כשנסע רבינו בספינה בדרכו לארץ ישראל, ולא רצה לאכול פת עכו"ם, ניגש רבינו לטבח, ואמר לו: "בתורתנו מסופר שאדם הראשון חטא ונתקלל בקללת: "בזיעת אפיך תאכל לחם", שיאכל לחמו בטורח ובקושי. כאן בספינה יש לי בעיה שאיני טורח באוכל כלום, לכן אבקשך אם תסכים שאעשה איזו פעולה באוכל, כגון, להדליק את התנור…"

"נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם"  (במדבר ז', ב')

'למה אתם באים כל כך מאוחר בלילה?'

כותב הג"ר שלום שבדרון: 'זכורני, שבוקר אחד נתעוררה אצלי שאלה קשה, היה זה לאחר שגמרתי תפילת ותיקין כמנהגי, אמרתי בליבי אכנס לרב מטשעבין ואפרוש בפניו את השאלה, רבינו היה אז בערוב ימיו וחששתי שמא הוא ישן. לכן, דפקתי על הדלת קלות, ורבינו השיב בקול שאפשר להיכנס.

כשנכנסתי, ראיתי שולחן מלא ספרים והוא שקוע בים התלמוד. פרשתי לפניו את השאלה, וענה לי מה שענה. כשפניתי ללכת פנה אלי רבינו ואמר: 'נכון ר' שלום, היתה לכם שאלה בהלכה, אבל למה אתם באים כל כך מאוחר בלילה?' וכשאמרתי לו שאני לאחר תפילת שחרית נדהם, הוא לא הרגיש שעבר עליו כל הלילה בחטף.

מדוע 'נרדם' רבינו באמצע ביקור הרב בביתו

פעם ביקר אצל רבינו רב מארצות הברית, והחל מספר לו על חסרונות אנשי קהילתו ועל צרות שסובל מהם. באמצע דבריו הבחין שרבינו נרדם, וחיכה שיתעורר. כעבור זמן מה כשראה שאינו מתעורר, ניגש למקורבים ואמר להם: 'כנראה הרב זקן וחלש, ואין ביכולתי לחכות עד שיתעורר', ועזב את הבית. תיכף כשהלה עזב התעורר רבינו וחזר לתלמודו. בני הבית הבינו היטב שהוא לא נרדם לרגע ורק רצה שהלה יפסיק לדבר לשון הרע, ולכן עשה את עצמו כנרדם, בכדי שהאורח יעזוב את הבית מבלי שיאלץ להעיר לו ולפגוע בו.

פעם בעת שהוריד אחד מבני ביתו את הספרים בלילה משולחנו לסדרם ביקשו רבינו להשאיר את הספר 'חפץ חיים' על השולחן באומרו: 'צריך פעם לדעת גם מה מותר לדבר'.

חושש להחליק על איסור לא ילבש

פעם נרכשו במקוה ב'שערי חסד' נעלי בית חדשות לרווחת המתרחצים, בכדי שלא יחליקו מרטיבות הקרקע, אלא שסוג נעלי הבית שקנו היה מעץ, המכונים קאלאט'ס, סוג נעלי בית שנשים נהגו אז לנעול.

בהזדמנות, נכנס יהודי אמריקאי למקוה, והבחין שרבינו לא משתמש בנעלי הבית. נטפל אליו האיש ושאלו מדוע אינו לובש את הקאלאטשן? ורבינו מחריש. והלה שואל שוב ושוב, עד שרבינו השיבו: 'איך האב מורא אז איך וועל גליטשן…' (אני חושש מהחלקה)

הג"ר שלום שבדרון שהיה עד לענין, יצא אחרי רבינו מהמקוה ושאלו: 'האם הרבי התכוון שהוא מפחד להחליק על לא ילבש?!' 'כן', 'כן', השיב רבינו ונהנה שרבי שלום ירד לעומק דעתו.

איך הסביר לגוי מדוע אינו אוכל פת עכו"ם

כשנסע רבינו בספינה בדרכו לארץ ישראל, ולא רצה לאכול פת עכו"ם, חשב איך יוכל לומר לטבח הגוי שברצונו להדליק את האש, בכדי שלא יהיה הלחם פת עכו"ם. ניגש רבינו ואמר לטבח: "בתורתנו מסופר שאדם הראשון חטא ונתקלל בקללת: "בזיעת אפיך תאכל לחם", שיאכל לחמו בטורח ובקושי. כאן בספינה יש לי בעיה שכן איני טורח באוכל כלום, לכן אבקשך אם תסכים שאעשה איזו פעולה באוכל, כגון, להדליק את התנור, אשמח". הגוי התרשם מהבקשה ובכל בוקר היה בא להזמינו להדליק את התנור.

רבינו מסביר לילדים

מספר הרה"ג רבי משה פלקסר: 'בערוב ימיו של רבינו התקינו בביתו מזגן, מה שהיה אז בגדר חידוש, כל שכן לילד קטן כמוני. וכשראיתי את לוח הכפתורים לא הבנתי מה זה, וניגשתי בפשטות לרבינו ושאלתי אותו מה טיבם של הכפתורים? אבי, הג"ר יצחק כששמע את שאלתי נחרד, וגער בי שאני שואל את רבינו שאלה שכזו, אבל רבינו הרגיעו ואמר: 'מה לך, זו דרכם של ילדים שמתעניינים ורוצים ללמוד ולדעת כל דבר!' והסביר לי בפירוט, כפתור זה מיועד להדליק, כפתור זה לעשות ביתר עוצמה, כפתור זה לכבות…'

קבוצת ילדים נכנסה לבחינה בביתו, כנראה שהצפיפות היתה גדולה ורבינו הציע שיפתחו את הדלת בסלון כדי שכל הילדים יוכלו להיות בחדר. ניגש ילד אחד לפתוח ולא הצליח לפתוח את הוו המחבר את הדלת לרצפה, ניגש ילד שני והצליח לפתוח.

כשנגמרה הבחינה והילדים יצאו מהבית, ביקש רבינו מהילד שניסה לפתוח שיישאר בבית. כשיצאו כולם התכופף רבינו לרצפה והראה לו איך פותחים את הדלת.

הכרת הטוב

רבינו הכיר טובה באופן מופלא, והיה ידוע אצל כל מי שהסתובב אצלו, שמי שהיטיב לו באיזה ענין, יכיר לו רבינו טובה באופן מיוחד. כך היה כלפי מי שהיטיב לו בגשמיות, וביותר כלפי מי שהיטיב לו ברוחניות, בענייני הישיבה ובענייני הדפסת כתבי תורתו וביותר מי שעזר לו בהוצאת כתבי אביו, כמה פעמים התבטא 'אכיר לך טובה על כך', והמתברכים ראו הצלחה מיוחדת מאותה ברכה. פעם אמר על דברי חז"ל (שבת י.): "הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו", כי אם לא יודיעו יחשוב שמה שקיבל, מגיע לו עפ"י דין ותחסר ממנו הכרת הטוב שנדרש לה.

פעם שהה בשמחה, ולפתע התקרב למקומו יהודי ישיש, מיד קם רבינו מלוא קומתו וכבדו, ודיבר איתו בחביבות מיוחדת. היהודי היה נראה יהודי פשוט מאד, והסובבים לא הבינו מדוע חרד רבינו לכבודו, התברר שאותו יהודי קשיש התגורר בצעירותו בהרימלוב, והיה מבוגר מרבינו בכמה שנים. ומיד כשראה אותו רבינו, נזכר שבילדותו ביקש פעם אביו מאותו ישיש שילמד איתו כמה פרקי משניות, ולכן חלק לו כבוד מיוחד.

הג"ר יעקב גלינסקי נכנס פעם למעונו, כששמע רבינו במי מדובר, קידמו בחביבות גדולה ובמאור פנים והציע מיד שיכין עבורו כוס תה… תוך כדי דבור קם ממקומו וניגש למטבח להכין בעצמו כוס תה לאורחו, ולא הועילו כל נסיונותיו ותחינותיו של רבי יעקב, בנסיון להניאו מלטרוח לכבודו. רבינו הכין עבורו כוס תה ועמד על כך שישתה. וכל זאת משום שהיה לו חלק מסויים ביציאת רבינו מבוכרה לאירן.

וכן סיפרו עוד יהודים שעשו לרבינו טובה, שרבינו עמד על כך שהוא עצמו יכין להם כוס תה. לפעמים היו אלו דברים פעוטים, לדוגמא, בני תלמידים מלפני המלחמה ש'זכרו אותו' ושימחו אותו בבואם אליו. וכך, כל מי שעשה לרבינו טובה, אפילו טובה קטנה ואפילו לאחר שחלפו שנים רבות, היה מכיר לו טובה באופן מיוחד.

עד היכן הגיעו הדברים. כמה פעמים אירע שנכנס לבית דוור להביא 'מכתב רשום' או בעל מלאכה לתקן או להתקין משהו בבית, ורבינו למרות ששילם מחיר מלא, עמד על כך שישתה משהו. כמה פעמים כשנכנס הדוור להביא לו מכתבים מהדואר, היה מלווהו ביציאתו עד פתח הבית, ולפעמים היה גם נותן לו מטבע. וכל זה מתוך הכרת הטוב שטרחו למענו, למרות שזו עבודתם.

 

(מתוך הספר 'שר התורה')