כשפתחתי את הדלת, נפל לרגליי מכתב פתוח. הסתכלתי בו וראיתי שהוא מגיע ממונקאטש. לקחתי את הנייר ועיינתי בו, ומה מאוד נשתוממתי לראות מכתב ממוען אלי מרבנו ה'מנחת אלעזר' זצ"ל…

שח הגאון אבדק"ק טענקא זצ"ל: הנה אבותי היו חסידי ליסקא, שנהגו שלא לאכול מצות במשך ימי הפסח, זולת הכזיתים בליל ראשון ושני דחג. כשנתמניתי לשמש כרב בטענקא, בשנת תרפ"ט, התלבטתי אם להמשיך במנהגי משום 'ואל תיטוש תורת אמך', או מכיון שבעיר ששם אני מכהן אין המנהג כך, ובעיניהם יהא מוזר התנהגותי, לא אמשיך במנהגי עוד אלא אקיים מה שנאמר (שמות יג ו) 'שבעת ימים תאכל מצות'.

ובכן, בחמישה עשר בשבט כתבתי שאלה לרבנו בעל 'מנחת אלעזר' מונקאטש זצ"ל, אשר בה ביררתי הצדדים לכאן ולכאן, וביקשתי שהוא יורני מה לעשות.

המתנתי וציפיתי חודש וחודשיים, ושום תשובה לא הגיעה. ובכן, בלית ברירה, כדי שלא אשנה מנהג הורי בלא הוראת חכם, החלטתי שלא לאפות רק שש 'מצות מצוה' ללילי הסדר. ברם, לבסוף, על פי עצת הרבנית, הכנתי עוד כמה מצות שיספיקו למשך ימי החג, אולי עוד יתברר הדבר במשך החג.

והנה, ביום ראשון של פסח לאחר תפילת שחרית, הגיע איש אחד לפניי ושאל שאלה מסוימת בעניין איסור והיתר. כדי לברר ההלכה, רציתי לעיין בספר 'דרכי תשובה'. הספר היה נמצא בבית המדרש של הבחורים בו למדתי עמהם הוראה במשך השנה. בית המדרש היה סגור למשך ימי הפסח, ברם מוכרח הייתי לפותחו כדי שאוכל לעיין בשאלה.

והנה, כשנכנסתי לאותו חדר, נפל מפתח החדר מכתב פתוח. הסתכלתי בו וראיתי על הכתובת שהוא בא ממונקאטש. לקחתי את הנייר ועיינתי בו, ומה מאוד נשתוממתי לראות מכתב מרבנו ה'מנחת אלעזר' זצ"ל, המתחיל במילים: "כעת אחר בדיקת חמץ נזכרתי ממכתבו שכתב לי לפני איזה חודשים, וחשתי להשיבו על אתר תיכף ומיד…"

וממשיך הגה"ק ממונקאטש זצ"ל להשיב לי תשובה ארוכה, שחלילה לא אמשיך במנהג זה, רק שאוכל מצה כל שבעת הימים, עי' 'נמוקי אורח חיים' סי' תע"ה בענין זה, וכן אני נוהג היום ועד ביאת הגואל.

בוא וראה – רבינו ממונקאטש כתב מכתבו בעיר מונקאטש אשר בהרי הקארפאטן, ואני הייתי בטענקא, בזיבנבערגען. אז עדיין לא היו מובילים הדואר באוויר, וכל המכתבים וכדומה הגיעו על ידי רכבת, אשר לוקח לכל הפחות ב' או ג' ימים להגיע ממונקאטש לטענקא. וממש הפלא ופלא, ולא יכולתי להאמין למראית עיניי, איך הגיע מכתב שנכתב אחר בדיקת חמץ במונקאטש, לעיר טענקא ביום א' דפסח?! פלאי פלאים!!

הוכרחתי להראות המכתב להגאון רבי פנחס צימעטבוים זצ"ל (חותנו של הגה"צ בעל 'מנחת יצחק' זצ"ל) שאצלו למדתי הוראה, וגם הוא התפלא מאוד על זה.

כעבור זמן, ורבנו ממונקאטש בא לעיר שמלויא. הלכתי שמה לקבל פני קודשו, ורבנו זצ"ל התעניין במעשיי ושאל אם קבלתי מכתבו. השבתי לו 'הן'. הוא הנהן בראשו.

אזי אמרתי לו: יודע הייתי לשעבר שלצדיק עצמו יש כוח של קפיצת הדרך, אבל עכשיו יודע אני שגם למכתב של צדיק יש אותו כוח…"

(ספר 'אוצר אפרים' להגה"צ אב"ד טענקא זצ"ל, פר' חיי שרה; הובא ב'המבשר תורני')