סיפר 'מרא דעובדא' מעשה נפלא שהיה עמו לקראת חג 'שמחת תורה' תשע"ט, וכה היה מעשה:
כרבים וטובים השתוקק אף הוא לעלות לרגל להסתופף בצל רבו, לשאוב שמחה והתרוממות וקדושה לכל השנה, ולכן חיפש לשכור דירה בקרבת מקום עבורו ועבור כל בני משפחתו. אלא ש'פשפש ולא מצא' (כי תושבי אותה שכונה נשארים בביתם בחג ואינם נוסעים למקומות אחרים).
לבסוף הצליח למצוא דירה הראויה ומתאימה כפי צרכי המשפחה – אך דא עקא, שבשנים האחרונות התאגדו קהילות רבות ועשו תקנה גדולה שלא לשכור דירות בסכום גבוה מכפי שנקבע, כדי שלא יוכלו המשכירים להפקיע את השער ולדרוש הון רב שאין יד הכל משגת (וכל העובר על ה'תקנה' הרי הוא חב לאחריני…), ובעל הדירה ההיא דרש מחיר גבוה באלף שקלים יותר מכפי שקבעו העסקנים, ולא הסכים בשום פנים ואופן להשכיר בפחות, באמרו שאין כדאית לו כל אותה טירחא אלא רק באותו סכום שנקב.
האברך הנ"ל לא רצה 'לשבור את השוק' ולגרום להפקעת המחירים ועל כן לא סגר עמו על שכירות הדירה, וחיפש אחר דירות אחרות.
הימים עברו בזה אחר זה ועדיין לא נמצאה דירה אחרת. התחזק האברך ביחד עם ב"ב באמונה כי 'רווח והצלה יעמוד ליהודים' והשי"ת יעזרו למצוא את מבוקשו ולהגשים משאלת לבו.
בהגיע ליל הושענא רבא הלך מיודענו לבית המדרש לקריאת משנה תורה ולאמירת תהילים כנהוג, וחזר לביתו בשעה 12:53 לאחר חצות. באותה שעה קדמוהו בני הבית בתרועות שמחה: "ב"ה יש לנו דירה לשמחת תורה", אמרו.
לא עבר 'רגע כמימריה' והנה הטלפון מצלצל. ומיהו המצלצל? – זהו אותו בעל הדירה שממנו ביקשו לשכור את הדירה. הוא הודיע להם שהוא מוכן להוזיל את מחיר הדירה באלף שקלים פחות ממה שדרש תחילה, ומסכים להשכירה להם במחיר שנקבע על ידי ה'וועד'.
האברך כבר עמד לומר לו שאין לו צורך בדירה זאת, כיוון שמצא דירה אחרת – אך בני הבית עצרוהו מיד ואמרו לו, כי לאמיתו של דבר עדיין לא מצאו דירה אחרת – אלא שכל-כך התחזקה באמונה בהקב"ה שימציא להם מבוקשם, עד שכבר היתה בטוחה שאכן כך יהיה, ושרתה עליה רוח שמחה על ישועת ה' כי תבוא, ולכן קידמה אותו בשמחה בבואו מבית הכנסת, ואמרה כי כבר נמצאה דירה…
כיון שכך, סיכם אכן האברך עם בעל הדירה שהוא שוכר אותה לשמחת תורה. והיה זה לאות ולמופת כיצד חיזוק האמונה מתוך שמחה הביא את הישועה, שתיכף ומיד השיגו את חפצם, והסכים להוריד דמים הרבה ממה שרצה בתחילה (ובפרט שהתקשר בשעה מאוחרת בלילה, דבר שאינו רגיל בין הבריות).
כי אכן, זה האיש המאמין באמת ובלב שלם, הרי עוד בטרם תבוא הישועה כבר שרוי הוא בשמחה לגודל בטחונו בא-ל הטוב שיתן לו שאלתו.
וכך שמעתי לאמר בשם הרה"ק ה'דברי ישראל' זי"ע על מה שכתב 'בעל הטורים' (ריש פר' ואתחנן) כי 'ואתחנן' בגימטריא 'שירה' (515). שלכאורה מה עניין זה לזה, ומה שייכות יש בין תחינה לשירה? אלא, כי האיש המתחנן ומתפלל אל הבורא יתב"ש, צריך להיות בטוח שתתקבל תפילתו, עד שכבר מעכשיו שמח הוא, והתפילה בוקעת ממנו בדרך 'שירה'.
(באר הפרשה)