היכן היא נקודת הבחירה?
ההולכים בדרך ה' במסירות נפש מקבלים את שכרם ואינם מפסידים. יעקב שעמד בניסיון, רחל שלא הלבינה פני אחותה, תמר ועוד – לא הפסידו מאומה בשל הוויתור. אך שעת המבחן קשה מאוד.
נשאלתי פעם: הרי הקב"ה יודע האם יעמוד האדם בניסיון אם לא, ואם כן לשם מה הניסיון? והיכן הבחירה הנתונה בידי האדם?
העניין יובן על פי משל: את בן המלך מלווה מורה מאז היותו רך בשנים. תפקיד המורה הוא לאלפו בינה וללמדו ידיעות רבות ככל הניתן. המורה מעמיס על בן המלך, מכביד עולו ללא רחם, הוא דואג שהנסיך ייצא עם ידיעות רבות. מדי תקופה הוא עורך לו מבחנים קשים, שעל פיהם הוא מעלה את רמת הלימוד.
המורה מכיר את בן המלך מאז היותו עולל, הוא יודע היטב את רמת ידיעותיו ומעריך עד כמה יצליח במבחן, אך האם ידיעתו מפחיתה את עוצמת המתח מהמבחן? לא! המורה מכיר את הנסיך, אך הבחירה האם להצליח וכיצד נתונה בידי בן המלך! על אף שהמורה יודע בדיוק מה הוא יבחר.
כשאדם לומד נהיגה, בשיעור הראשון מלמדים אותו מושגים בסיסיים: רוורס, ניוטרל, איך מסובבים את ההגה וכו'. לאחר שהתנסה בכל אלו בהצלחה בלא טעויות, בשיעור השני כבר לוקח אותו המורה להתנסות בכביש הראשי. על יד מושבו של המורה ישנם ברקסים כדי שיוכל לשלוט ברכב בזמן נהיגת התלמיד, ואם חלילה יטעה יבלום מיד את הסכנה.
יושב התלמיד על יד ההגה, לוחץ על הדוושה, והרכב נוסע… הרגשתו היא שהוא הנוהג, הוא השולט ברכב! אמנם יודע הוא כי גם למורה יש ברקסים, הוא שולט בעצם על כל תנועה שלו, אך כל זאת לא מונע ממנו לחוש שהוא הנוהג.
זוהי הבחירה.
אבותינו חשו את הניסיון בממשות: אברהם אבינו הרגיש שהוא הולך לשחוט את בנו. הקב"ה ידע שבסופו של דבר העקדה לא תתבצע ואברהם יצטווה: "אל תשלח ידך אל הנער". אבל אברהם הועמד במבחן.
יעקב עבר אינסוף מבחנים. כאשר התנפל עליו אליפז בן עשו בדרכו לחרן ורצה להרגו במצוות אביו, יכול היה יעקב להקדים ולהרגו. ליעקב היו עוצמות פיזיות אדירות. מי שיכול להרים כפקק מצלוחית אבן שרק עשרות היו יכולים להרימה, חייב להיות בעל כוח פיזי עצום. הוא יכול היה לנסות לסדר עניינים לבד, להילחם, להרוג… אך הוא האמין, הוא לא התערב בעסקיו של הקב"ה. הוא אינו הורג את אליפז אלא נותן לו את כל כספו. הוא לא שקרן, הוא טען שעני חשוב כמת, וכדי לקיים דבריו הוא חייב להיות עני ולתת הכל על אף שהוא בדרכו לחותנו ואין זה נאה לבוא חסר כל, הוא הולך עם הישרות שלו עד הסוף.
אמר יעקב: "האלוקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה" (בראשית מח, טו). אומר ה'אור החיים' הק': יעקב הלך עם אמונה. הוא אמר לבורא העולם: אבא, אתה כמו הרועה ואני השה, אני סמכתי עליך כמו שהשה אינו שואל אף פעם את הרועה למה הולך בדרך זו ולמה עושה ככה ולא אחרת…
כך נהג יעקב בכל ניסיונותיו הקשים במשך חייו: עם עשו, עם דינה, עם יוסף ועם בנימין.
מדבקות באמת לא מפסידים
בן־דודי, הרה"צ רבי חיים ארלנגר זצ"ל, אביו של יבלחט"א הגה"צ רבי סנדר ארלנגר שליט"א, פתח בעיר לוגנו שבשווייץ חנות למכירת כלי מיטה. בחנות הוא היה יושב ולומד בספרי הקבלה וכותב אינסוף חידושים בקבלה. חידושים אלו הודפסו לספרים… חנותו הייתה מחוץ לעיר. כשנשאל מי יבוא לקנות שם, השיב, שפרנסתו מאת ה' ועליו הוא סומך.
הוא היה ישר כסרגל, ולכן אף הגויים היו באים ממרחקים לקנות אצלו.
לאבי זצ"ל היו בתי חרושת לנעליים, ביגוד וכלי מיטה. בנוסף לכך הוא שיווק את סחורתו בחנויות שלו. הוא היה אומר לקונה כך: "נעליים אלו עולות שש מאות פנגו (מטבע הונגרי) רק בגלל היופי, אך הן תחזקנה מעמד רק חודשיים… הנעליים האלו יפות פחות, מחירן הוא רק מאתיים פנגו אבל הן חזקות יותר ובדרך כלל הן בשימוש שנתיים. תחליט אתה מה לקנות".
בשל יושרו הידוע היה מפורסם בפי ההמונים שכדאי לקנות רק אצל שכטר, משום שהוא ישר ואצלו אין הפסדים.
הוא גם חינך אותנו תמיד ללכת רק עם האמת, והיה אומר שאם הולכים עם האמת חודרים גם דרך קירות פלדה. לאורך חיי ראיתי מאות פעמים שכאשר נצמדים לדרך האמת לא מפסידים ורואים ישועות. ואילו המשקר, הגונב – מפסיד, שהרי: "סוף גנב לתלייה".
אנשים רבים נוהגים בחוסר יושר, הם מנסים למכור את סחורתם בכוח על ידי רמאות. הם מנסים בכל דרך לשכנע שהנעליים נוחות וחזקות… זו גניבת דעת וגניבת כסף, אך העיקר שהוא ימכור…
בכל התחומים אנשים מנסים לרמות. לאחרונה עברתי טיפול רפואי, ושתי חברות העוסקות בתחום השיקום ניסו בכל דרך לשכנע אותי להצטרף לקהל לקוחותיהן. החברות מנסות לשכנע גם על ידי רמאות, ואינן מרפות לרגע… כי ללא תורה אין כלום.
מתוך הספר 'אריה שאג'