הרב אהרן כהן
"וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ" (דברים כ"ט, ג')
וברש"י: "היום הזה נהיית לעם, היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום"
בספר "שרפי קודש" מובא, שבעל "חידושי הרי"ם" מגור אמר בשם ר' שמחה בונים מפשיסחא שאילו היה ברור לו שמופתים יקרבו את לבם של ישראל לאביהם שבשמים, היה מעביר בדיבורו את עצי העיר "דנציג", ונוטע אותם בלב העיר "פשיסחא", כדי שיאמינו בה' ובעבדיו, אלא שהאמת היא, שהמופתים אינם הדרך לקרב את לב בני ישראל, אלא אך ורק ע"י לימוד התורה, ומניין? פשוט מאד! וכי יש מופתים גדולים יותר מיציאת מצרים וארבעים שנה שהלכו בנ"י במדבר?
ובכל זאת כשנגמרו כל אותם שנים, אמר להם משה רבנו ע"ה: "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעינכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו – המסות הגדולות אשר ראו עינך, האותות והמופתים הגדלים ההם", כלומר עיניכם ראו את האותות והמופתים, ובכל זאת "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה", שאפי' האותות והמופתים הגדולים והעצומים לא השפיעו על לבכם להאמין בו עד היום הזה", ומה היה היום הזה? מסביר רש"י שישראל ביקשו ממשה שיתן להם את התורה, ועל כך שמח משה, ואמר: "היום הזה נהיית לעם", היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום, א"כ ברור שרק התורה מביאה אותנו לאמונה מלאה ולדבקות בהשי"ת.
ישנם שסבורים שגדולתו של אדם נמדדת לפי הניסים והמופתים שנעשו על ידו, אך הדבר הזה הוא טעות.מפורסמת אמרתו של הרבי מקוצק "אותות ומופתים באדמת בני חם" שבני חם מתפעלים רק מאותות ומופתים, אך אצלנו ההסתכלות היא אחרת, והיא: אם הדבר אמיתי או לא, וכמו שאמרו הקדמונים "האמת עד לעצמו".
מסופר על בנו של ה"חפץ חיים" שפעם אחת היה בחברתם של אנשים אשר הרבו לספר בגדלותם של צדיקים, והיו מרבים לספר את הניסים שנעשו להם, בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים! אותם אנשים פנו גם אל בנו של ה"חפץ חיים", וביקשו ממנו שגם הוא יספר על הניסים שעשה ה"חפץ חיים", היטו השומעים את אזנם, וכך החל לומר להם: אתם מרבים לספר על מופתים גדולים שנעשו שהם בבחינת: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", אבל אצל החפץ חיים, המופת הגדול שלו הוא: "הקב"ה גוזר וה"חפץ חיים" מקיים"! היינו שהוא מפקיר את כל רצונותיו לכבוד שמים.
בעיר ווינא שבאוסטריה גרה ילדה יהודיה בשם רחל שיף שהתברכה בקול ערב ונדיר ביופיו. אנשי האופרה המלכותית של ווינא מאד התלהבו על קולה, ובעיקר המנצח הנודע גוסטב מאהלר, הם הציעו לנערה שתבוא להצטרף אליהם כזמרת לאופרה המלכותית, ומלבד הכבוד והתהילה העולמית שתזכה, הבטיחו לה סכומי עתק. חשבה הנערה וענתה: "אני מצטערת, יהודיה אני ואסור לי מצד ההלכה להופיע בפני גברים". כל הנסיונות הרבות לשכנעה עלו בתוהו. הדבר גרם לקידוש ה' עצום אצל היהודים.
באחד הימים הגיע ה"חפץ חיים לעיר, וכולם הגיעו לאכסנייתו לקבל את פניו, גם רחל שיף ואביה הגיעו, כאשר הציג האב את עצמו בשם משפחתו "שיף" שאל אותו ה"חפץ חיים", האם הוא קרוב משפחה עם אותה נערה שקידשה שם שמים ברבים. ענה האב בחיוב, שהוא אכן אבי הנערה ושגם הנערה בעצמה עומדת פה. כששמע ה"חפץ חיים" את דבריו נתרגש מאד ואמר: "דע לך כי בזכות הקידוש ה' שעשתה הנערה, תזכה לשידוך טוב ותלד בן שיאיר את העולם". לא עבר זמן קצר והיא נכנסה בברית הנישואין, ולאחר זמן מה ילדה בן זכר ושמו נקרא בישראל "שמואל הלוי וואזנר", שזכה להאיר את כל העולם בתורתו.