מעשה היה בעיר הבירה לונדון, ביהודי שהיה בעה"ב על כמה וכמה בנינים בשכונת גולדרס גרין והיה משכירם לאחרים ומהם מקור פרנסתו. הלה היה מקפיד שלא להשכיר מדירותיו לגויים, בהיותם ידועים כעם קשה – גנבים וגזלנים שאינם פורעים חובם בדמי השכירות… עד שהגיעו זמנים קשים על העולם וכל מסחר הנדל"ן ירד מטה מטה, ועמדו הרבה מדירותיו ריקניות משוכרים. באותם הימים בא לפניו גוי שרצה לשכור אחת מדירותיו, הלה העמיד פני עשיר וסוחר גדול ואף סיפר שתחת רשותו כמה וכמה חנויות מסחר, על כן הסכים היהודי והשכיר לו אחת מדירותיו שעמדו ממילא ריקם.
עבר חודש ושניים גם שלושה וארבעה, ואין קול ואין ועונה, הנכרי נתגלה כגנב מומחה ולא אבה לשלם על שכירות הדירות אף לא פרוטה אחת… משכלו כל הקיצין קראו היהודי לבית המשפט. בהגיע עת המשפט שמע השופט את טענתו ושאל את הגוי: ומה תשובה יש לך? ויען הנכרי ויאמר, שאינו צריך לשלם לבעליו כי מתחילה היו לו רק צרות בדירה – המים לא הוחמו מעולם, צבעם של קירות הבית היו מתקלפים בכל עת יותר ויותר, דלתות הבית הרעישו ברעש נורא מחמת החלודה, המים אשר בכיור היו דלוחים, בחורף שלטה הצינה ובקיץ שלט החום – וכיו"ב הרבה מטענות ותירוצים שאי אפשר להוכיח שאין הצדק עמו. וכבר היה נראה ליהודי כי הוא עומד להפסיד במשפט – בפרט אחר שהשופטים שם ידועים כשונאי ישראל, ולא עוד אלא שחוקי המדינה מסייעים הרבה להגן על השוכרים, אלא שלא היה בידו עשות מאומה.
עד ששאל השופט את הנכרי: האם פרעת את דמי השכירות לכה"פ פעם אחת? נזדעק הגוי: לא ולא, וכי עלי לשלם על דירה כזאת?! אז נענה השופט: אכן נודע הדבר כי רמאי וגנב אתה, כי אם היינו רואים שבתחילה שילמת את חובך היה מקום לקבל את כל טענותיך, אך ברגע שמעולם לא שילמת, הרי לנו הוכחה מוכחת שמעולם לא היה בדעתך לשלם, וכל אלו הטענות אינם אלא תירוצים, כי אין ברצונך להוציא מכיסך אפילו שווה פרוטה, צא עתה ושלם לו מרישא ועד גמירא מימי ישיבתך בזה הבית.
הגה"צ רבי אלחנן היילפרין גאב"ד ראדומישלא זצוק"ל שהיה דר בגולדרס גרין, היה מוסיף ללמוד ממעשה זה על התשובה והקבלות אשר הננו מקבלים ע"ע בימים הנוראים והקדושים, כי אך עוברים הימים הקדושים ומיד מתחיל כל אחד עם תירוציו – אם מעניני פרנסה וגידול בנים, או החברותא שאיננה טובה, הישיבה והכולל אינם טובים וכו'; והנה אם 'שילם' לכה"פ בתחילת הדרך את קבלותיו, יש מקום לומר כי אכן צדק יש בתירוצים אלו, אבל מי שמיד בראשית השנה, כשעדיין לא קיים תשובתו כבר מוצא תירוצים מדוע אין בידו להשלים קבלותיו, הרי"ז מטיל ספק כי מעולם לא היו קבלותיו באמת…
(באר הפרשה)