כשר' הלל היה מספר את הסיפור הזה הוא היה מתרגש ונסער מאוד ואומר לנו: "תראו מה זה ה'חפץ חיים'; הוא לא רק ידע שהוא יישב בגן עדן, אלא שיש לו את הרשות והכחל וממר כדרך בעל הבית, מי יהיו השכנים שלו…"

יעקב א. לוסטיגמן

בשבוע שעבר הבאנו כאן ב'לקראת שבת' את חציה הראשון של השיחה המיוחדת שקיים צוות 'לקראת שבת' עם הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א, לקראת יומא דהילולא של מרנא ה'חפץ חיים' שיחול בשבוע הקרוב, בכ"ד אלול. השבוע אנו מביאים את החלק השני של דברי הגה"צ שליט"א:

"אחד מהדברים שלא כ"כ ידועים, הוא כח התורה של החפץ חיים, וידוע המעשה שהיה עם הדיבוק שהוציאו מילדה שהובאה לראדין, והרבנים, תלמידי ה'חפץ חיים' שלמדו בכולל 'קדשים', נשלחו על־ידי מורם ורבם כדי להורות לדיבוק שייצא. לפני שיצא הדיבוק הם שאלו את הרוח אם היא יודעת מי הוא ה'חפץ חיים', והשיבה כי בשמים מחשיבים אותו כמו 'תנא קטן'. עם כל הגדולה העצומה של ה'חפץ חיים' שהיה מנהיג ואדם קדוש מאוד, בשמים החשיבו אותו דווקא על ידיעותיו בתורה, על לימוד התורה שלו, כמו 'תנא'.

ושמעתי ממורי הגאון רבי הלל זקס זצ"ל ששמע מגאון אחד שזה משום שהפץ חיים התפלל שהעולם לא ידע מגאונותו. ואם תשאל אם כן איך ידוע שהיה צדיק, תשובתו בצדו: הח"ח בכלל לא ידע שהוא צדיק שצריך להתפלל על זה…

ראש ישיבת סלבודקא הגר"מ שולמן זצ"ל אמר פעם שיעור כללי שלם על סברתו של ה'ביאור הלכה' בהלכות פסח, וסיים "רציתי שתדעו כמה היה רב חילו באורייתא.

שמעתי ממורי הגאון רבי הלל זקס זצ"ל, נכדו של מרנא ה'חפץ חיים' זי"ע, שה'חפץ חיים' כתב חיבור על קדשים ובשולי הגיליונות הוסיף הערות קצרות ב'לומדעס', ואמר שהוא עשה זאת כדי שיידעו שהוא היה גם "קצת למדן" כלשונו, וכך לא יזלזלו חלילה בספריו האחרים: 'חפץ חיים', 'שמירת הלשון', 'משנה ברורה' ועוד.

אך החפץ חיים תלה את הסייעתא דשמיא בדמעות ששפכה אמו.  מספרים, שה'חפץ חיים' חיבב מאוד את הסידור של אמו, והיה אומר על הסידור הזה: "כמה דמעות שפכה אמא בין דפיו כדי שיהיה לה בן יהודי כשר".

ובעניין זה כדאי להזכיר גם את מה שידוע, שה'חפץ חיים' נישא בזיווג ראשון לבתו של אביו החורג. ומעשה שהיה כך היה: ה'חפץ חיים' התייתם בצעירותו מאביו, ואמו התחתנה עם יהודי ועברה לגור עמו, ואותו יהודי נתן עינו בבנה של רעייתו וחשק לקחתו כחתן לבתו. אמו של ה'חפץ חיים' סירבה לכך בתוקף, כי היא הכירה במעלותיו העצומות של בנה וידעה שהוא יכול לקבל שידוך הרבה יותר חשוב, להיכנס לבית של גדולי ישראל עם נדוניה מכובדת שתאפשר לו לשקוד על התורה והעבודה מתוך הרחבה גשמית ורוחנית כאחד.

כששמע על כך ה'חפץ חיים' חשש ל'שלום בית' של אמו, והודיע לה שהוא רוצה שהיא תעשה את השידוך הזה, וכשסירבה הוא הפציר בה מאוד עד שהאם נכנעה ללחצים שהופעלו משני הצדדים והשידוך יצא לפועל.

שידוך לא מוצלח

מבחינת ה'חפץ חיים' היה זה ויתור גדול מאוד. הוא ויתר לכאורה על כל עתידו והתעקש להתחתן עם נערה פשוטה, בלי כסף, בלי ייחוס, בלי מעמד. אבל לבסוף הוא אמר "ראו כל חברי שנשאו בשידוכים עשירים וחשובים כמעט כולם יצאו למסחר ולא נשארו בלימוד ואני בס"ד לקחתי את אשתי שבאה מבית רגיל והסתפקה במועט, ולא בקשה דבר וכך יכולתי להמשיך וללמוד ולהצליח.

ועוד דבר שמעתי ממורי הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל בעניין זה של משפחת ה'חפץ חיים'. לאחר שנפטרה אשתו כתב ה'חפץ חיים' מכתב לבנו וביקש ממנו שיעבור להתגורר על־ידו בראדין, כי הוא אינו מעוניין להתחתן שוב מפאת גילו המתקדם, ולכן הוא זקוק לבנו שיתגורר על־ידו ויוכל לסייע לו.

הבן השיב לו במכתב נרגש, שהוא מאוד היה רוצה לבוא לגור על־ידו כדי לקיים מצוות כיבוד הורים, אלא שרעייתו רגילה לחיי העיר הגדולה והיא חוששת מאוד מהמעבר לראדין הקטנה. זה היה דבר פלא. ה'חפץ חיים' הקדוש, אשר כל העולם כולו ניזון בזכותו, אינו מקבל משמים את מבוקשו… אבל משקיבל ה'חפץ חיים' תשובה זו מבנו לא הוסיף להפציר ולבקש אלא קיבל על עצמו גזירת שמים והתחתן שוב.

אמר מרן ראש הישיבה: "מכל ילדיו של מרנא ה'חפץ חיים' לא נשארו נכדים שומרי תורה ומצוות. היחידים שכן נשארו שומרי תורה ומצוות וגדולי תורה ממש, הם דווקא אלה שנולדו בערוב ימיו, אחרי שהתחתן בניגוד למה שרצה מלכתחילה, והם המשפחה המפוארת של בניו של הגרמ"מ זקס זצ"ל ראש ישיבת ראדין.

הקדוש־ברוך־הוא עשה את רצונו, ועוד איך עשה את רצונו. אם ה'חפץ חיים' היה יודע את זה בוודאי שהיה רוצה להתחתן פעם נוספת".

והנה ידוע שמרנא החפץ חיים מסר נפשו להפיץ את איסור לשה"ר והזכות הגדולה בשמירתו.

ומסופר שפעם אחת היה רב שהיה צריך לספר לח"ח לשון הרע לתועלת, ופתח בבדיחותא "נו… נדבר כעת קצת לשון הרע", והח"ח הבין את כוונתו אבל הגיב בחומרא: "ליצנות מאיסור חזיר?! הרי זה איסור גמור מדאורייתא".

הגר"ה זקס היה מספר לנו שהיה לו ויכוח עם אמו, בתו של מרנא ה'חפץ חיים'. האמא היתה אומרת שאין לה שום ניסיון לשמוע לשון הרע. לא היה לה שום רצון או פיתוי לשמוע לשון הרע, וכמובן שגם לא לדבר לשון הרע. למה להכניס לכלוך בנפש נקייה? אבל אם מישהו כבר סיפר לה לשון הרע נגד רצונה, אמרה בתו של ה'חפץ חיים', אז כבר יש לה ניסיון. כי היא שמעה אדם שלכאורה הוא אדם נאמן, יהודי ירא שמים, שמספר לה משהו על מישהו אחר – "למה שהוא ישקר? איך אני יכולה להחליט שדבריו אינם אמת?", כאן יש לה ניסיון.

אמר לה ר' הלל זקס, שהאמת היא הפוכה כי הרי אי אפשר להאמין היום לאף אחד; ה'חפץ חיים' אמר פעם: "הרוב שקרנים, וכולם מגזימים", וממילא אין שום בעיה שלא לקבל לשון הרע, כי גם אדם שנראה ירא שמים וכו' גם הוא יכול להיכשל בשקר או בהגזמה. סביר להניח שהוא חיסר פרט כזה או אחר שמשנה את התמונה כולה. "לי אין שום ניסיון שלא לקבל לשון הרע", אמר ר' הלל, אבל להימנע משמיעת לשון הרע? זה כבר סיפור אחר. זה כבר ניסיון גדול. הרי לפעמים יש כזה לשון הרע עסיסי, כזה סיפור מרתק, משהו ש'אי אפשר לפספס', פה כבר יש ניסיון גדול…

דרך אגב, ראוי לציין שבישיבות חברון החדיר הגר"ה זקס אל שמירת הדיבור והלימוד בעיון בספר החפץ חיים, ועוד נדבר בעניין זה להלן.

יש הנאה מדיבור לשון הרע או לא?

בעניין זה של ההנאה בדיבור ושמיעת לשון הרע מביא ה'חפץ חיים' את מה שאמרו חז"ל בערכין ט"ו ע"ב, שכל החיות התקבצו אצל הנחש ואומרות לו ארי דורס ואוכל וכו', אבל אתה מה הנאה יש לך? אתה הרי רק מכיש ולא נהנה מהאוכל, וממילא אין לך שום הנאה. וענה להם הנחש ומה יתרון לבעל הלשון, הרי גם הוא אינו נהנה.

את מאמר חז"ל הזה המשיל ה'חפץ חיים' להלכה. ב'לאו' השישי הוא מביא, כי מי שמדבר לשון הרע עובר על לאו של "לא תחללו את שם קדשי" כי הוא עובר עבירה ואין לו ממנה שום הנאה, ואם כן למה הוא עובר, כמרד ופריקת עול מלכות שמים? הרי זה חילול ה'!

וידוע שאמר החזון איש, כי מזה אפשר ללמוד שה'חפץ חיים' מימיו לא דיבר לשון הרע, כי אם הוא היה מדבר הוא היה יודע שיש בזה הנאה. (ועיין בביאורים ומוספים שבמהדורת 'דרשו' מה שהאריכו בזה – ופירשו את הח"ח בכמה דרכים נפלאות)

אז מה הפשט באמת? אם יש הנאה בדיבור לשון הרע למה אומרים חז"ל שאין הנאה?

ואומרים בשם הגרי"ס לפי ה'שיטה מקובצת' בתחילת בבא קמא, בעניין של החלוקה בין האבות נזיקין: הקרן כוונתה להזיק והשן יש הנאה להיזקה. ומה ההלכה כשגם כוונתה להזיק וגם יש הנאה להיזקה? האם נחשיב את זה כ'שן' או כ'קרן'? וכדוגמה לדבריו מביא ה'שיטה מקובצת' את הנחש שנושך, כוונתו להזיק, ויש לו הנאה מאותה הנשיכה ודינו כקרן.

אמנם הגמרא מביאה שהנחש אין הנאה לנשיכתו ומה ראיה היא זו? אלא מביא ה'שיטה מקובצת' בשם הרשב"א, שיש שני סוגים של הנאה: יש אדם שאוכל מאכלי טריפה רחמנא ליצלן, הוא אוכל ונהנה מהאוכל ועכשיו הוא כבר לא רעב. להנאה זאת אפשר להשוות את הארי והזאב שטורפים ואוכלים ויש להם הנאה מזה.

לעומת זאת, ההנאה של הנחש היא הנאה אחרת. הוא עדיין רעב, הוא לא שבע מאותה נשיכה, אבל הוא נהנה לראות את האדם שהוכש על־ידו כשהוא מתבוסס בדמו. זו ההנאה שלו. זה סוג אחר של הנאה, ועל זה מדברות החיות שבאות בטענה לנחש, מה הנאה יש לך? הנאה לראות את האחר מתבוסס בדמו? אם זו ההנאה שלך סימן שאתה יצור מושחת!

ובהשוואה לבני־אדם: מי שגונב כסף עובר על איסור חמור אבל הוא נהנה הנאה לעצמו, כי יש לו עכשיו יותר כסף ממה שהיה לו קודם לכן. לעומת זאת, מי שמדבר לשון הרע, ממה הוא שואב את ההנאה? מלגרום נזק וצער לאחר? מלהכפיש את הזולת? זאת הנאה של אדם מושחת!

ועיי"ש בביאורים ומוספים למהדורת 'דרשו' שהביא דברים דומים מהספר 'דרש דוד' על פרשת תזריע, עמ' ת"ט)

היכן נמצאת התורה

הגמרא במנחות דף נג: אומרת, יבוא טוב וייתן טוב מטוב לטובים – יבוא טוב זה משה רבנו, ייתן טוב זאת התורה, מטוב זה מהקדוש־ברוך־הוא, לטובים זה עם ישראל, ןהגמרא מביאה פסוקים על כל אלו שנקראו טוב.

והגאון רבי משה שמואל שפירא היה אומר על מאמר חז"ל הזה: "תורה דרייט זיך ארום גוטסקייט" – התורה סובבת סביב טוב. המהות של תורה זה 'גוטסקייט' – להיטיב וח"ו שלא בהיפוך.

לעומת זאת, מה היא לשון הרע? שחיתות. זה משחית את האדם. במקום לראות את הזולת בעין טובה, הוא מסתכל עליו במבט ביקורתי, הרסני. במקום לאהוב טוב הוא נהנה מרוע, מלכלוך.

ה'חפץ חיים' זי"ע היה כולו טוב. הוא כתב לנו לא רק את הלכות שמירת הלשון והספר 'חפץ חיים', אלא גם את ה'אהבת חסד'. הוא צועק לנו "בואו נהיה טובים! בואו נתרחק מהרוע!".

בישיבת חברון היתה הנהגה מיוחדת שהנהיג ראש הישיבה הגר"ה זקס זצ"ל: ללמוד 'חפץ חיים' בעיון. למדנו בחבורות, היו אומרים חידושים, מפלפלים בדברי ה'חפץ חיים' ויורדים לעומקה של הלכה.

פעם באו כמה בחורים וביקשו לפתוח עוד חבורה בלימוד ה'חפץ חיים'. הם באו למשגיח שלנו, הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל, ושיתפו אותו בתכניותיהם. אמר להם ר' מאיר: "אתם כבר אוחזים שם? בכזאת דרגה של ללמוד 'חפץ חיים'?".

התקשו הבחורים להבין את דבריו, ור' מאיר השיב להם כך: "מה היה קורה אם היה בא אליך בן־אדם ומבקש לספר לך לשון הרע עסיסי על אבא שלך? או גרוע יותר, היה מבקש ממך שאתה תספר לו על מעשה מכוער שאבא שלך עשה… מה היה קורה? היית זועק מרה ולא מוכן להתקרב אליו.

כך גם היה אם הוא היה מבקש ממך לדבר על אח שלך, על החבר הכי טוב וכו'. אנחנו צריכים להרגיש שכל יהודי יקר לנו כמו אח. כל יהודי הוא אח שלך. איך אתה יכול ללכלך עליו בדיבור לשון הרע? איך?!

אבל מה? לפעמים אין ברירה. חייבים לשמוע משהו בגנותו של האחר כי זה לתועלת גדולה. כשחייבים אז חייבים. בשביל זה יש 'חפץ חיים' שמלמד אותנו מתי אין ברירה וחייבים לדבר לשון הרע. ואז אמר להם ר' מאיר חדש: "קודם תגיעו להרגשה הזאת של קושי לדבר על האחר דברים רעים כי הוא כמו אח בשבילכם, ואחר־כך תתחילו לחפש את ההיתרים שמביא ה'חפץ חיים' במקום שיש צורך גדול וזה לתועלת וכו'".

כמעט היה שכנו של ה'חפץ חיים' בגן עדן

מעשה היה עם מרנא ה'חפץ חיים', וגם אותו שמעתי מפיו של הגר"ה זקס, וכך היה המעשה: באחת השנים בא בחור מהישיבה בראדין לפני מרנא ה'חפץ חיים' בעצם יום הפורים, וכטוב לבו ביין ביקש מה'חפץ חיים' שיבטיח לו שיהיה עמו במחיצתו בגן עדן.

ה'חפץ חיים' לא התייחס לדברי הבחור וניסה להתעלם מהבקשה החריגה. אבל הבחור לא הרפה, ומאחר שהיה שיכור הוא המשיך והמשיך לדרוש את אותה הדרישה: "איני זז מכאן עד שתבטיחני שאזכה להיות עמכם בעולם הבא במחיצה אחת".

לאחר שהרבה להפציר ולבקש, לפתע הרים הח"ח את עיניו הטהורות והשיב, אני מוכן. אבל אתה מבין שאני רוצה שכן טוב. ואמר לו הבחור ודאי…

חזר הח"ח ואמר, הרי בחיים אני נזהר מאודמעוון לשון הרע, אם תסכים לקבל על עצמך להישמר מזה, נוכל להיות שכנים טובים, ואז אני מוכן לזה.

הבחור החל נסוג אחור. קשה לי להבטיח, אמר, אני אשתדל קצת, אבל בכל זאת… ואז הח"ח ניסה לדבר על לבו, הרי הקב"ה ציווה ואם כן אפשר לקיים, רק קצת אולי להתאמץ, אבל הבחור סירב, עד שה'חפץ חיים' הורה לנוכחים שיוציאו את הבחור הזה מהחדר.

כשהגיע סיפור המעשה לאוזניו של ראש הישיבה הגאון רבי משה לדינסקי, הוא אמר שהבחור הזה כבר היה בשערי גן עדן במחיצתו של ה'חפץ חיים', ובגלל מעט השקעה זרק את עצמו משם…

כשר' הלל היה מספר את הסיפור הזה הוא היה מתרגש ונסער מאוד ואומר לנו: "תראו מה זה ה'חפץ חיים'; הוא לא רק ידע שהוא יישב בגן עדן, אלא שיש לו את הרשות והכחל וממר כדרך בעל הבית, מי יהיו השכנים שלו…".

ונסיים בהתייחסות לימים הנוראים הבאים עלינו לטובה: עם ישראל ידע לאורך הדורות לדבר טוב האחד על השני, לדון את הזולת לכף זכות, ובאמת זכו לגדל דורות ישרים ומבורכים של יהודים יראים ושלמים. לצערנוף הנושא הזה נפרץ ואנחנו רואים בנים שלצערנו לא כל־כך הולכים בדרך אבותיהם.

אף אחד אינו יודע חשבונות שמים, ואני לא יכול לומר מה הגורם להידרדרות של הילדים הללו, אבל כשההורים היו בטוב, רצו בטוב וחיפשו את הטוב בכל אחד, ה' היה בעזרתם וזיכה אותם לגדל בנים טובים. בואו נקבל את העצה של ה'חפץ חיים', נתחיל לשמור על הלשון, נשתדל לראות את הטוב בכל אחד, נשתדל להיות שמחים ומאושרים, ובעזרת ה' נזכה לבנים צדיקים ותלמידי חכמים ונזכה להיכתב ולהיחתם לחיים טובים וארוכים, אמן.