(להיות לו לעם סגולה) (כ"ו, י"ח)
ישנו מאמר ידוע משמו של הרה"ק ה'צמח צדק' מליובאוויטש זי"ע, שאם אדם רוצה להוכיח את חברו על עניין כלשהו עליו להיות שלם בשלושה דברים, וכדלהלן.
ומשול הדבר לרופא הרוצה להזריק זריקה דרך הווריד, אך ישנם שלושה כללים שעליהם הוא מחויב להקפיד לפני שייגש למלאכתו: האחד – עליו לחטא את מקום ההזרקה בחומר חיטוי חריף, כדי שהמקום לא יהיה מזוהם. השני – המחט צריכה להיות נקייה ומחוטאת בחומרי חיטוי חריפים, כדי שלא תזהם את דמו של החולה. השלישי – ידיו של הרופא צריכות להיות נקיות בתכלית.
והנמשל: אם רואה אדם שהוא חייב להוכיח את חברו באיזה עניין, ראשית־כל עליו לבדוק את עצמו שלא תהיינה לו נגיעות אישיות, אלא כל כוונתו תהיה אך ורק לטובת החבר – כמו רופא המנקה את מקום הזריקה כדי לוודא שפעולתו תהיה לטובת החולה בלבד. לאחר מכן עליו להקפיד שהדיבורים שלו, שהם משולים למחט הזריקה, יהיו נקיים מכל רבב של רוע לבל ידקרו ויפגעו בנפשו של הזולת. והדבר השלישי – אל לו להסתכל על החבר כעל איש נחות דרגה, כי אז יהיה משול לרופא שידיו מזוהמות בחיידקים.
"ישתבח שמו לעד, ה' שמע תפילתי!"
בהקשר לדברים הללו אספר סיפור נפלא אשר בדידי הווה עובדא, ויש בסיפור זה תועלת מרובה לשומעים:
באחד הימים הוכרחתי מחמת סיבה מסוימת לבקר בעיר אחת מחוץ לבני ברק. בשעת לילה מאוחרת, כאשר רציתי לחזור לביתי, עצרתי מונית מזדמנת שעברה ברחובה של עיר. כשהתכופפתי אל הנהג לשאול אותו האם הוא מוכן להסיע אותי ראיתי אדם גלוי ראש, בעל רעמת שיער גדולה על ראשו.
לפני שניגשתי אל מטרתי, נהגתי כפי שהדריך אותו אבי זצ"ל – להקדים שלום לכל אדם, ואפילו לפחות שבשוק, ולכן אמרתי לו תחילה במאור פנים: "ערב טוב נהג יקר, האם אתה פנוי לנסיעה?".
והנה, להפתעתי, במקום שהלה ישיב לשאלתי הוא ספק כפיו זו לזו וקרא בקול גדול: "ישתבח שמו לעד. ה' שמע תפילתי!".
על משפט זה הוא חזר לנגד עיניי המשתוממות כמה וכמה פעמים, עד שלרגע עלה במחשבתי שאולי מדובר באדם שאינו שפוי בדעתו שלא כדאי לי לנסוע אתו דרך ארוכה מחוץ לעיר.
אך הנהג חייך אלי, החווה לי בידו להיכנס לרכבו ומיד החל להסביר לי: "שמע נא, אדוני, הסעתי היום אנשים רבים מאוד מכל גווני הקשת של החברה הישראלית, מכל החוגים והעדות, ומבין כל האנשים הללו לא היה אחד מהם שבירך אותי בברכת 'בוקר טוב', 'צהרים טובים' או 'ערב טוב'. הייתי מדוכדך מכך שבמשך כל היום כולו לא שמעתי את המילה 'טוב' אפילו פעם אחת, ולא יכולתי לסיים את עבודתי וללכת לביתי לישון. לכן ביקשתי מה' שיזמן לי מישהו שיברך אותי ב'טוב', והנה שמע ה' תפילתי, וזה פירוש השמחה ששמחתי לאחר ששמעתי את ברכתך".
נסעתי עם נהג המונית דרך ארוכה עד בני ברק, במהלכה שוחחנו על דא ועל הא, ובין השאר הוא ביקש ממני שאומר לו איזה דבר תורה. חזרתי לפניו על הדברים הנ"ל של הרה"ק ה'צמח צדק' זי"ע, כי אדם המבקש להוכיח את חברו צריך ללמוד מעולם הרפואה, שכמו רופא הרוצה להזריק זריקה לחולה עליו לחטא את מקום הזריקה, את המחט ואת ידיו, כך המוכיח צריך להסתכל על האיש בחזקת כשר ונקי מכל לכלוך, והדברים שהוא אומר אל להם להיות בוטים כמדקרות חרב, אלא נקיים ומתונים, ועל האומר עצמו לנקות את פיו ולשמור דיבוריו כהוגן.
כאשר סיימתי לומר רעיון זה באוזני הנהג הוסיף לי הלה ואמר: "דרכם של הרופאים, כי כאשר הם מסיימים לדקור את החולה הם מלטפים את ידו עם צמר גפן ספוג בחומר כדי להקל על כאב הדקירה, כך גם המוכיח בשער צריך ללטף את לבו של השומע מוסר, ולדבר אליו דיבורים טובים המתיישבים על הלב"…
הסיפור עוד לא הגיע לסיומו. כאשר הגעתי אל מחוז חפצי ורציתי לשלם לו על הנסיעה הארוכה הוא סירב בכל תוקף לקחת כסף. ניסיתי לשכנעו שיכבד אותי וייקח ממני תשלום, אך הוא השיב לי באותו מטבע: שהוא מבקש שאכבד אותו ולא אשלם לו. רק לאחר שהפצרתי בו כמה פעמים הוא הסכים לקחת ממני את מלוא הסכום.
לפני שיצאתי מהמונית הוא הבטיח לי כי כבר למחרת הוא יניח תפילין.
שאלתי אותו: הרי לא דיברתי אתך על הנחת תפילין כלל וכלל?! השיב לי הנהג: "אינך צריך לדבר אתי, והרי נוכחתי במו עיניי כיצד הקדוש־ברוך־הוא שומע לתפילתי, וראיתי את האהבה הגדולה שהוא אוהב אותי, לכן רצוני מעצמי לעשות רצונו".
אם נתבונן במעשה אקראי זה נראה שיש בו חומר רב למחשבה. מדובר ביהודי רחוק מחיי תורה ומצוות, שגדל על ברכי הבורות והמינות, ומן הסתם בימי נעוריו לא שמע אפילו מילה אחת על תורה ועל מצוות. ועם זאת, בפנימיות לבו בוערת אש קודש והניצוץ היהודי לא כבה ממנו, עד שהוא שואף לגלות את החלק הטוב שבו לפי קוצר השגותיו.
כאשר הכריז שלוש פעמים בקול גדול שהקדוש־ברוך־הוא שומע את תפילתו, בוודאי הראה לעין כל שחזקת כל יהודי להשתוקק אל ה' יתברך, וכל אחד מזרע ישראל חפץ להיות טוב, אלא שה'שאור שבעיסה' מונע ממנו להוציא את הרצון הזה מהכוח אל הפועל. אני בטוח שיהודי יקר זה, אף שעלה על משכבו בלי לומר "בידך אפקיד רוחי", עם כל זה ששו ושמחו מלאכי מרום להשיב לו בבוקר את נשמתו בתשואות חן.
סיפור זה מהווה לימוד זכות על כלל ישראל, שאף בדור חשוך זה, בו יש יהודים רבים שמנעו מהם שנים ארוכות מלראות את הטוב שבתורה ובקיום מצוותיה, ועם זאת קיים בלבם ניצוץ פנימי השואף להיות טוב.
ברור לי, שאילו היה הרה"ק מבארדיטשוב זצ"ל, סנגורן של ישראל, שומע סיפור כזה, היה פונה אל כסא הכבוד ואומר: 'ראה נא אבינו שבשמים, איך בניך אהוביך אוהבים אותך ורוצים לעשות רצונך, ואף יהודים שמצבם כה ירוד מתאמצים להחזיק בניצוץ הטוב שלהם'.
מכאן על כל אחד ללמוד מוסר השכל להקדים שלום לכל אחד מזרע ישראל, אפילו לאנשים הנראים רחוקים מתורה ומצוות, כי אי אפשר לדעת כיצד מילה טובה יכולה להשפיע עליהם ולהפוך את לבבם לטוב. הנה, אמירה אחת של 'ערב טוב' חוללה מהפך בלבו של יהודי, ומכאן על כל אחד לאמץ לעצמו מנהג זה ולחנך בכך את הדור הצעיר ובזאת לקדש שם שמים ברבים.
מתוך הספר 'כבודם של ישראל'