"לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה …" (בראשית ט' ג')
בכל הדורות היתה ההתנסות המעשית וקניית ההוראה מפי סופרים – אבן יסוד. הן כבר העידו חכמינו: גדולה שימושה יותר מלימודה. רק כך ניתן לקנות את הניחוח ואת הטעם המתלווה לכל פסיקה והוראה. לא הכל כתוב ולא הכל ניתן לצמצום לכדי כללים והנחיות מודפסות. אם בעבר כך, הרי שבדורנו אנו, כאשר קצת ההתקדמות הטכנולוגית מביאה לתזזיתיות בלתי פוסקת בכל תחום, ובכלל זה גם בתחום המזון – הדבר נכון שבעתיים. התעשייה המשוכללת מציבה אין ספור שאלות שדורשות, מעבר לידיעת התורה וההלכה, הרבה מאוד יראת שמים והשקפה נכונה ונקיה.
כדי לעמוד על הקו הדק שמאפיין את אותה מסורת הוראה המונחלת מדור לדור, עלינו ופנינו אל הגאון הנודע רבי אברהם ישראל רובין שליט"א, אב"ד בד"ץ מהדרין, ומי שמשמש גשר בין דורות ההוראה. כבר מאז היותו צעיר לימים שימש לפני גדולי ההוראה בדור הקודם, ועתה, ביושבו על מדין ועל מערכת הכשרות, הרי הוא מעביר משנה זו לדורות, כשהוא מעמיד קדרים של מורי הוראה, המתחנכים לאורו על פי אותה משנת אמת מסולתת ובהירה.
"הדבר החשוב ביותר במסורת ההוראה", פותח הרב רובין בנועם שיחו, "הוא השמירה על ה'טעם זקנים'. ככל טעם קשה להעביר אותו הלאה במילים. מי שלא טעם – לא יבין את הדברים על אמיתתם המלאה. אולם, פטור בלא כלום אי אפשר. חובה עלינו להעביר לפחות את התמונה, לתאר בקוים כלליים את שראינו אצל רבותינו, ולתת למעיין פתח להתבונן, שממנו ילך וילמד הלאה. את ה'טעם זקנים' שאני קיבלתי קניתי ביגיעה רבה, בשימוש אצל כמעט כל גדולי ההוראה בדור הקודם.
זכיתי ליצוק מים על ידיו של הגאון החסיד רבי אברהם שלמה כץ זצ"ל מריסקווע. הוא היה מגדולי הפוסקים בדור הקודם ובעשור האחרון לחייו כיהן כרב ומו"צ בשיכון סאטמר בבני ברק. בהמלצתו התקרבתי ללימוד תורת ההוראה ועל ידו זכיתי להתקרב גם לכ"ק האדמו"ר הגה"צ רבי נחמן מספינקא זי"ע, שהיה גאון גדול במסורת ההוראה והפסק כפי שקבלם מרבותיו מצוקי ארץ. בסוף ימיו היה מושבו בבני ברק, וזכיתי לקבל ממנו דרכי הוראה ושימוש תלמידי חכמים.
ידעתי שכדאי לעשות 'נאש' אצל כולם. כך זכיתי להסתופף שעות רבות מידי יום בצלו של הגאון הצדיק הנסתר רבי אשר שולמן זצוק"ל שהיה מרא דכולא תלמודא. רוב ימיו כיהן כחבר בבית דינו של הגאון הנודע רבי משה קליערס זצוק"ל, שהיה מחשיבו עד מאוד. זכיתי ללמוד עמו כל הלכות שחיטה טריפות מליחה ותערובות, מרישא ועד גמירא. דנתי לפניו בשאר חלקי יו"ד ובענייני או"ח ואהע"ז. הייתי אצל עוד רבנים ולא כאן המקום לפרוט את כולם. מי שבהנחייתו ובעידודו שימשתי אצל אותם זקני הוראה, היה כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה'ברכת אברהם' זצוק"ל מסלונים. חמש שנים עשיתי אצלו כ'שבת גבאי' שלו. והוא שכיוון את דרכי בענייני ההוראה והציבור.
ואת עיקר כתרה של 'מסורת ההוראה' זכיתי לקבל ממרן פוסק הדור, הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצוק"ל, בעל 'שבט הלוי'. לפני למעלה מארבעים שנה זכיתי לישב לשמש לפניו בחדר בשעה שהיה פוסק מאות שאלות בביתו. באותם הימים התקשרתי אליו בקשר נפשי ורוחני, ראיתי איך שכל הדבר הקשה ואף הקל היו מביאים לפניו, כמה דרכי הוראה, דעת נוטה ודימוי מילתא למילתא למדתי מפיו. הוא היה עמוד התווך בשמירה על 'מסורת ההוראה'. היה לו את ה'להורות נתן בליבו' במידת האמת לאמיתה. אם מדברים על ענייני הכשרות, יכול אני להעיד כי היו לו חוות דעת על כל נושאי הכשרות שישנם. יש לי את חוות הדעת הללו, כיון שבמהלך השנים הרבות כל דבר קטן וגדול במערכת אצלינו, הבאתי לפניו להכרעה".
מהי אותה נקודה דקה שהרב מגדיר כ'מסורת הכשרות', אותה יש לטפח ולהעביר לדור הבא?
"אמשול לך משל: יש אדם שחפץ לרכוש תמונה של הרבי שלו. הולך הוא איפוא לחנות התמונות ומבקש את תמונת רבו. המוכר פוכר ידיו לעומתו ואומר לו: תראה, אמנם תמונה מצולמת מהרבי אין לי, אבל יש לי לתת לך ציור שמאוד דומה לתמונה המקורית. הלה קנה את הציור, הציב אותו בביתו, ובכל פעם שהיה מתבונן בו, ניסה לדמיין כי זו תמונתו של הרבי. התנחם בכך שזהו הדבר הכי קרוב לתמונה. שיהיה. אולם יש מי שהמוכר הציע לו כי במקום התמונה הגדולה, יעניק לו את ה'פילם', סליל הצילום ממנו פיתח את התמונה. ברור שאותו אדם שמחזיק בפילם, במקור של התמונה, גם אם הוא קטן, הוא מדוייק וניתן לפיתוח בעתיד. אין ספק שהפילם עדיף.
עלינו לדעת, כי גם בירידת הדורות שהיתה לאחר מלחמת העולם השניה, שימר ה' בקרבנו מעתיקי שמועה שהעבירו את המסורה, את ה'פילם', את המקור שממנו ניתן לשכפל ולפתח תעתיק עבור אתגרי הדור הנוכחי, מדוייק לעקרונות שנמסרו בידם. נכון ש'גדלות המוחין' איננה כפי שהיתה, אולם אם נשמור על ה'פילם', על נקודת הפנימיות של מסורת ההוראה, על היראה והחתירה לאמת שבהוראה, שלא תשתנה כמלוא הנימה – נוכל לתת מענה לכל אתגר שהעולם ה'מתקדם' מציב לנו".
בכשרות זה מורכב, הרי תעשיית המזון מתפתחת במהירות, האם אפשר להישאר עם ה'פילם' ולא להתייחס ל'התקדמות' העולם?
"ההיפך הוא הנכון. רק עם ההיצמדות ל'מסורת ההוראה' ניתן להבטיח כי הפתרונות שנציג נוכח התפתחותה המהירה של התעשייה, ובכללה תעשיית המזון, יהיו על פי המקור המדוייק. התפקיד שלנו מול התעשייה המתפתחת, כאשר צריכים לתת מענה בכשרות, בכל מה שקשור לעולם המזון התעשייתי המתפתח בממדים רחבים ובקצב מהיר, עלינו להתייצב אל הדגל, לפתח את הפילם כראוי ולהתאים פתרון נכון. בכלל טעם זקנים זה, גם החתירה להגיע לכשרות למהדרין לכל הדעות. ולא בחיפוש אופנים להתיר את האסור, אלא להשגיח על המותר שיהא עשוי באופן הראוי והכשר ביותר. אנחנו הולכים בדעה, שכל פסק וכל שיטה, שמגיע מכל מקום שהוא, מחייב אותנו, ובס"ד מצליחים לתת אצלנו מענה, כך שמכלול ההקפדות למערכת העקרונות הבסיסיים של ה'הכשר'".
"אעביר לך גם הוראה חסידית אותה אנו משמרים מכל משמר. היה זה כאשר אך עלתה במחשבה לייסד שחיטת מהדרין בחו"ל. באותם ימים, והיה זה לפני קרוב ל- 25 שנה, דובר על צאת משלחת שוחטים לחו"ל והדבר נודע לכ"ק מרן אדמו"ר ה'פני מנחם' מגור זי"ע (שכיהן אז כראש ישיבת שפת אמת). שיגר הרבי אלי שליח לאמור: 'כאשר יוצאת משלחת שוחטים לחו"ל, יש להקפיד שלא ישהו השוחטים מחוץ לביתם יותר מחודש ימים'.
מאז חלפו יותר משני עשורים, ואותה הוראה – כמו יתר ההנחיות שהתקבלו ברבות הימים מגדולי ישראל זי"ע ויבלחט"א – נשמרת ללא עוררין, ללא כחל ושרק. על אף העלויות העצומות הנגזרות מכך. בשחיטת בד"ץ מהדרין, התקופה בה ישהו אנשי הצוות בחו"ל לא תעלה על חודש ימים. יהיה מה שיהיה".
רוח הקודש הופיעה בבית מדרשו
כאשר הרב רובין מדבר על מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל ניתן לזהות בקולו את ההתרגשות ואת הביטול כלפי הזכרת שמו של מורו ורבו בהוראה ובכשרות. את הכל מייחס הוא לכוחו של אותו זקן שאמון היה על שמירת מסורת ההוראה כצורתה. "לרב וואזנר", אומר הרב רובין, "היתה דרך מיוחדת ב'מסורת ההוראה' על פי ההשקפה הנכונה. הנה דוגמא נוספת: לפני 39 שנה, נרקמה תוכנית לבניית בתים גבוהים בעיר רחובות עם מעליות שבת, כך שיוכלו לייעד אותם לשומרי שבת. באו אפוא וביקשו את הסכמתי למהלך. אמרתי שגם אם הלכתית מדובר אולי בפתרון מצוין, אך משום ענין של 'טעם זקנים', אלך להציג את הדברים לפני הרב וואזנר. הוא ענה לי ב'טעם זקנים' שעוד שמור עמו משנות ילדותו:
'בוינה שבאוסטריה, עיר הולדתי', אמר לי הרב וואזנר, 'היתה נדנדה ענקית בשם קייקל שהכילה כמאה ילדים בבת אחת. התעוררה השאלה: האם מותר להשתמש בה בשבת? למקום הגיעו המו"צים ומורי ההוראה של העיר, בדקו את הקייקל ולא מצאו דבר ממשי לאסור אותו בשבת, ובכל זאת, החלטתם היתה לאסור את הנדנדה משום עובדא דחול. זה היה אז, אך העולם מתקדם עוד ועוד. עוד יבוא יום', סיים הרב וואזנר כצופה אל העתיד, 'שיוכלו ליצור רכב אלקטרוני בשבת הפועל ללא איסור ממשי, וכך יבואו עם האוטו לבית הכנסת'. היום רואים שזה כבר קיים עם הקלנועיות שבת.
הוראתו לשאלתי מאותם ימים עצרה את הפרוייקט, בלמה את תופעת מעליות השבת בעיר רחובות – 20 שנה נוספות".
הרב רובין מדגיש, כי היכולת לשמור על היצמדות למסורת ההוראה נעוצה בעמידה איתנה במידת האמת. "על מורה הוראה", אומר הרב רובין, "לחתור אל נקודת האמת שלו בלי פשרות. ראיתי זאת רבות בשימוש לפני הרב וואזנר. ראיתיו פוסק כפי שהגיע למסקנה בלימודו ודרכי פסיקתו, ולמרות שהדברים עמדו בסתירה מוחלטת לכאורה, למה שנראה היה במציאות, הוא עמד על דבריו בשלוות נפש בלתי מצויה. היו בידו הקבלות איך לפסוק ואיך לנהוג, הוא לא התרגש אם זה לא מצא חן בעיני מישהו, גם אם המישהו הזה טען בשם המציאות, כפי שהוא רואה אותה כמובן.
בעקבות כך היה לו גם את הבטחון בהוראה. "היה פעם ששואל מסוים התקשר כאשר עשיתי לפניו שימוש. כדרך השימוש, הרמתי אני את הטלפון, שמעתי את הסיפור, דנתי בענין עם הרב וואזנר וחזרתי אל הטלפון לענות לשואל כפי שהסקתי. הורדתי את השפופרת ואז נפל ליבי בקרבי. שכחתי לציין פרט אחד ממה שמסר לי הרב וואזנר לומר לשואל. הוא הבחין בחששותי והרגיע מיד: 'אל תדאג, עוד תראה שהוא יתקשר שוב'. פחות מעשר דקות עברו וזה אכן קרה. השואל שוב היה על הקו. הפעם התקשר בשאלה נוספת באותו ענין, אך בינתיים הרב וואזנר הוסיף לו את הפרט החסר ומיד העברתי את האפרכסת לרב, שהעביר את התשובה מראשיתה ועד סופה על כל הפרטים".
"כששאלתי אותו לאחר מכן, איך קורה דבר מופתי שכזה, הוא ענה לי בגילוי נורא: 'מהבית הזה', אמר לי הרב וואזנר 'מעולם לא יצא שום מכשול. אמנם אתה בדרך השימוש והדבר שכיח אצל עושי 'שימוש', אולם כשראיתי את גודל צערך על החיסרון בהעברת התשובה, ידעתי שגם במקרה דנן לא נגיע לכדי מכשול והענין יבוא לתיקונו הטוב', ענה לי הרב וואזנר במסר שמלווה אותי הרבה שנים. תאמרו שזה רוח הקודש? בהחלט יתכן, אם כי לא צריך להגיע דווקא לזה. אם נצמדים לאמיתה של התורה, מגיעים לדבקות בתורה וזוכים לסיעתא דשמיא בהוראה".
הרב שליט"א הזכיר מקודם את הענין של 'לא תגורו', בתורה נאמרה ההוראה על דיין, האם הדבר תקף גם בכשרות?
"במציאות המעשית בוודאי שכן. מוכרחים להיות חזקים ולהיות נאמנים לערכי ההוראה והכשרות עד הסוף, ולדעת להפריד בין מידת הרחמנות האישית לאחריות הציבורית הנדרשת ממי שעומד בראש מערכת כשרות. בענין הזה, הרבי שלי היה הגאון החסיד רבי יעקב לנדא זצ"ל, רבה של בני ברק. היה זה לפני 39 שנה, כשהרב לנדא הוריד הכשר ממאפיה, ובעל המאפיה בא לרחובות לרכוש פיתות אפויות, כדי שיהיה לו מה למכור. לא עברו יומיים והרב לנדא פונה אליי ומבקש שניתן הוראה שלא ימכרו לו. כך עשינו. כיון שכך בא הלה לפנינו והחל להתחנן על נפשו, אמר שיש לו משפחה עם ילדים, ואם לא יתנו לו פיתות למכירה בהכשר איך יפרנס אותם.
שמעתי אותו בחמלה והשתדלתי לתת לו הרגשה טובה, אולם בסיום דבריו שאלתי אותו דבר אחד: 'מדוע את כל התחנונים הללו אינך שופך בפני הרב לנדא עצמו?' האיש ענה כי אמר את הדברים לרב לנדא, אולם הוא אוטם אזניו ואינו מוכן לשמוע. ביררתי מה היה. הרב לנדא דווקא כן שמע אותו, שמע היטב וענה לו תשובה שצריכה להיחרת בליבם של אנשי הכשרות די בכל אתר ואתר: 'אם יש לך בעיה של פרנסה', אמר לו הרב לנדא הזקן, 'תמכור מסמרים'. ממנו למדתי על הצורך לשלוט במידת הרחמים. את מקצוע הכשרות צריך לעשות בנאמנות. אם האיש צריך לפרנסה, ניתן לעזור לו בתחומים אחרים. את הכשרות עצמה יש להשאיר נקיה מכל רבב".
כנראה שלא כולם מסתפקים בתשובה כזו, יש שמנסים ללחוץ באמצעים אחרים…
"נכון, אבל זה לא פוטר מאחריות. בכל השנים הקפדנו על ההוראות מכל משמר, לא עשינו הנחות לאיש, גם לא לאלה שניסו להלך אימים על הרבנים. היה זה כשהורדנו בבת אחת את ההכשר מארבעה איטליזים בעיר. המודעות על 'הוסרה ההשגחה' מילאו את העיר והקצבים זעמו. לאחר שעברו מספר ימים מאז פורסם האיסור, הלכתי בשוק העירוני, וכאשר עברתי על מפתן אחד האטליזים הללו, יצאו שני קצבים וסכינים בידיהם והחלו לרדוף אחריי ברחובות העיר. כך גם היה פעם, שבא אלינו אחד מראשי כנופיות הפשע הבולטות והמסוכנות בארץ, ודרש שניתן לו להשתלט על בית השחיטה. הוא בא למשרד, ואיים כי אוי ואבוי אם לא נעניק לו אישור כשרות. ישבתי אתו והסברתי לו בצורה פשוטה ורגועה כי לא יהיה להם כלכלי להשקיע בנו כוחות מיותרים. 'כבוד – הרי לא מעניין אתכם', נכנסתי לראש שלו, 'אתם רוצים כסף ואצלנו לא תקבלו אותו!' הם דנו בינם לבין עצמם, ולבסוף השתכנעו ועזבו. אין להם כוח אם אנו מחליטים בעצמנו, שהערכים ניצבים אצלנו במקום גבוה יותר".
"גם את ענייני המכניקה של המפעלים העליתי על שולחנם של גדולי ישראל. כך למשך עם חומר הגלם 'פיקטין' באנגליה לבדוק אותו מקרוב. היה להם הכשר של כשרות מסוימת, ומשהגעתי לשם התחלתי לבדוק את המפעל לפרטי פרטים. כששאלתי אותו היכן הקיטור, ענו לי שיש חדר קיטור למטה. ירדתי למטה, ובהיות שעם השנים למדתי להכיר קיטורים ראיתי שזה לא מקום שמייצר קיטור, אלא מאחסן קיטור. אמרו לי בעלי המפעל שיביאו לי את הטכנאי האחראי על הקיטור, ויראה בדיוק את כל הפרטים. בינתיים, עד שהגיע, מצאתי שיש צינורות עבים שמביאים את הקיטור ממקום אחר. משהגיע האחראי, אמר לי שיש מפעל במרחק של שלושה ק"מ מהמפעל המייצר קיטור, ודרך הצינורות מועבר הקיטור למפעל. הוא הראה את הצינורות, וכך נסעתי למפעל הקיטור.
"בבואי, שאלתי את בעל מפעל הקיטור לאיזה מפעלים הוא מוכר. נדהמתי מהרשימה: מפעל טצ'יקן של עופות. מפעל 'מעד' של מוצרי בשר. הרי שהקיטור סובב בין מפעל הבשר למפעל העופות עד המפעל בו ביקשנו להעניק הכשר. יידעתי מיד את נותני הכשרות שם, שהפסיקו את הכשרות עד לבירור הענין. לאחר שלושה חודשים, קיבלתי מכתב מהמפעל, בו מודיעים שתיקנו את הבאת הקיטור, ביקשו שאבוא לראות. קמתי וטסתי למקום וראיתי שאכן יש קיטור חדש, אלא שלא היה לנו פתרון על בעיית 'ניצור חיבור', שהרב אלישיב סבר שיש בעיה של ניצוק באדי קיטור, שאם בעת ובעונה אחת יוצא קיטור משני הצדדים, למקום טרף ולמקום כשר, הרי זה 'ניצוק', משום שבקיטור יש אדי מים. שהיתי במפעל במשך יום שלם וחיפשתי דרך להפריד את הניצוק, באופן שיהא שסתומים בגדלים ובגבהים ולא ברצף אחד. בסיומו של יום היתה בידי מפת תוכנית אותה הגשתי לרב וואזנר. לאחר שלמד את הנושא ובחן לעומק כל פרט חיווה דעתו כי הדבר מוצא חן בעיניו, אך ביקש שגם הרב אלישיב יראה את התוכנית.
"נסעתי לירושלים והגעתי למעונו של הרב אלישיב בשעה 19:50, עשר דקות לפני צאתו לשיעור היומי הקבוע. וזאת ידעו כולם, כי לא היה מושג אצלו להישאר אפילו דקה אחת כשהיה צריך לצאת לשיעור, אלא פנה מיד לבית המדרש 'תפארת בחורים' בו מסר את השיעור. גם אם הבית היה מלא אנשים, היה עוזב הכל ופונה לשיעור. בכל זאת החלטתי להיכנס כשאני חושב לעצמי, שאם יהיה צורך, אמתין לו לאחר שישוב מהשיעור. הגשתי לו את התוכנית והוא נכנס מיד לענין ובאופן חריג אף עבר את הזמן. בחן את הצדדים, שאל לכאן ולכאן אך לא ענה תשובה מידית. לאחר שעיין במפה, ביקש שאבוא עוד פעם. ואכן כעבור כמה ימים הגעתי שוב, הנחתי לפניו את המפה, ולאחר שבדק את הדבר הסכים עם התוכנית, ואז שאל אותי כשעל פניו נסוכה בת שחוק וקורת רוח: 'האם בכל דבר אתם מחמירים באופן כזה'?!… שמחתי לעשות לו נחת רוח, כי זאת ידעתי מרבותיי, מעתיקי השמועה ב'מסורת ההוראה', כי כיום כאשר ישנה האפשרות, עלינו להדר ולהחמיר ככל השיטות".
מהי הדרך הנכונה להעמיד מורי הוראה שילכו על פי 'מסורת ההוראה' שרכש הרב אצל גדולי הדור הקודם?
"אם הולכים עם מידת האמת, ניתן להצליח עם התלמידים. אי אפשר שנהיה בדעת נוטה למישהו. צריכים לדעת מי מתאים למה וכך לפעול. אני סובר שצריכים להיות נקי כפיים ברמה מושלמת בעניין הזה ושאין לקחת תשלום עבור העברת מסורת ההוראה לדור הבא. יכול אני להרים את ידי ולומר שמעולם לא לקחתי תשלום או מתנה מתלמידי בהוראה, וזאת מכיון שאני סבור כי לא ניתן להעמיד כך רבנים באופן שייצמדו אך ורק למסורת ההוראה, שיהיו אמונים על חתירה בלתי נלאית לאמת ולשמירת ההוראה כטהרתה. היה תלמיד שקנה לי מתנה שו"ת מנחת יצחק. אמרתי לו כי אמנם אני יכול להבין לליבו, אבל לא אוכל לעבור על גדרי ולקבל ממנו מתנה. שילמתי לו על הספר ובכך שנינו יצאנו מרוצים. הוא הרגיש שנתן ספר ואני שילמתי מחיר מלא.
"מדי דברי ב'נקי כפים' נזכר אני במעשה עם רבי יששכר לייב מסלונים זצ"ל, היה זה ביום בו נולדו לאבי ז"ל אחים, זוג תאומים. הלך אבי לבית הכנסת הריק בשעת בוקר מאוחרת והנה הוא מגלה שם את הרבי בעצמו רוכן על בור הביוב ומשחרר סתימה. הרבי הבחין בו וסימן לו בידו על פיו, לאמור: שתוק ואל תגלה מאומה. התברר שבשל סכסוך עם השמש לא היה מי שיפתח את הסתימה, והרבי, שחשש שהדבר ישמש עילה לפיטורי השמש המסכן, החליט לעשות זאת בעצמו. הרבי הרים את ידו, השחורה מבור הביוב, כלפי אבי ואמר: 'נקי כפיים – דאס איז לכל השיטות' (-זהו וודאי 'נקי כפיים' לכל השיטות').
"המשפט הזה הפך לסיסמת חיים עבור אבי ז"ל, זוהי האמת איתה עבר אבי את מאורעות העולם, וזו נקיות הכפיים אותה מבקש אני להעביר לדור ההוראה הצומח ועולה כאן בארץ הקודש. כל עוד ישמור עולם ההוראה על נקיות כפיים, מובטח לו שישמור על מסורת ההוראה בטהרתה", חותם הרב רובין את נועם שיחו.
(מתוך המודיע, אב תשע"ז)