סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א על מעשה שאירע בישיבה בה למד בבחרותו – ישיבת סלבודקה בבני ברק.
מרן הגר"י אברמסקי זצ"ל היה מגיע לישיבה מדי יום שני ומוסר שיעור כללי, בו רעשו כתלי בית המדרש מהשאלות והתשובות שהיו במהלך השיעור. והנה, אחד הבחורים, יהודה פכטהלט (אחיו של הגאון ר' בצלאל שליט"א), שהיה מתמיד עצום, ירד פעם לאחר השיעור לטעום משהו בחדר-האוכל, ומיד לאחר מכן עלה שוב במדרגות לעבר ההיכל, כדי להמשיך בלימודו.
והנה, הוא עולה במדרגות, ומכיוון האולם יורדים הגר"י אברמסקי, ראש הישיבה הגר"מ שולמן והמשגיח הגר"מ טיקוצ'ינסקי. בתנועה טבעית של בן-ישיבה המעניק את מלוא הכבוד לרבותיו, זז הבחור פכטהלט הצדה, כדי לתת לראשי הישיבה את האפשרות לרדת במדרגות.
ברם, הגר"י אברמסקי שהבחין במתרחש, וראה שהבחור זז הצדה, לא היה מוכן לרדת לפני שהבחור יעלה למעלה… הוא-עצמו זז מעט לצדדים, כדי לתת מקום לבחור לעלות, וסימן לו בידיו להתקדם לכיוון מעלה. "אתה הולך עכשיו ללמוד, ואנחנו הולכים ל… חדר האוכל לטעום דבר-מה", אמר מרן זצ"ל.
גם זה נכלל ב'ולהורות נתן בליבו'. הבחור הנ"ל, בראותו את כל זאת, למד להכיר את ערכו ושוויו, ועלה והתעלה בלימודו.
('קול ברמה' – בטאונה של רמת אלחנן)