יקותיאל יהודה גנזל
את הסיפור המטלטל שלפניכם שמעתי אתמול בשמו של בעל המנגן החסידי, משפך הרגש, הרה"ח ר' יעקב דסקל הי"ו – סמל של אברך חסידי הטובל ביראת־שמים גם בעודו עומד על במה ושר בקולו הנדיר והעוצמתי. ברצותי להגיש לכם את הסיפור במלוא עוצמתו, לא התעצלתי, פניתי אל ר' יעקב ואִימַתִּי מולו את פרטי הסיפור, עד האחרון שבהם.
זהו סיפורו של אברך חסיד צאנז המתגורר בטבריה. לפני כשנה נולד לו בן. פג. בשל משקלו הנמוך וסיבוכי פגות נוספים, הוכנס הילוד לתוך אינקובטור בפגיה של אחד מבתי החולים בארץ. הצוות הרפואי המסור עשה את כל אשר ביכולתו כדי להעניק לו חיים ובריאות.
אבל הכל נעצר באותו היום בו ישב האברך על אחד הספסלים שבמסדרונות הפגיה. רופא בעל מבע פנים רציני יצא אליו, התיישב לצדו ואמר לו במילים קרות וממוטטות־עולם: "גילינו חור נדיר בשריר העוטף את ליבו של התינוק. גם מבוגר שהשריר הזה בגופו מחורר, נמצא במצב מסוכן שרק בבית־חולים אחד בארץ יש את המכשור והידע הרפואי לטפל בו. כשמדובר בתינוק ועוד בפג – אפסו סיכויו לחיות. תתכונן להיפרד ממנו בימים הקרובים".
האברך ישב מוכה רעם. כמו אגרוף ברזל הלם בגופו. הוא ישב דקות אחדות והרגיש שהוא מרחף, מנותק, לא מסוגל לעכל את הבשורה. הוא הוציא ספר תהילים והחל אומר פסוק אחר פסוק, כשדמעות רותחות מפלסות להן דרך מעיניו החוצה. תוך כדי אמירה, הדהד במוחו השיר המרטיט 'לראות בנים' אותו הלחין ומבצע ר' יעקב דסקל, שיר מפלח כליות על מילים מתוך התפילה שקודם הדלקת נרות חנוכה.
כשהדהד השיר, עצם האברך את עיניו הבוכיות והחל שר, פעם אחר פעם, את המילים המרטיטות. קולו גבר והלך. מספר רופאים ואנשי צוות הקיפו אותו והביטו עליו בעיניים רחימאות. הוא עצמו לא הרגיש בנוכחותם, אלא שר מנהמת לב: "ואזכה לראות. לראות בנים. בנים ובני בנים. אוי עוסקים בתורה, בתורה ובמצוות. באמת. באמת. באמת. ותחזק את לבבם בתורה ובעבודה, הכל כרצונך הטוב".
כשהוא פתח את עיניו לאחר שעת התייפחות והתרפקות ארוכה, ניגשה אליו אחת האחיות שידעה על המקרה. "אני מקבלת על עצמי להדליק נרות שבת מדי שבוע לרפואת בנך", היא אמרה בעיניים בוכות. אחרים מאנשי הצוות עודדוהו במילים ספורות והמשיכו במלאכתם המקודשת, מלאכת הצלת חיים.
כעבור יממה אחת בלבד זומן האברך בבהילות אל הרופא המטפל – זה שבישר לו את הבשורה המרה ביום אתמול. הרופא קיבלו בהשתאות גוברת ואמר לו כשרעד קל בקולו: "אל תשאל אותי איך, כי אין לי וגם לא למדע הרפואי כל הסבר לכך, אבל החור בשריר הלב של בנך, נסתם כלא היה".
שנה חלפה, התינוק מתפתח, בריא ושלם. כשסיפר ר' יעקב בימים האחרונים את הסיפור לרבו, מרן אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א, הוא נענה ואמר: "זהו כוחו של ניגון! וזהו כוחה של קבלה טובה!"
(המבשר)
