה'צפנת פענח' שלל את דבריו וכתב שאלו פטפוטי-מילים, והביא לכך כמה ראיות. אחת הראיות היתה מסוגיית תנאי כפול בקידושין, והיינו שאם ה'שווער' ובתו הכלה היו רוצים דווקא חתן שכזה עם משרה, היה עליהם לעשות תנאי כפול. ומשלא עשו זאת, אין הם יכולים לתובעו, וממילא אין זה מקח טעות. לכן, גם בנידוננו אין זה מקח טעות בכך שהגביר חשב שחידושי התורה הם של האברך בעל הכובע והחליפה, ולאחר מכן התברר שהם של החברותא שלו.
כשהצעתי הדבר לפני מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, אמר, שעצם הדבר שלאברך ההוא יש חברותא כל כך טובה, היודע לכתוב חידושי תורה מופלגים, זה גם מצדיק לתת לו את 1,000 הדולרים…
(מתוך גיליון 'ברינה יקצורו')