סיפר הרב מנשה ישראל ריזמן שליט"א (הו"ד בגליון ממשקה ישראל נח תשפ"א)
מעשה השגחה שהיה כאן בבית מדרשנו בשנת תשע"ו, שהשי"ת הציל אותנו ממות לחיים ידוע לכולכם מה שהיה כאן בבית המדרש בשבוע שעבר, מעשה נורא.
ביום שלישי שעבר (יום ג' פרשת נח תשע"ו) נכנס ישמעאלי נהוג ברכבו, בחמת זעם בתחנת אוטובוס והרג יהודי, רבי ישעיה קרישבסקי הי"ד, וסיפרו האנשים שעובדים עם הערבי הזה, וכן רואים מפורש במצלמות שברחוב קדושת אהרן, דבר נורא, שהערבי הזה [שהיה עובד כטכנאי בחברת בזק], בדק כמה ימים קודם לכן באיזו תחנת אוטובוס לבצע את זממו הנורא, והוא שם עינו על בית המדרש שלנו (ברחוב מנחת יצחק בי-ם) לשעה עשר ורבע בבוקר שאז יוצאים ציבור גדול מבית המדרש ועומדים בתחנת האוטובוס [רואים אותו במצלמות ביום ראשון וביום שני בודק כאן את האזור]. ביום שלישי בבוקר הוא אכן המתין כאן עם רכבו. אך לא מצא איש בתחנה, ומצולם איך שהוא מסתובב עצבני הלוך וחזור סמוך לתחנת האוטובוס כאן למטה, רואים את רכבו עם מספר הרישוי.
ומדוע אכן לא היה שיעור באותו יום? בואו שמעו את ההשגחה הפרטית, מעשה שהיה כך היה: לפני ב' חודשים התקשר אלי יהודי מאנטווערפן בבקשה שאסע לשם לשני ימים לחזק את הציבור בדברי התחזקות. אמרתי לו שאיני יכול להפסיק סדרי השיעורים, כדרך שהשבתי לאלה שביקשו מאנגליה ומאמריקה, שאיני רואה שמשם יהיה זיכוי הרבים יותר מכאן. לכן איני מסכים לכך.
ואיני יודע משום מה, כשאמר תחילה שהוא רוצה בערב ר"ח חשוון השבתי בשלילה, אח"כ אמר שהוא רוצה בר"ח, איני יודע מדוע, אך כך היה המעשה שאמרתי לו שאני מסכים. בלי שום טעם וסיבה, לא כבוד ולא ממון, ממש אין לי הסבר מדוע הסכמתי.
אח"כ חזרתי בי, אך את הנעשה אין להשיב, ועוד לפני ראש השנה פרסם את הדבר באנטווערפן והדפיסו מודעות שאהיה שם בר"ח חשוון, ושוב איני יכול לחזור בי. שאלתי את רבי שמואל יאקאב (ממארגני שיעורנו) אם לבקש 'ממלא מקום' שיבוא לומר את השיעור כשאני נוסע, השיב לי, שהוא ילך לשאול, ובא בתשובה שלילית שאין צריך להביא ממלא מקום.
ואכן משמים סיבבו, שבאותו יום שביקש הישמעאלי הרוצח לבצע את הפיגוע כאן בתחנת האוטובוס למטה, לא היה שיעור, וממילא בשעה עשר ועשרה לא יצאו מכאן אנשים, אשר על כן כעס מאד, ורואים במצלמה איך שהוא עולה בכעס עם האוטו עד למעלה ברחוב מלכי ישראל, ואז נכנס לתחנת האוטובוס שישב שם רבי ישעיה הי"ד והרג אותו (הרה"ג רבי ישעיהו עקיבא קלמן בן הרה"ג רבי ראובן זצ"ל). ובאותה תחנה ישב עוד יהודי, רבי פסח קרישבסקי, יהודי בן שמונים, וקיבל מכות עם גרזן בכל גופו, ושלא כדרך הטבע נשאר בין החיים, וכמעט נתרפא וכבר יוצא מבית הרפואה, ואוכל והולך ומשמח אנשים.
הרי שאנחנו ניצלנו כאן בהשגחה פרטית שלא היה שיעור באותו יום. וכן רבי ישעיה שנהרג, גם על זה יש השגחה פרטית, אסור לומר שרבי ישעיה נהרג בגלל שגברה ח"ו יד גלות ישמעאל, הס מלהזכיר, הרי הכל בהשגחה פלאית, כי ב'מי בחרב' של 'ונתנה תוקף', היה כלול גם המעשה הזה. כמו שכתב האלשיך הק' בתחילת פרשת שמות שבגלות מצרים היה הכל בהשגחה, מי ישתעבד בפרך ומי בקושי, וחלקו הראשונים אם המשעבדים של גלות מצרים היתה להם בחירה או לא, אך המשועבדים בוודאי היה הכל בהשגחה פרטית. הכל לפי מדה וגבול לפי חטאי דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום. כך יש תיקון בגלות ישמעאל, שכבר ניבאו הנביאים על הגלות הזאת. ובוודאי הכל בשליטת הקב"ה בתכלית השלימות. והוא מסבב ומגלגל מי יחיה ומי ימות, מי ינוח ומי ינוע.
מרן השבט הלוי מסביר מדוע אין הוא נוהג למחוא כפיים בנחיתת המטוס ובענין זה נציין למה איתא במדרש "השם צדיק יבחן – זה נח שאמר לו הקב"ה צא מן התיבה". וצ"ע איזה נסיון ובחינה יש ביציאה מן התיבה, ופירשו מפרשי המדרש, כי נח יושב בתיבה ורואה שהמבול נגמר, חרבו פני האדמה, והיונה אינה חוזרת. ועדיין אינו יוצא מהתיבה, מדוע אינו יוצא, הרי כבר אין מבול, מה לו להמתין לציווי של הקב"ה? וביאר היפה תואר שאם היה יוצא מעצמו מהתיבה, לא היה ניכר שהיה המבול דבר שהקב"ה לבדו הביא על העולם. כי נמרוד יספר שזה רק תופעת טבע, ויאמר שתיכף שחרבו פני האדמה יצא מהתיבה. אך כיון שהאמין נח שהמבול היה בהשגחה, לכן אינו יוצא בלי רשות. שהרי הקב"ה אמר 'הנני משחיתם את הארץ, איך אוכל לצאת לעולם בלי שהקב"ה יתן לי רשות.
מרן בעל שבט הלוי זצ"ל שח פעם לנכדו, שהישראלים נהגו למחוא כפיים כשהמטוס נוחת על הקרקע, אך אנו אין נוהגים כך. וביאר הרב וואזנר, כי הם כשהיו באויר, הרגישו בפחד בין שמים לארץ, וכשנוחתים על הקרקע, הם שמחים שהגיעו למקום בטוח. אך אנו יודעים שגם כשנחתנו על הקרקע אנו תמיד תלויים על חסדי השם כמו בין שמים לארץ. ממילא אין לנו סיבה למחוא כפיים…
כשיודעים שאין טבע וסטטיסטיקה, עוזבים את הבטחון העצמי, ודבקים בבטחון בהשי"ת. ואז ניצולים מכל פחד וחרדה. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
(ע"פ מאמר הרב פנחס זרביב שליט"א בספרו למעשה)
