"וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ" (שמות יח, כ)
"עבודת הקודש בכתיבת התשובות, היתה מסכת בפני עצמה. שעות רבות זכיתי לעסוק במחיצת הקודש, בעת הכנת וכתיבת התשובות. היו תשובות שזמן כתיבתן מאסוקי שמעתתא עד לאליבא דהלכתא, ארך משך כמה שבועות…"
רבי אליהו שמרלר זצוק"ל, ראש ישיבות צאנז, גולל בפנינו את סיפורה של שאלה סבוכה שהגיעה לשולחנו של הרבי. השאלה היתה על מטחנת חיטה, שבלא יודעין נטחנו בה חיטים של שנת השמיטה. משך שלושה שבועות התייגע הרבי, בהיעזרו במאות ספרי שו"ת, עד שמצא פתח להתיר את השגגה, כאשר במרבית מהזמן זכה ראש הישיבה שליט"א להיות לעזר בהכנת הדברים ובהעלאתם על גבי הכתב.
"היה זה בליל שבת קודש, לאחר מציאת ההיתר, כשעם סיום שולחנו הטהור, אותו ערך הרבי בהתלהבות עצומה שסחטה ממנו את לשד עצמותיו, זימן אותי לעלות עמו לביתו, שם המשיך וישב עד השעה ארבע לפנות בוקר ועסק עמי בצדדי ההיתר המורכבים. מששם הרבי לב לשעה המאוחרת, שלח אותי לנוח מעט. פניתי אל ביתי ועליתי על יצועי, אך לא לזמן רב. בשעה שש, כבר נקש משמשו של הרבי על דלת ביתי, והבהיל אותי אל בית הרבי, על פי בקשתו האישית.
בהגיעי אל ביתו נאווה קודש ראיתיו יושב לצד השולחן ועליו ערימות ספרים מוגבהות. כאשר רק הבחין בי, אמר לי כשברק בעיניו הטהורות: 'אתה יודע מדוע קראתי לך הנה בדחיפות? מאחר וכעת מצאתי 'ירושלמי', בו יש ראיה למהלך שכתבתי בערב שבת קודש. חששתי שמא עד למוצאי מנוחה אשכח את פרטיה של ראיה זו, לכן זימנתי אותך הנה בבהילות, בכדי שתוכל לסייע בידי עם צאת השבת'".
•••
ראש הישיבה זצוק"ל הוסיף וספר על גודל תשוקתו השמימית של הרבי לגדל דור של 'יודעי ש"ס', כפי אשר זכה אכן להקים ברשת 'מפעל הש"ס' ו'כוללי הש"ס', כאשר אלפי אברכים מכל שכבות הציבור נבחנים מדי חודש בחודשו על עשרות דפי גפ"ת:
"לפני כארבעים שנה, פרסם הרבי זי"ע מודעה בעיתונות החרדית, בה הודיע שכל איש אשר ידבנו לבו ללמוד את כל התלמוד בבלי, ויגיע אליו להיבחן על הש"ס, יקבל מעמו על אתר מענק גדול של 25,000 דולר, סכום עתק, בפרט באותם ימים… היה מי שהעיר לרבי באותו מעמד שאפשר ומאות יבואו, מה שיגרום לרבי לשלם כספים גדולים, למעלה מכפי יכולתו. הרבי חייך, ואמר באהבת התורה כי רבה: 'אוי… כמה מתאווה אני שיעשוני ל'פושט רגל', על ידי אותם מבחנים על כל מסכתות הש"ס'.
"מקרה דומה אירע, כאשר ייסד הרבי זצוק"ל את 'מפעל הש"ס', וקבוצת עסקנים נכנסו אל הקודש פנימה, שם הביעו את שאלתם, אמאי מפזר הרבי מעות רבות כל כך עבור אותם אברכים, שכלל אינו מכירם, בעוד שהמוסדות הקדושים שהקים הרבי לאנשי שלומו, זקוקים אף הם לתקציב מכובד.
תשובתו של הרבי זי"ע היתה נחרצת: 'אין אני צריך לחסידים ולאנשי שלומים! דבר אחד רוצה אני – אברכים השוקדים על תלמודם, ונבחנים על עשרות ומאות דפי גפ"ת! זוהי תקוותי ושאיפתי, ועל כך אתן מכספי לאותם אברכים, גם אם אינם נמנים על אנשי שלומי כלל ועיקר'!"
תשובה להכשיר
על מרנא ה'חתם סופר' זי"ע, מספר ראש הישיבה זצוק"ל, שישב פעם זמן ארוך בפלפול ובסברא כדי להכשיר שאלה מסוימת בבהמה שהובאה אל שולחנו. כאשר אחד התלמידים שנכח במקום ניסה להקשות על מהלך ההכשר, נזעק ה'חתם סופר' ברעד: 'חדל, זו סכנת נפשות!' כי אותו צדיק בתשובותיו ההלכתיות אותן כתב, כיוון לפעול רפואה וישועה אצל יהודים.
בדומה לכך, מספר לנו ראש הישיבה זצוק"ל על כמה תשובות הלכתיות אותן רשם כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז זצוק"ל במטרה לפעול רפואה שלמה ליהודי שנחלה. היו אלה מקרים בהם הודיעו לרבי על יהודים שנפצעו באורח אנוש, כך שעל פי דרכי הרפואה גופם נהרס עד היסוד וכל סיכוי להמשך חייהם הינו אפסי למדי.
הרבי היה מתיישב לכתוב תשובה על בהמה שנפצעה באופן דומה לאותה פציעה, וחיפש בכל כוחו דרך להתירה ולהכשירה ולהוכיח שאינה 'טריפה', אלא שיש לה יכולת להמשיך לחיות… תשובות אלו, שנכתבו אגב טבילות ארוכות במקווה הטהרה, הביאו מזור לאותם יהודים, לאחר שנפסק כי על פי גדרי ההלכה מוגדרים המה כמי שיש להם עוד את היכולת לחיות. והדברים נפלאים ונעלמים.
"נוהג אני לספר", ממשיך ראש הישיבה זצוק"ל במתק שיחו, "על שנה אחת, בימים שבין יום הכיפורים לסוכות. באותו זמן הגיעה לרבי שאלה קשה, על כמות גדולה של עופות שנשחטו בעיה"ק ירושלים. היו רבנים שהטריפו את כל כמות העופות הגדולה, והיו רבנים כמו הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר זצוק"ל ועוד, שלא רצו להכריע, אלא לשמוע את חוות דעת קודשו של הרבי.
היה זה יום קודם חג הסוכות. הרבי זי"ע קרא לי, יחד ישבנו שש-עשרה שעות (!) בהם הפסיק הרבי רק כאשר היה עלינו לצאת ולהתפלל. הרבי ישב עמי ללבן את כל פרטי ההלכה בשאלה קשה זו. כעבור שש-עשרה שעות, סיים הרבי להכין את התשובה, המנמקת את כשרות העופות.
היתה זו שעת עלות השחר. הרבי פנה ואמר לי: 'עוד כמה שעות ייכנס חג הסוכות, וההכנות מרובות הן, שוב נא לביתך!' פרשתי לישון מעט, ובטוח הייתי שאף הרבי סר לנוח מעט לאחר יגיעה קשה זו, ללא אכילה וללא תנומה קלה.
למחרת שאלתי את הבחור המשמש, מה אירע לאחר שעזבתי את בית הרבי. השתוממתי לשמוע שהרבי לא פרש כלל למנוחה, אלא, על אתר שלח לקרוא לאברך שיקליד במכונת כתיבה את התשובה הערוכה והארוכה. משסיים האברך את ההקלדה – הזמין הרבי מונית, ושלח את התשובה בידי שליח לידי השואלים בירושלים.
מיהרתי ונכנסתי אל חדרו של הרבי. הבחנתי בו כשהוא עומד ובידיו העוף ה'ירושלמי' המייצג את כשרות העופות כולם, ועדיין הוא ממשמש בריאות ומעיין באיברים. משהבחין בי, הפטיר בחיוך: 'סוכה אין לי, ואף אם אבנה מהר, לא יהיה לי נוי סוכה. מה יהיה? אלא זאת – שהצלתי יהודים מהפסד מרובה, זה יהיה הנוי סוכה שלי'…"
(חלקים מראיון ב'המבשר', פרשת מקץ תשעז)