"וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" (בראשית י"ד, כ')
באמריקה
את ה"עסקים" שלו עשה ר' דוד לייב בארץ ישראל. למרות התמיהות ולמרות ההפצרות לא חרגו ה"ביזנעס" מתחומי הארץ הקדושה. "דוד לייב", נקש יהודי אחד על כתפו של א-הייליגער צדיק, "למה אינך נוסע לחו"ל, ודאי תעשה שם המון כסף?"
"כאן אני עושה יותר", אמר. בהזדמנות אחרת נידב הסבר מפורט יותר: "כאן הרגלתי את העולם לתת, קשה לי בזקנותי להתחיל שם את המלאכה מחדש…"
הוא היה באמריקה רק פעם אחת, כשנסע לחתונת בן אחיו. במהלך שהותו שם נאלץ לעבור ניתוח שבר בבית רפואה בקנדה. הניתוח ריתק אותו לבית למשך ימים ספורים. "יביאו לך את הכסף לכאן. אל תהיה מודאג", ניחמו יהודי אמריקאי. "זה יהיה ה'גן עדן' שלי, שיביאו לי כסף, ולא אצטרך להסתובב… כאן, בזה העולם, צריך לעמול." ביום השלישי הוא כבר הלך על משענתו לאיסוף צדקה.
מאמריקה לאיצקוביץ
הוא לא שהה בארץ העמים זמן רב. לאחר שבועיים בחו"ל המריא מנמל תעופה הסמוך לניו יורק. הישיבה במטוס עם אנשים ריקים, שכיסיהם הרוחניים מרוקנים מתוכן, לא נעמה לו, כיסיו היו תפוחים כסף קדוש של צדקה, וליבו היה עסוק בחסידות ובמוסר. הוא ידע, שאפשר להמריא לגובה ולהשאר נמוך, תלוי איזה אויר נושמים. היושבים מלפניו ומצדדיו כלכלו את זמנם בפיהוקי שעמום, באוכל ובפטפוטי סרק. הוא, היה שקוע בשלו. תפוס בשרעפיו. הזמן חלף אצלו במהירות מסחררת.
מפעם לפעם הביט בשעונו, כאילו הזמן דוחק לו. נחיתה בנתב"ג. ר' דוד לייב נדחק לו, מפלס דרכו במהירות. הוא היה נראה, כאילו נמצא במנוסה. לאן הוא ממהר? מה בוער?
תוך כמחצית השעה מאותו רגע כבר כיתת ר' דוד לייב את רגליו בין בתי כנסיותיה של בני ברק. "ער איז דא! ער איז דא!" הדהד הקול המוכר כל כך. השומעים לא שיערו, כי הקריאה "ער איז דא" הפעם – יש לה משמעות מיוחדת. אבל יהודי אחד כן הבחין:
"היכן היית? לא ראו אותך כשבועיים!" שאלתי את ר' דוד לייב כשידיו תפוחות כסף.
"כן, הייתי באמריקה."
"באמת?! ומתי חזרת?" שאלתי.
"עכשיו, לפני חצי שעה"… (מפי בעל המעשה).
●●●
זאלסט יא האבן
המראה דלהלן לא היה חריג בנוף ליד בתי הכנסת בעיר:
כשיצא מבית הכנסת לאויר הרחוב, פגש בשני יהודים ששוחחו ביניהם. הושיט למולם יד זריזה ועינים מבקשות. השניים השיבו בקרירות: "אין לי." "זאלסט יא האבן! שכן יהיה לך!" קרא בפסקנות לעומת הראשון, הוא לא הסתפק בכך, במקביל פנה לחברו, הרי גם לו מגיעה ברכה מכל הלב: "זאלסט יא האבן!" – שכן יהיה לך!"
לימים, יכלו לשמוע את אותו משפט "זאלסט יא האבן" מפיו של אוסף צדקות אחר, ולא היה לזה את אותו צליל. המילים היו זהות. המנגינה היתה שונה. זו היתה מנגינת הלב של ר' דוד לייב שנעדרה מהמילים. לב, אי אפשר להעתיק. לב אי אפשר לחקות. זר לא יבין… את ה"כוונתי רק שליהודים יהיה טוב" אי אפשר לקנות בזול. ה'טוב לב' שהתבטא באימרה זו "זאלסט יא האבן" רוכשים רק בעמל רב.
פעם כשאמר ליהודי שפטרו בלא כלום "זאלסט יא האבן", הגיב האיש כמתריס ב"צדקות": "אני רוצה שיהיה לי, אבל גם אז לא אתן לך…"
ר' דוד לייב חייך, אהבת ישראל שבו הוסיפה נדבך נוסף, וזו השתלבה בפקחותו. "אני אמשיך להפציר, לנדנד, ואני מאחל לך שהשי"ת יעזור שיהיה לך הרבה כל כך, עד שכאשר תרצה להפטר ממני, תאמר לי – קח לך כמה שתרצה ולך לך ממני!" (מפי י'מ').
המלאך לימינו
"ישבנו סביב שולחן עגול באולמי 'אור יהושע'", סיפר בעל המעשה הרב י' מ' ק', "ר' דוד לייב התקרב לשולחן והושיט יד של שנורר. ראשון הנוכחים הגיב "איך האב נישט – אין לי." ר' דוד לייב השיב, כדרכו: "זאלסט יא האבן! שכן יהיה לך!" גם השני הפטיר: "אין לי." אף הוא זכה מר' דוד לייב לאותה ברכה – "שיהיה לך!" כך השלישי, הרביעי, החמישי, השישי והשביעי. כל יושבי השולחן השיבו "אין לנו" או שהגיבו בתנועת התנצלות שמתפרשת כך (והכוונה היא, בדרך כלל, אין לי בשבילך, אין לי למטרה זו). והוא העניק להם בחום את הברכה "שכן יהיה לך". כשהגיע אלי, הוצאתי ונתתי לו סכום הגון. הוא הזדרז להמטיר עלי ברכות לתורה, ליראת שמים, לחסידשקייט, לנחת וכו'. ר' דוד לייב המשיך לשולחן הסמוך, בחריצות השמורה לאוספי מצוות, לאו דווקא לאוספי מטבעות. פסעתי אחריו, קרבתי אליו ושאלתי בנימה של טרוניה:
'ר' דוד לייב, כל יושבי השולחן לא נתנו לך כסף, דחו אותך בקש, ולהם הענקת ברכה לכסף – "זאלסט יא האבן". ואילו אני, שנתתי לך כסף, אותי לא בירכת בכסף, אלא ברוחניות… מה פשר הדבר?'
ר' דוד לייב חייך. והחיוך שלו, מי שזוכר, היה מלא וגדוש בחיוך זך, אך הפעם היה זה חיוך רווי רצינות במבט שופע טוב. לרגע שתק ואח"כ אמר:
'כשהתחלתי לאסוף כסף, אמר לי אחד מגדולי אוספי הצדקה בירושלים (הוא נקב בשמו): לכל 'בעל צדקה' שהולך לקבץ ממון מתלווה מלאך, וכשהנתבע לתת מגיב במילים "אין לי", המלאך עונה אחריו א-מ-ן… הבנת? לכן אני מזדרז לברך 'זאלסט יא האבן'. זאת כדי שה'אמן' יחול על ברכתי (או לפחות – גם על ברכתי). אבל אתה לא היית זקוק לכך. הרי אתה נתת'…"
(ראה מדרש רבה רות פ"ה: "אמר ר' אבון, העני הזה העומד על פתחך, והקב"ה עומד על ימינו, אם נתת לו, זה שעומד על ימינו מברכך, ואם לאו הוא עתיד ליפרע מאותו האיש, שנאמר כי יעמוד לימין אביון" ציטוט המדרש ע"י הרב ב' לב).
בעל המעשה ששמע את הדברים החל להסתפק האם מתלווה אליו מלאך או שמא זה הוא עצמו…
(מתוך "בחוזק יד")