מרן הגראי"ל שטיינמן זיע״א, שכיהן כראש כולל פוניבז', דאג ושמר ורומם את צורת בית המדרש שיהיה מקום קדוש ונעלה – 'ריין' 'ריין' – תורה בטהרתה בלי שום מפריעים, בלי טלפונים ובלי פלאפונים. בשנים הראשונות של הכולל היה משא ומתן שלם האם להציב טלפון ציבורי בכולל, ולבסוף הסכים שיעמידו טלפון שאפשר רק להתקשר ממנו אבל א״א להתקשר אליו, כדי שלא תהיה אפשרות לקרוא לאברך באמצע הסדר.
מרן זיע״א עצמו התנזר כל ימיו ממכשיר טלפון. לפני כשישים שנה שהתחילו להכניס מכשירי טלפון לתוך הבתים, קראו ע״ז אסיפה בכולל חזו״א להתריע על פרצה זו שעלולה להביא לידי ביטול תורה, וחלק מחכמי התורה קיבלו על עצמם שלא להכניס מכשיר טלפון הביתה, ואכן הם זכו עלו והתעלו לגדולי הדור – ה״ה מרן זי״ע, מרן הגרמ״י ליפקוביץ, הגר״ג נדל זצ״ל ומרן הגר״ח קניבסקי זצ"ל שהיה מקפיד בהקפדה נוראה שלא לדבר כלל במכשיר טלפון בשום פנים ואופן.
וכשהביאו למרן זיע״א טלפון כדי לדבר עם נדיבי עם, עפ״י הרוב הוא הקפיד לא לגעת במכשיר אלא הניחו על השולחן ודיבר לעברו, כי טלפון וכ״ש פלאפון הוא מפריע הגדול ביותר להיות בן תורה. רבינו התבטא בחיוך מריר על המחיר החודשי של פלאפון, שהוא שלושים ש״ח [כפי שנודע לו ע״י אחד השואלים] – "זה שלושים של עבד"… בשלושים שקלים נעשים עבד נרצע לפאלפון כל החיים.
כמו״כ הקפיד רבינו זיע״א שלא תהיה שתיה חמה וקרה בכולל, לא מבעיא בביהמ״ד עצמו, שדבר זה הוא שלל מכל הכוללים באופן כללי, באמרו שבית מדרש ששותים בו קפה ותה הוא שטיבל של בעה״ב פשוטים, אבל בכולל הוא רומם והקפיד שאפילו בחוץ לא יהיה מתקן של תה וקפה.
אפילו בעת שאחד נדבו ליבו להביא 'פטל' לאברכים, שלל את זה נחרצות. כשדברתי איתו על כך בהתחלה התפלא: "למה להיכנס לבעיות? הרי יש ספק בהלכה איזו ברכה מברכים על פטל, האם בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, וגם יש בזה בעיה של תולעים". מרן זיע״א פשוט לא ידע מה זה פטל, הוא חשב שהכוונה לפרי הפטל המוזכר בפוסקים. אבל לאחר שהסברתי לו שזה שתיה מתוקה, הגיב נחרצות: "כך היא דרכה של תורה, מים במשורה תשתה – מים ולא משקאות אחרים". והוסיף, שבמדבר היה במן כל הטעמים שבעולם, אבל במים לא היו טעמים אחרים (עי' במכילתא פרשת בשלח שלחד מ״ד היה בו גם שאר טעמים), ומדוע, מפני שהם קיבלו את התורה, ודרכה של תורה הוא מים תשתה. ורק התיר להעמיד ליד הכולל מכשיר למים קרים לימות החמה.
(כאיל תערוג שבועות תשע"ח)