"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" (במדבר כ"ד, ה')
בכל בוקר אנו מבקשים בברכות התורה: "והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו" – שהתורה תהיה מתוקה בפינו, "ובפיות צאצאינו" – שהתורה תהיה מתוקה גם בפיות ילדינו, והמתיקות תעבור גם לנכדינו, "וצאצאי צאצאינו", ובזכות זה יחזרו בתשובה אנשים רבים, עד שיהיה מצב שהתורה תהיה מתוקה בפיות "וצאצאי כל עמך בית ישראל". ממילא יתקיים "כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה".
נתאר לעצמנו מצב, שבו כל עם ישראל יושבים ולומדים. איזו מציאות נפלאה! אולם, לצערנו, בדורנו רוב עם ישראל מרוחק, המצב הרוחני ירוד. למרות הכל, אסור לנו לשכוח: בכל יהודי נשמה יהודית, והניצוץ היהודי פועם בו!
פעם הוזמנתי להכנסת ספר תורה בצפת. הלכתי באחד מרחובות העיר ושאלתי ילדים: "אמרו לי, ילדים יקרים, אמרתם היום 'מודה אני'?". הם לא ידעו על מה אני מדבר… קשה לתאר את עוגמת הנפש שהיתה לי.
כיום, ברוך ה', אנו זוכים לראות אלפי יהודים שחזרו בתשובה בגיל שלושים-ארבעים, יהודים שחללו שבת בפרהסיה ואכלו נבלות וטרפות, וכיום הם שומרי תורה ומצוות המקפידים על קלה כבחמורה. רבים מהם תלמידי חכמים ובני תורה, שהקימו דורות ישרים ומבורכים. האין זה מוכיח כי כל יהודי הוא ספר תורה?
ילדים שאינם יודעים מה זה 'מודה אני', מה זו קריאת שמע, הם ספרי תורה שמתגוללים ברחובות! ואם נזכה להכניסם תחת כנפי השכינה ולהביאם לתלמודי תורה, לישיבות – תהיה זו בעצם הכנסת ספר תורה!
במשך הדורות קמו ממשיכי דרך לתרבות המצרית, אחד מהם היה דור ההשכלה.
לפני שההשכלה הארורה נעצה את ציפורניה, לא היה שייך שיהודי יתנהג כמו גוי. פשוט לא היתה מציאות כזו! כשיהודי רצה לחלל שבת – הוא התנצר. אתה רוצה להתנהג כגוי? תמיר את דתך!
אך השקפת המשכילים יצרה מציאות חדשה: אתה יכול לכפור בה', להשליך מעליך את התורה והמצוות, ויחד עם זאת להיות יהודי. לשיטתם, זה לא סותר! ספרי המשכילים, שהיו מלאים כפירה ובזוי חכמים, חוללו שמות בעם ישראל. צעירים רבים סרו מהדרך. סכנה גדולה רחפה על עם ישראל.
ראשוני המשכילים עוד הלכו עם זקן ופאות ולבשו לבוש חרדי. הם היו צריכים להציג את עצמם כחרדים, אם לא כן – לא תהיה להם השפעה ועמלם יהיה לריק. בזמן מאחר יותר, התגלה קלונם ברבים. הם התבוללו, צאצאיהם המירו את דתם, ומכל אותם רשעים ארורים לא נשאר זכר, מלבד כמה שמות רחובות…
פעם אמרתי בהלצה, שכשאומרים על הרשעים הללו "ימח שמם וזכרם", בעצם מעניקים להם ברכה. ומדוע? כשם שבכל פעם שלומדים מתוך ספרו של צדיק אחרי פטירתו, שפתיו דובבות בקבר, נשמתו מתעלה, והוא מקבל על כך שכר – כך גם המשכילים הרשעים, להבדיל אלף אלפי הבדלות, בכל פעם שספריהם מלאי הארס נקראים על ידי יהודים, וגורמים להם להתרחק מה' ומתורתו, שפתותיהם של המשכילים דובבות בגיהנום, והם נענשים שם על כל הארס שהפיצו.
ואז, מתוך המכות שמפליאים בהם שם בגיהנום, הם מתחננים על נפשם: "די, מספיק נענשנו, איננו יכולים יותר! די, תמחקו אותנו! ימח שמנו!".
ספרי הלימוד של תלמידי בתי הספר החילוניים בישראל, מלאים ארס וכפירה של אותם משכילים. בכל יום, כשכאן לומדים בספריהם, שם בגיהנום יש פעילות ערה… כל כמה רגעים – מכות נמרצות…
הרב קרלנשטיין הוסיף נופך לדברי: יום אחרי יום אין להם מנוחה בגיהנום. והנה יום אחד, בבת אחת נהיה להם שקט. השקט הזה נמשך חדשיים תמימים, ולאחר מכן שבו המכות היומיות. הם לא הבינו מה קרה, ואז סיפרו להם: "תגידו תודה, זו היתה תקופת 'החופש הגדול'"…
ממסירות נפש רק מרוויחים
בעלי תשובה רבים משנים את חייהם מקצה לקצה, ומתמסרים למען כבוד שמים. הקב"ה עושה נסים ונפלאות, ומשלם להם על מסירות נפשם ביד רחבה.
באחד הסמינרים נגש אלי יהודי וספר לי: "כבר עשרים וחמש שנה אני עובד בחברת החשמל, שבעה ימים בשבוע. כעת זכיתי להכיר באמת, ואני רוצה לחזור בתשובה, אך אני יודע שאם אבקש ממעסיקי לא לעבד בשבת, אפוטר לאלתר, מה עלי לעשות?".
השבתי לו: "בהיבט הרוחני, אנחנו יודעים שכל מי שמוסר נפשו על השבת אינו מפסיד. השבת היא מקור הברכה, ומי ששומר עליה מתברך. וברמה הארצית: תודיע למעסיקיך שחזרת בתשובה, ואינך יכול לעבוד בשבת. אם הם ירצו לפטר אותך – הם ייאלצו מבחינה חוקית לשלם לך פיצויים של עשרים וחמשה חודשי עבודה, ויתכן שיותר. יש לך מקצוע רציני. אם יפטרו אותך, כמובן לאחר תשלום פיצויים, תציע את עצמך בשוק החופשי, ובוודאי תזכה לקבל הצעת עבודה טובה".
האיש שמע לעצתי, ולא הפסיד…
במקרה אחר, פנה אלי שוטר באחד הסמינרים עם אותה בעיה: "בעבודתי במשטרה אני חייב לעבוד בשבת, כיצד אוכל להמשיך בעבודתי כבעל תשובה?".
גם לו השבתי כי בדוק ומנוסה, שכל מי שמסר נפשו על השבת – לא הפסיד.
לא ידעתי מה עלה בגורלו, והמקרה נשכח מלבי. כעבור שתיים עשרה שנה, בסיום אחת הדרשות בבני ברק, נגש אלי יהודי מכובד, עטור זקן ופאות, מלווה בשלשת ילדיו, ילדי חמד. לא זיהיתי אותו. הוא אמר לי: "אני השוטר מהסמינר לפני שתיים עשרה שנה… ברוך ה', הפסקתי לעבוד בשבת, עברתי לגור בבני ברק והקמתי משפחה חרדית"…
מסירות נפש של חמשה דולרים
למסירות נפש יש כח. בשנת תשכ"ח אספנו כסף לישיבה הספרדית הראשונה במונסי, שהקמנו בשיתוף עם רבי אברהם בדוש זצ"ל. הישיבה נזקקה לתשלום ראשוני של כחמשת אלפים דולר. הרב בדוש ואני דרשנו בשבת בבית הכנסת, וחממנו את הלבבות. על פי הציפיות, חשבנו להשיג כמה מאות דולרים. היתה סיעתא דשמיא גדולה, ועד יום ראשון היה בידינו כל הסכום, פלאי פלאים!
לאחר הדרשה בשבת, ניגש אלי אחד המתפללים ואמר: "שמעתי אתכם, אני רוצה מאד לתרום, אבל אין לי. אחרי מאמץ אצליח לתרום חמישה דולרים… אבל מן הסתם לא תרצו לקחת ממני סכום כזה. אני מבין אתכם, זה מעליב"…
חיבקתי אותו ואמרתי לו: "חס ושלום, זו זכות בשבילנו לקבל ממך! חמשת הדולרים שלך שווים בעינינו יותר מחמשים אלף של אדם עשיר! זה כסף של מסירות נפש, והוא יביא ברכה מרובה וסיעתא דשמיא מיוחדת להצלחת התלמידים!".
(מתוך הגדה של פסח 'אריה שאג')
2/296