סיפר הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א: כ"ק האדמו"ר מוויזשניץ-לונדון שליט"א הוצרך פעם לנסוע למקום מסויים. הרבי נכנס לרכב שחיכה לו, ונסע למחוז חפצו. כשיצא הרבי מהרכב, נשאר הנהג ברכב וחיכה לרבי, ובנתיים הדליק הנהג את הטייפ ושמע קצת מיוזיק.
כשחזר הרבי ונכנס לרכב, עדיין דלק הטייפ, ונשמעו קולות שירה וזמרה. שאל הרבי: "מי שר שם?" השיב הנהג שזה משורר בשם מרדכי ורדיגר, המוכר בפי כל בשם "מרדכי בן דוד".
הרבי שמע וחייך, ואמר בבדיחותא: "שמו של המשורר הוא בדיוק להיפך מהשם שלי. לו קוראים 'מרדכי בן דוד', ולי קוראים 'דוד בן מרדכי'". אמר הנהג לרבי: "המשורר גם שר בדיוק להיפך מהרבי"… והרבי חייך.
בהזדמנות סיפר הנהג הזה את הסיפור לבדחן הנודע הרב ישראל שטערן שליט"א מלונדון, והוא קפץ על המציאה, ובחתונה הראשונה שהשתתף בה לאחר מכן, סיפר את הסיפור. אך אחר-כך התיישב הבדחן בדעתו, שאולי לא יפה שסיפר את הסיפור הזה ברבים, כי הלא בייש את הרבי בזה שאמר כאילו שהרבי אינו יכול לשיר. ולכן החליט לפייס את הרבי.
נכנס אפוא ר' ישראל אל הרבי שליט"א, וסיפר לו מה שהשמיע ברבים, ואמר שברצונו לבקש הימנו מחילה.
שאל אותו הרבי: "תגיד לי, כשסיפרת את הסיפור הזה ברבים – האם צחקו השומעים?"
חייך ר' ישראל ואמר: "נאר וואס דען?" [רק מה?]
אמר לו הרבי: "אם כך ברצוני לבקש ממך טובה. מעתה, בכל חתונה שתשתתף שם, השתדל בבקשה לספר את הסיפור הזה, כי גם אני רוצה לקחת חלק בזה שמשמחים אידישע קינדער"…
(נעם שיח)