חיים ולדר
1. התגובות הרבות שהגיעו בעקבות המאמר הקודם "פשוט אל…", נתנו לי אינדיקציה עד כמה הוא נחוץ, ועד כמה בני אדם עסוקים בשאלת יכולותיהם ולאן מועדות פניהם. עם זאת, הוא עסק רק בחצי הנושא, החצי הפחות חזק: מה הם הדברים שאל לנו לעשותם כי איננו מתאימים להם. יש בפירוש מקום לטור המשך העוסק בדברים שאנחנו יכולים לעשות, יודעים לעשות וחייבים לעשות, גם אם אנו פוחדים לעשות או לא מאמינים שביכולתנו לעשות.
אך לפני כן נטפל בקצוות שנותרו פרומים מהמאמר הקודם. שאלוני: האם כשמישהו אומר לנו שאין אנו מוצלחים במשהו, עלינו להאמין לו? האמת היא שממש לא. כשילד מדיח כלים, הגיוני שיישברו לו כמה כוסות עד שילמד איך להתמודד עם הסבון. אם מישהו יאמר לו: עזוב, אתה לא מתאים (ויש ים של בעלים שקיבלו פטור גורף מהדחת כלים ומגיהוץ, משום ששברו צלחת או שרפו חולצה. אני לא רוצה לחשוד שעשו זאת בכוונה…), הוא יהיה טועה בהחלט.
אי הצלחה זמנית ואפילו כישלון אינם הוכחה לאי כישרון או לאי התאמה. גם אין נוסחה ברורה שתגדיר את ההתאמה של האדם למעשיו. המאמר האיר את המודעות לכך שלא לכל אדם יש הכישורים לכל עניין, ושנכון יהיה אם יבדוק את התאמתו לדברים שהוא עושה. אני סומך על כל בני האדם שהמודעות הזו תסייע להם לדעת את מקומם. אני גם מאמין באינטואיציה של האדם להמשיך לעשות משהו למרות כישלון, כי הוא מרגיש הרגשה ברורה שהוא טוב בזה, או להפסיק לעשות משהו שנראה כהצלחה, כי הוא יודע בתוך לבו שאינו מתאים לזה ושהכישלון בוא יבוא.
2. אחד הפקסים שקיבלתי היה מאיש חינוך וטיפול שסיפר לי כי הוא שימש כמורה, וכולם אמרו לו: "אתה לא מצליח להשתלט על ילדים, אז פשוט אל…". הוא הלך ללמוד חינוך מיוחד, וכיום הוא נוחל הצלחה כבירה בשדה החינוך, מאחר שיש לו גישה מיוחדת וקשר נדיר עם הילדים.
תעשו לי טובה, כשאתם כותבים פקס תנו לי את הדרך לחזור אליכם. האיש השאיר אותי במתח, כי הוא לא ציין אם הדברים שכתב היו בעיניו הוכחה שהדברים שכתבתי נכונים או הוכחה שאינם נכונים… ובכן, איש יקר, אני ראיתי בסיפורך את ההוכחה הטובה ביותר לדברים שנכתבו.
בחינוך יש מאפיינים רבים. משמעת היא רק אחד מהם אך מאפיין חשוב מאין כמותו. אך יש גם השפעה, הבנה לנפש, יכולת להקשיב, יכולת לומר, סבלנות, סובלנות, חכמה ועוד ועוד… הנה אדם שהייתה לו בעיה קטנה: חוסר משמעת. קטנה, אבל קריטית. בחכמתו מצא את הדרך לעזוב את הכיתה, אך לא לעזוב את שדה החינוך, כי אם להמשיך במלוא המרץ בדברים האחרים שהוא מצטיין בהם. עם זאת יש תוספת חשובה בדבריו: "פשוט אל…" זה לא להסתלק מהשטח. אפשר להישאר ולעשות זאת אחרת. למשל לכתוב מאמרים ולהשפיע בלי לנסות להצחיק…
3. ידידי הרב בן-ציון קלוגמן הוא סופר 'המודיע' ואיש ספר שנון, שלא תמצא אותו בלא 'וורט' בכל עת ובכל שעה. הוא התקשר כדי להאיר על המאמר על-פי דברים ששמע לפני למעלה מארבעים שנה מסבו, הרב איצל'ה קלוגמן זצ"ל, בשם מרן ה'שפת אמת'. דברים שאמר בפסח, מתוך הגמרא ביומא ל"ח ע"א: "וכששמעו חכמים בדבר אמרו, כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו, שנאמר כל פעל ד' למענהו" (משלי טז, ד).
אמר מרן ה'שפת אמת': "יש אנשים הסבורים בטעות שכישרונם שייך להם, והם גאים בו כאילו יש להם חלק בו, אך האמת היא שהקדוש ברוך הוא בחר לתת להם את הכישרון כי היה מעוניין שהמלאכה תיעשה על ידם. לו היה הקדוש ברוך הוא בוחר במישהו אחר, היה לו הכישרון ההוא, והם היו עומדים נפעמים מול האחר". ואז הוסיף ה'שפת אמת': "אדם שיש לו כישרון מסוים ואינו עושה בו שימוש, הרי הוא כ'נביא הכובש נבואתו החייב מיתה'". והסביר שעל-פי מה שאמרנו, הרי הקדוש ברוך הוא ייעד אותך להשתמש בכישרון זה או אחר שלך בעולמו, ואילו אתה משתמט מחובתך, והרי אתה כנביא הכובש את נבואתו. וזה מביא אותנו לכותרת המאמר: "קום ועשה".
4. החיים הם כמו עגלת קרוסלה שמסתובבת ועל מדפיה הזדמנויות אין-ספור. כל מה שצריך הוא פשוט להושיט את הידיים ולקחת.
מפעם לפעם מגיעים אליי הורים המודאגים בקשר לבן שלהם. "הוא מכר את הממתקים של משלוחי המנות, קנה בזה נקניקיות פרווה וכעת הוא מביא לבית הספר ומוכר בחמישה שקלים. 'קופיקס' נהיה לנו…" (סיפור אמיתי). מובן שילד אינו יכול להיות סוחר. זה לא חינוכי ומסיח את הדעת מהדברים האמתיים.
הצעתי להוריו לשלב בין הפסקת מסחר לבין תגמול (סמלי אמנם) על הצלחה בלימודים. להעמיד גבולות מחד, ומאידך להעביר את זירת המסחר שלו ללימודים על-ידי פיצויים סמליים. אבל זהו רק משל על ההזדמנויות שהחיים מזמנים לנו. הילד בן התשע זיהה משהו שרוב האנשים אינם רואים. הביטו סביבכם. בכל מה שאתם רואים טמונה הזדמנות. בקירות הבתים, באדמה שעליה הם בנויים, בחומרי הגלם, במוצרים מוגמרים. מפעם לפעם יש הבאים ומתייעצים איתי "האם להוציא ספר", "האם לקחת תפקיד", "האם לנסות". בדרך כלל אני ממליץ לנסות (כמובן כשהאדם מתאים לרעיון שלו), כי מי שלא מנסה לא ייכשל אך גם לא יצליח.
בדרך כלל מי שיעשה ויתמיד בכך – יצליח. מובן שיש משקל נכבד לחריצות, להתמדה, למשמעת עצמית, ליציבות ולזהירות. הכישרון, תתפלאו, הוא רק מרכיב אחד בהצלחה. כמה בעלי כישרונות 'הכובשים את נבואתם' ואינם עושים דבר כדי ליישמם אתם מכירים?
5. מובן שכל העצות וכל הרעיונות לא יצליחו בלי סייעתא דשמיא. כפי שכתבנו, כישרונותיו של האדם הם כלי שניתן לו מאת הקדוש ברוך הוא כדי שיוכל לקיים את חובתו בעולמו. ההצלחה בסופו של דבר היא מאתו יתברך ואל יהין איש לנכס לעצמו או לכישרונותיו את ההצלחות שלו. סייעתא דשמיא זה אומר בראש ובראשונה ביטחון בהשי"ת. כפי שאינו דומה אדם שהולך לבדו במדבר לאדם שמלווה אותו חיל גדול ורב, כך אינו דומה אדם שמנסה לעשות דבר מה לבדו, לאדם המתפלל בהודאה ובבקשה לבורא עולם שיצליח בדרכו וגם מאמין בתפילתו באמונה שלמה.
אינו דומה אדם שניגש לצעד מסוים בחייו לבדו, לאדם שנועץ או שקיבל את ברכת הדרך ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א למשל.
השילוב בין כישרון טבעי, בין 'קום ועשה', לבין אמונה תמימה בבורא העולם שיוביל אותנו בדרך הנכונה ולאמונת חכמים שינתבו אותנו בה – הוא השילוב המושלם להצלחה!
(מתוך מגזין במה 96)
3/275