יום שלישי ל' בתשרי תשע"ט
כשנדרש לחלל שבת לצורך הצלת נפש – האם עדיף לקרוא לגוי?
כאשר נדרשת עשיית מלאכה בשבת לצורך הצלת נפש – לדעת השולחן ערוך, יש לעשותה תמיד על ידי ישראל גדול, משום שאם נוֹרֶה להעדיף את עשייתה על ידי גוי או קטן, עלול לקרות שלא יהיו מזומנים לפניו ויחפש אחריהם, ובינתיים תתגבר הסכנה; וכן, יש להעדיף את עשייתה על ידי אנשים מאשר על ידי נשים. וכן, ראוי להעדיף את עשייתה על ידי תלמיד חכם, כדי להורות בכך הלכה לרבים. אולם, במקרה שנוכחים במקום רק נשים או קטנים, בוודאי עליהם להזדרז ולעשות את המלאכה בעצמם.
ולדעת הרמ"א, יש להעדיף את עשיית המלאכה על ידי גוי; ויש מפוסקי אשכנז שפסקו כי במקרה של הצלת נפש דחופה, יש להעדיף את עשייתה על ידי ישראל, כיון שישראל תמיד יזדרז יותר להציל מאשר הגוי. ואם אין אפשרות לעשות את המלאכה על ידי גוי, יש להעדיף את עשייתה על ידי קטן, מאשר על ידי גדול.
[שו"ע שכח, יב, ומשנ"ב לג, לד, לו ו־לז; ביאורים ומוספים דרשו, 36 ו־44]
כשעושים מלאכה ב'שינוי' לצורך הצלת נפש – מה צריך להודיע לנוכחים?
כאמוּר, לדעת הרמ"א יש להעדיף עשיית מלאכה לצורך הצלת נפש על ידי גוי, וכאשר אין גוי, יש להעדיף את עשייתה על ידי קטן. וכאשר גדול אומר לקטן לעשותה – עדיף שיאמר לקטן שאינו בנו; ואם נאלץ לומר לאחד מבניו, יש להעדיף קטן שלא הגיע לחינוך.
וגם כאשר אין גוי ולא קטן, וישראל גדול עושה את המלאכה – עדיף לעשותה ב'שינוי', משום שבאופן זה האיסור הוא מדרבנן. ויש שכתב שיש להעדיף גם את עשיית המלאכה על ידי שני אנשים יחד, משום שבאופן זה האיסור קל יותר.
ולכל הדעות, אסור להמתין לגוי או לקטן, או לעשות ב'שינוי', אלא כאשר הדבר אינו גורם לעיכוב בהצלת הנפשות, או כאשר ברור שהעיכוב לא יגרום לסיכון כלשהו. ויש שכתב שכאשר עושים את המלאכה בשינוי, יש להודיע לנוכחים שאם השינוי עלול לגרום לסיכון, חובה לעשותה ללא שינוי.
[שו"ע שכח, יב, ומשנ"ב לה; ביאורים ומוספים דרשו, 39-41; וראה ארחות שבת כ, הע' נג]
יש ויכוח בין הרופאים אם המצב מוגדר כסכנה – האם מותר לחלל את השבת?
כל מצב רפואי, אשר רופא חיווה את דעתו כי הוא מהווה סכנה לחיי החולה – אף אם מדובר ברופא גוי או ביהודי מחלל שבת, נחשב לכל הפחות כספק פקוח נפש, וחובה לחלל את השבת לצורך ריפוי החולה. ולכתחילה יש להתייעץ עם רופא יהודי שומר שבת.
ובמקרה שלא ניתן לשאול רופא, ויש במקום יהודי שומר שבת הטוען כי הוא מתמצא בענין מחלה זו – מפני הספק יש לסמוך על אמירתו של יהודי זה ולחלל את השבת, אם לא ניתן לעשות זאת על ידי גוי.
ואם יש ויכוח בין שני רופאים אם המצב מוגדר כסכנה – יש לחלל את השבת מפני הספק; אך אם הרופא הסובר שאין סכנה בדבר מומחה יותר מחבירו, אין לחלל את השבת. ואם מספר רופאים נחלקים בדבר, ורובם סוברים שיש סכנה בדבר – יש לחלל את השבת, אף אם המיעוט הסוברים שאין סכנה בדבר מומחים יותר.
[שו"ע שכח, י, משנ"ב כה-ל, וביה"ל ד"ה ואם, וד"ה ויש; ביאורים ומוספים דרשו, 32 ו־42; וראה עוד שם]