כשיצאנו את החדר הוא קרא לי וכולו הביע פליאה, איך ייתכן שנתנו את 'ישיבת מיר' בידיו של רבי נתן צבי, שנראה אדם חולה, ואיך יוכל בכוחותיו הדלים לרומם ולקומם קרנה של הישיבה… כעבור כמה שנים, כשביקר בארץ, ראה את כל המפעל הגדול והעצום שהוא הקים, הוא אמר בהתרגשות: "איך יכולתי לומר ככה, הרי הוא הגבר…"

"ויט שכמו לסבול"

וברש"י: ויט שכמו לסבול עול תורה

זה היה באחד מימי החורף הקשים שידעה ישיבת מיר. הם עמדו בחוץ, שניהם יחדיו, במבוא הצר המוליך לביתו של ראש הישיבה הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל, ובלבם הספק האם להיכנס ולבקש מראש הישיבה שינסה למלאות את משאלתם או לאו.

כל מי שהכיר את ראש הישיבה ידע להעריך במדויק, כי למרות הקושי הגדול הקיים בתקופה זו בתקציב הישיבה, ארשת פניו השמחה של ראש הישיבה לכל דבר חידוש בהפרחת התורה שיעצים את אור התורה חזק שבעתיים בהיכל הישיבה נוסקת לגבהים רמים, ובאותו הרגע כאילו הקשיים והמצוקה הממונית נעלמים באותו רגע.

לאחר לבטים רבים נכנסו השניים לחדרו של ראש הישיבה. אמרו להם שבעוד רגע קט הוא ייכנס לחדרו ממנוחת הצהרים. כשהבחין בהם ראש הישיבה, הוא נטל את ה'חלוקא דרבנן' המיוחד ולבשו לכבודם, התיישב לצד השולחן וביקש מהם לשבת לצדו כשארשת חיוך גדולה נסוכה על פניו המאירות. הם הציעו לפני ראש הישיבה את הרעיון המיוחד שהגו בדקדוק רב לקבוצתם, דבר שיחזק מאוד את אווירת הלימוד באחד מבתי המדרש החביבים על ראש הישיבה.

"כמה תעלה התכנית לכל זמן החורף?", הם נשאלו.

"אין לנו הערכה מדויקת, אבל קרוב ל־20 אלף שקלים", הגיבו במעומעם.

"בסדר גמור, אומר ועושה…", פסק – החליט ראש הישיבה לאחר מחשבה חרישית של כמה שניות.

המבוגר שמבין השניים לא עמד בלשונו, ומבלי משים שאל את השאלה הקשה מכל שניסרה בחלל החדר: "הראש ישיבה, הרי המצב הממוני והגשמי בישיבה אינו כה קל, ואולי עתה זה לא הזמן להתחיל במבצע חדש שעלותו אינה מבוטלת?".

בתשובה ענה הגאון הגדול רנ"צ, כשהוא פורש למעשה את משנת חייו: "וכי נראה לכם שאם הייתי מתחשב במצב הישיבה, היינו מגדילים ומפתחים כה הרבה את הישיבה באחרונה?! אנו מאמינים שאם הדבר נעשה באמת לשם שמים להגביר את התורה – עליו להיעשות. אנו נתונים בידי שמים, ו'בשבילו' השגת עוד כמה תמלוגים וממונות זה 'קלייניקייט' (דבר קטן)"…

לחיצת היד של ראש הישיבה עם חיוכו הרחב לשני האורחים גרמו לשניהם לצאת מהחדר כשהם משתאים נוכח ראייתו האמתית של רבם אודות היחס לממון ככל שהוא בא לפעול אידישקייט והרבות תורה…

ביקשנו לשמוע ממי שהיה יד ימינו כל השנים, גיסו יבלחט"א הגאון רבי בנימין קרליבך שליט"א, מראשי הישיבה, שאף השתתף עמו ברוב המסעות לחו"ל – מה היה הכוח המניע להשגת הממון בכל דרך, והוא משיב: "עוד בימי חיי חותני ראש הישיבה, הגאון רבי ביינוש זצוק"ל, סייענו לו – גיסי הגאון רבי נחמן ליבוביץ שליט"א ואנוכי – במיוחד בימי חוליו, עת נקראנו על ידו לנסוע לנדיבי עם בגולה ולגייס בעבורו את הסכום הנדרש להחזקת הישיבה. אך מאז נקרא על ידי גדולי ישראל לכהן ברמה בראשות הישיבה חשתי שהאחריות הגדולה שנטל על כתפיו נתנה לו כוחות מיוחדים ואיתנים שאפשרו לו לעמוד בנטל הכספי הגדול שנטל על שכמו, ומני אז הוא הפך לאבי המשפחה ואבי הישיבה יחדיו, ולא עשינו צעד קטן כגדול מבלי להיוועץ עמו בכל צעד ושעל.

"הוא ניחן בכושר מנהיגות ואחריות נדיר; ובנוסף, הדאגה שהייתה לו כל העת לקיום ורווחת הלומדים היא דבר שאינו ניתן לתיאור. כל ימי הנהגתו היה מתבטא באוזניי, ששני דברים מדירים שינה מעיניו: האחד הוא הנושא הכספי והדאגה לכל הצורך בכלכלת הישיבה, אך הדבר השני הוא סידורם ורווחתם של כל הלומדים. ברוך ה' הוא זכה להקים בעמל רב עשרות חבורות לומדים תורה בכל מקצועות התורה, והצורך לדאוג לכל חבורה שיהיה להם את המקום הראוי להם, והצורה החיובית שבה יוכלו להרחיב תלמודם כראוי, זו היתה דאגה שלא נטשה אותו ולו לרגע אחד כל ימיו, כשהעיקר שעמד לנגד עיניו היה אחד – להקל תלמודם של הרבים שיוכלו למוד בהשקט כל הימים.

"באחת הפעמים האחרונות, כשנכנס קמיה מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל וסיפר לו שהוא בדרך לנסיעה לגולה למסע גיוס כספים, שאלו ראש הישיבה זצוק"ל: 'וכי יש לך כוח לנסוע?', ורבי נתן צבי ענה בפשטות: 'בעצם לא, אבל אני יכול לנסוע גם בלי כוח!'. ואין לתאר איזה קושי היה לו בנסיעותיו. הוא לא היה ישן בלילה במטוס, ועם הגיעו לארה"ב בבוקר, מיד לאחר שהיה מקפל את התפילין היה מבקש לנסוע לפגישותיו אצל נדיבי עם. וכשפגש בו במטוס פעם בנסיעתם, סיפרו מקורביו שראש הישיבה זצוק"ל לא יכול היה להוריד עיניו ממנו מהתפעלות.

מי מיטיב למי

"אספר לכם מאורע מיוחד בעניין זה שהיה עמי. דרכו היתה לא אחת שבזמן האחרון הוא היה ממש תובע מהבעלי־בתים שיסייעו בעד הישיבה, ובמפגשים אלו תמיד חשנו שהייתה אווירה מתוחה, כי הוא היה חושב זמן רב מה ואיך לומר כדי לשכנעו.

"זה התנהל בערך כך – שהיה אומר: 'תן לי בבקשה כך וכך', ואז אותו גביר היה עונה: 'בשביל זה אני צריך את התפילות של הראש ישיבה'. והוא חשב מעט ואז ענה ואמר: 'אני אתן לך את התפילות'… ושוב חשב כמה רגעים ושוב שאלו: 'כמה אתה נותן לי על החשבון', והוא לאחר מחשבה מסוימת נקב בסכום מסוים. ושוב היה מתח באוויר, ורבי נתן צבי היה מהרהר מעט ואז היה פונה אליו בבקשה: 'אולי תכפיל את הסכום?!', וכך היה מחכה עד למענה, והעיתה באוויר תחושת מתח של ממש.

"שאלתיו פעם מדוע הוא מושך כל כך הרבה זמן במהלך השיחה עם הגבירים, כשהאווירה בין כה היא במתח נורא?!

"השיב לי רבי נתן צבי בפקחותו: 'אני מחפש לראות ולהבחין מתי בדיוק הוא מבין שאני עושה עבורו טובה בכך שאני מבקש ממנו להוסיף ממון עבור הישיבה, ולא שהוא עושה טובה  בעבורי בכך, ורק אז מבקש ממנו, וכך דברים מתקבלים על לבו.

"ומאורע נוסף אותו שמעתי דווקא מאחד הגבירים של הישיבה ולא ראש הישיבה. בישיבה יודעים כל הלומדים בה שיש סיום מסכת בסוף כל זמן, וזה היה אחד מרגעי מקור הנחת האמתי שהיה בכל פעם מחדש לראש הישיבה רבי נתן צבי זצוק"ל. ולכן לא אחת כשהיה לו כוח, הוא היה קם ומוחא כף בשירה וריקוד יחד עם הציבור השמח בשמחה לגומרה של תורה.

"בשנה האחרונה לחייו, בערב יום הכיפורים, עם סיום זמן אלול, לאחר הסיום שהתקיים בחדר האוכל, כשהוציאו את ראש הישיבה זצוק"ל מחדר האוכל הוא התרגש מאוד וניכרה עליו השמחה עד מאוד.

"באותו הרגע עבר שם בדיוק אחד הנדיבים שבירכו לשלום, והוא ראה את הראש ישיבה קורן מאושר. כשהבחין בו רבי נתן צבי זצוק"ל הוא פנה לאותו נדיב בפשטות ואמר לו: 'עתה מבין הנך למה אני מתגולל באמריקה, לנסות ולסייע בעד עמלי התורה ולרדוף אחר נותני הממון?! רק כדי להגיע ליותר ויותר רגעים משמחים שכאלו'…

"ניכר היה היטב באותם רגעים כמה הנדיב התחבר לדברים והבין היטב משמעות הפירות שניתן להניב בממונו".

מוסר הנפש

הגר"ב קרליבך שליט"א נזכר במסירות נפשו של הגרנ"צ לכתת רגליו מעבר לים לטובת הישיבה:

"לא יישכח מזיכרוני הדינר הראשון שנערך בארה"ב. הוא הגיע כשהיה חולה מעט וצלע ברגלו, ובהיות שאני הכרתי עוד קודם לכן חלק מהנדיבים עשינו היכרות של אותם נדיבים עם הראש ישיבה, ולמרות שהם לא הכירוהו כלל הם נקשרו בו מיד, וכל מי שפגש בו נשבה בקסמו. הוא דיבר מן הלב על גודל מעלת אהבת התורה, והסביר כמה נחוצה היא הישיבה לעזרתם של נדיבי עם, כדי להרחיב ולבסס את עולם התורה בארץ הקודש.

"כבר בנסיעה זו הבחנו בבירור כיצד רבי נתן צבי נוטל פיקוד על כל הקורה בישיבה. זו היתה תקופה קשה מאוד, ורבי נתן צבי חלה באותם ימים בצהבת, ולמרות זאת הוא תפקד בכל דבר ועניין. למרות מצבו, מתוך מסירותו לישיבה לא נעשה דבר מבלי לקבל את הכרעתו המוקדמת בצורה ישירה וברורה, כבריא ורגיל.

"עד היום איני יכול לשכוח את הפגישה הראשונה שהייתה לנו עם אחד הנגידים הנודעים בארה"ב, איש נכבד מאוד שהיה קשה מאוד לפגשו. עשינו מאמצים רבים ובחסדי השי"ת עלה בידינו לפגשו. שוחחנו עמו, ורבי נתן צבי כהרגלו דיבר בפירוט על מעלת לומדי התורה ועל השותפות החשובה שיש למחזיקי התורה בעמלם. כשיצאנו את החדר קרא לי הנגיד וכולו הביע פליאה: איך ייתכן שנתנו את הישיבה המופלאה 'ישיבת מיר' בידיו של רבי נתן צבי שנראה אדם חולה במעט, ואיך יוכל בכוחותיו הדלים לרומם ולקומם קרנה של הישיבה…

"כעבור כמה שנים, כשביקר אותו נגיד בארץ הקודש הוא ביקש להתקבל אצל רבי נתן צבי, וכשראה אל כל המפעל הגדול והעצום שהוא הקים בחסדי ה' יתברך בכל עיר ופלך, הוא ספק ידיו בהתרגשות ואמר: 'איך יכולתי לומר לפני כחצי יובל שנים איך הפקידו את הישיבה בידיו… הרי הוא הגבר שיכול היה בכל כוחות לרומם ולהעצים את המפעל הגדול, עד כי נראה הוא כמלך בארמונו – ארמונות של תורה'.

"עבורי", אומר הגר"ב קרליבך שליט"א, "היה זה לקח לחיים.

"לאחר הרחבת בית המדרש ההוצאות היו אכן גדולות, וזו הייתה הנסיעה הראשונה שלו לגולה שלא למטרת השתתפות בדינר אלא לפתוח דלתי נדיבים. וזכורני שאחד התורמים סיפר לנו לימים, שלאחר אותה פגישה שנפגש עם רבי נתן צבי הוא יצא את החדר ובכה כמו ילד. הוא התרגש למשמע דבריו חוצבי הלהבות של ראש הישיבה זצוק"ל, וחש במשאלתו האמתית להרחיב גבולות התורה באמת, ולכך החליט לעמוד לימינו בכל כוחו".

כששואלים מהי סיבת ההצלחה שהאירה לו פנים בכל מסעותיו להשגת תקציבים כה גדולים, מן הראוי לצטט את שאמר לימים מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל: שרבי נתן צבי מריח בכל הליכותיו 'ערליכקייט'. היראת שמים האמתית והמסירות נפש שהייתה לו למען מימוש המטרות שהציב לעצמו הן אלו שעמדו לימינו בכך כל השנים.

יש לו בית מדרש רוצה מאתיים

אבל איש לא העלה בפניו את התהייה איך מקימים עוד ועוד כשאין ממון אפילו בעד הקיים?

שאלה זו הוא נשאל פעם מאחד הנדיבים הגדולים של הישיבה ששאלו במעט התרסה: "מדוע צריך ראש הישיבה לעשות ישיבה כה גדולה, והרי די והותר מה שיש לו עתה ומדוע כה מתאמץ להגדיל ולהרחיב עוד ועוד?!".

שאלו הגרנ"צ זצוק"ל בחיוכו הנודע: "וכמה כסף יש לך?!", והוא נקב בכמה עשרות מיליונים שהיו ברשותו באותם ימים. השיב לו הגרנ"צ: "וכי אין לך מספיק ממון כדי לנוח כל החיים אתה וכל משפחתך? ומדוע אתה ממשיך לעבוד ולעמול ולא יושב על זרי דפנה בלימוד ועבודת ה' בלבד?!".

כשראה ראש הישיבה במראה פניו כי הדברים נשמעים הוסיף ואמר: "אלא אתה ממשיך בכך כי חשוב לך מאוד להצליח עוד ועוד במה שאתה עושה. אם כך, גם אני רוצה להצליח עוד ועוד בחיי עולם"…

(אגב, אחרי חצי שנה הגיע אותו נגיד לבקש ממנו מחילה על שאלתו זו, באומרו, שמאז שאל אותו זאת, במשך החצי השנה האחרונה לא הצליח לסיים שום עסק מניב כפי שהורגל עד אז! הוא ביקש את מחילתו. כמובן שראש הישיבה מחל ובירכו, ולאחר תקופה הוא אכן המשיך לעשות חיל והגדיל את נתינת ממונו בעד הישיבה בזכות כך).

רבי נתן צבי זצוק"ל אף דיבר רבות על כך שכל נושא גיוס הכספים עבור הישיבה אינה עבודה כסתם עבודה, הוא ראה בכך גופי תורה ממש, בהדגישו שהאמצעים לקיים תורה הם הם גופי תורה. וכך גם הייתה ההתנהלות שלו בכל הנושאים הקשורים לכך. הוא ראה בכך שליחות אמתית לבנות בניינים של תורה, להרחיב גבולות התורה, והשקיע כל כוחותיו בתחושה כי גופי תורה הם. וזו הייתה אחת הסיבות המרכזיות להצלחתו המיוחדת בהשגת האמצעים לכך בכל מקום אליו הגיע כל השנים, כי הנדיבים ראו את ההתייחסות האמתית שהוא מייחס לכך כגופי תורה ממש.

"אני זוכר עד היום בהתפעלות", ממשיך הגר"ב שליט"א, "שמיד ביום הראשון אמר רבי נתן צבי שחייבים להתחיל לעשות השתדלות להשגת הממונות ויצא לכמה בתי נדיבים כאן בארץ, וכשסיים זאת אמר לי רבי נתן צבי והארה על פניו: 'עשיתי את ההשתדלות המוטלת עלי, ועלינו לסמוך שמשמיא יסייעו בעדינו'.

"במיוחד ניחן במידת האחריות, ואת האחריות הזאת ראינו בכל צעד ושעל בדרכיו בהנהגת הישיבה. כך, לדוגמה, באחת הנסיעות הראשונות כשנסענו לארה"ב הייתה זאת נסיעה מעייפת מאוד, וכל הלילה רבי נתן צבי לא עצם עין והשתדל לומר תהילים וללמוד את לימודיו. כשהגענו למחוז חפצנו בבוקרו של יום, במקום לסור למנוחה קצרה, החל מיד בסדרת פגישות במשך היום כולו, ויקשה לתאר באילו קשיים לוו כל המסעות הללו, שחלקם ברוך ה' הניבו פירות מניבים, אבל זו הייתה עבודה קשה במיוחד. רבי נתן צבי מעולם לא הביע כל טרוניה, ואדרבה, באותו ערב כששבנו מסדרת הפגישות, והיינו צריכים לסור למנוחה קטנה, קיבלנו טלפון נוסף שאחד הגבירים שחיפשנו אותו מחכה לנו ב'לורנס' – מרחק כשעה נסיעה ממקום שהייתנו. הייתי בטוח שהראש ישיבה לא יסכים לכך, הוא היה נראה באמת מותש, ואפילו לא הצעתי לו זאת. אבל מיד כששמע על כך אמר לי בפסקנות: 'וכי אנו עושים זאת בעבורנו, זה הרי בשביל תורה, הקב"ה נותן כוח למי שרוצה להגדיל תורה'… ובלי אומר ודברים ציווה לנסוע לאותו נדיב למרות שכוחותיו לא היו עמו כלל".

הבנק הנפרד

רבי נתן צבי בהארת פניו הייחודית היה כובש ממש את כל רואיו, וזו הסיבה שהייתה לו הצלחה מיוחדת במינה גם במסעות גיוס הכספים בארצות הגולה. כל אימת שנסע התקבל ראש הישיבה בהערצה, והכל חשו בגדלותו העצומה וברצונו האמתי להרחיב מקום התורה ולבססו, וזו הייתה הסיבה העיקרית שהביאה להצלחתו הגדולה במסעותיו.

"במסעותינו של גיסי הגאון רבי נחמן ושלי, לא אחת שאלו אותנו אנשי הגולה: מדוע אנו כה מטריחים להביא כל פעם מחדש את ראש הישיבה למסעות אלו, והרי הוא אינו בקו הבריאות והדבר אינו קל בעבורו! והשבנו את האמת: 'תמיד אנו חשים שהוא סוחב אותנו לבוא עמו – ולא להיפך'…

"מי שהכיר את ראש הישיבה", מסיים הגר"ב קרליבך שליט"א, "ידע וראה שהוא חיפש כל הזמן רק איך להוסיף מבצעים ולחזק הלימוד בכל צורה שהיא, מבלי להתייחס כלל לערך התקציבי העומד מאחוריהם. באחת התקופות, כשהיו קשיים במצבה הכלכלי של הישיבה, כולנו היינו בטוחים שהוא יפסיק עם המבצעים שהוא מכריז בעת הסיומים לקראת הזמן הבא, שהרי אין מקורות מימון לקיימם. אולם בפועל, לאחר שבקעה שירתם המרגשת של המסיימים ששרו מנהמת לבם 'כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה', התמוגג ראש הישיבה זצוק"ל מנחת, והכריז בדרשתו על המשך המבצעים ועל מבצע חדש לקראת הזמן הבעל"ט שהוא מבצע על מבצעיו הרבים…

"הוא היה אומר לנו בגערה ממש: 'וכי אין לכם די הערכה לתורה? הרי זהו בנק נפרד שממנו מגיעים כל הכספים להגדלת התורה, ומי שיוכל לתת את הסכום הנצרך יוסיף להרבות תורה בפעליה הברוכים!'"

יתד נאמן  –  סוכות

הרב מ. ברמן