- שלום זכר – לא רק בליל שבת
כיום המנהג הוא לערוך 'שלום זכר' בליל שבת. אמנם בכמה ספרים מובא מנהג קדום לעשותו גם בליל שבת וגם ביום השבת. ראה ב'דרישה' (סימן שה): "ואני כתבתי בדרשתי סמך לסעודה שעושין בליל שבת וקוראין לו 'זכר', ובשבת שחרית הולכין אצל היולדת, שהוא נגד זכור ושמור…" וכן ב'ערוך השולחן': "המנהג בסעודה בליל שבת רק בטעימת פירות וקורין זה 'בן זכר', ולמחרת בשבת אחר התפילה נכנסים אצל היולדת ליתן מזל טוב וקורין לזה 'שלום זכר'…". והיו מקומות שהיו עושין את הסעודה רק ביום השבת, וכפי שכתב בספר 'בית לחם יהודא' סימן רסה: "מה שנוהגין בקצת קהילות שהולכין בשבת שחרית אחר יציאה מבית הכנסת לבקר התינוק…" וכתב בספר דרך פקודך (מצוה ב אות יב): "אותה הסעודה שנוהגין לעשות בשבת שקודם המילה, יש מקומות שנוהגין לעשותה ביום שבת, וברוב מקומות עושין בלילה, נהרא נהרא ופשטיה. כי במקומות שעושין בליל שבת היא כדעת המדרש, ובמקומות שעושין ביום הוא כדעת הזוה"ק…"
- מהיכן הגיעה המילה 'שלום' ל'שלום זכר'?
בפוסקים הקדמונים נקרא ה'שלום זכר' – 'סעודת זכר', או 'זכור' (או 'בן זכר'). המילה 'שלום' נוספה בתקופה מאוחרת יותר, וכמה הסברים נאמרו על כך. יש שכתבו ע"פ דברי הגמרא (נדה לא) "אמר רבי יצחק אמר רבי אמי כיון שבא זכר בעולם בא שלום בעולם". עוד ביארו ע"פ הפסוק (במדבר כה יב) 'הנני נותן לו את בריתי שלום', הרי שברית מילה נקראת 'שלום', ולכן לסעודה שנערכת בשבת שלפני הברית קוראים בשם 'שלום זכר'. עוד הביאו, ששבת נקראת 'שלום' כמו שאומרים בערבית של שבת 'הפורש סוכת שלום', וכן בזמר 'שלום עליכם' מברכין 'שבת שלום ומבורך', ולכן מתאים השם 'שלום זכר'. ובספר 'שיח שרפי קודש' מביא עוד ע"פ המדרש שהשבת היא שמכינה ומכשירה לברית, וא"כ נמצא שבשבת נשלם הזכר ונעשה ראוי לברית מילה, ולכן מתאימה התיבה 'שלום', מלשון שלימות.
- האם צריך להקפיד שלא להזמין לשלום זכר, אלא רק להודיע?
יש שכתבו שלפי דברי הפוסקים ש'שלום זכר' נחשב לסעודת מצוה, יש להקפיד שלא להזמין מפורשות, וכמו שנוהגים שלא מזמינים לסעודת הברית. וכן מובא בספר 'נוהג כצאן יוסף': "ומנהג פרנקפורט שאין מזמינים לזכר אלא מכריזים בבית הכנסת אחר קדיש של 'במה מדליקין': כל העולם יבואו על ה'זכר' של פלוני". אמנם בספר הזכרונות (מצות מילה פרק ב) לרבי צדוק הכהן מלובלין כתב: "ונראה לי, הואיל ולא נהגו בסעודה גמורה… והואיל ולא נהגו אלא במיני פירות וכהאי גוונא דלא מיקרי סעודה, אין למחות במי שאינו הולך לסעודה זו, כן נראה".
- הליכה לשלום זכר היא סגולה ליראת שמים
מובא בשם הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ שטוב ללכת לסעודת שלום זכר, כי כשנפגשים עם נשמה חדשה הדבר טוב לנפש. והרה"ק רבי חיים מצאנז אמר שההליכה לשלום זכר מסוגלת ליראת שמים. וכך היה מנהגו, ללכת לכל שלום זכר שנערך בעיר צאנז, והיה מתייגע לילך מבית לבית בכל שבת גם בשעה מאוחרת לאחר עריכת השולחן. נכדו הרה"ק רבי אריה לייביש מזמיגראד בספרו 'אריה שאג' הביא לכך טעם מעניין: במסכת ברכות (דף ח) נאמר: "היזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו" וכו'. עוד מובא בזוה"ק שעל ידי שמקיימים את המצוה של 'מפני שיבה תקום' ומכבדים ת"ח זוכים ל'ויראת מאלהיך'. וממילא, כיון שהתינוק הוא בבחינת 'תלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו', שהרי קודם שנולד למד את כל התורה והיא נשתכחה ממנו לאונסו, לכן מי שבא לכבדו זוכה ליראת שמים. וסיים וכתב: ובוודאי על ידי זה שהוא מזכה להרבה אנשים ביראת שמים, גם הוא זוכה ליראת שמים…
- סעודת שלום זכר בגיל שש שנים…
היה ילד בירושלים, שכבר היה בן שש שנים ולא הסכים לומר דבר שבקדושה, וגם לא ללמוד, ופנה אביו לאדמו"ר רבי אהרן מבעלזא זי"ע לשאול בעצתו. שאלו הרבי האם עשה שלום זכר לבנו בעת שנולד. האב לא זכר בבירור, וענה שבוודאי עשה, כי סבר שמן הסתם לא שינה בבנו זה משאר בניו. ברם הרבי שאל שוב האם עשה שלום זכר, ושוב ענה שבוודאי עשה, וגם אז לא הרפה הרבי ושאל בשלישית. ואז נזכר שאכן, כיון שילד זה נולד בעש"ק בשעה מאוחרת לא הספיק להכין את השלום זכר, וביום שישי שאח"כ כבר נערכה הברית, ולכן לא עשה כלל שלום זכר לילד זה.
אמר לו הרבי כי העניין של 'שלום זכר' הוא, שכאשר נולד ילד אזי מיד בא עמו יצר הרע, כמובא בחז"ל (מדרש תהלים ט) על הפסוק (בראשית ח כא) 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו' – משננער ממעי אמו. וע"י שב'שלום זכר' באים קרובים וידידים ומברכים את אבי הילד שיזכה להכניסו בבריתו של אאע"ה ולגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים, מתבטל כוח הסט"א. וכיון שלילד זה חסרות הברכות הללו, לכן אינו רוצה ללמוד ולומר דברי קדושה. יעץ לו הרבי שבשבת הבאה יעשה שלום זכר, ויקרא לכל האנשים שרצה לקראם אז, אילו היה עושה שלום זכר, ועל ידי שיבואו ויברכו אותו יתחיל ללמוד ולומר כל דבר שבקדושה.
(מתוך מאמריו של הרב יוסף ויכלדר ב'המבשר תורני' תזו"מ – אמור תשע"ה)
1/167