על רבינו מרן הגאון רבי נסים קרליץ זצ"ל הרגישו כיצד הוא 'חי׳ את דברי רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג') וז״ל: ״כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו, אם דל ואם עשיר״. להלן שתי דוגמאות על מסירותו המופלאה של רבינו לזולת:
מספר בעל המעשה שליט״א: היה זה לפני כ-45 שנה, הייתי אז ילד כבן 12, גרנו בבני ברק ולמדתי בת״ת של 'חינוך העצמאי'. בני ברק של אז לא היתה בני ברק של היום. כמה מבני כיתתי, ואני בתוכם, תכננו ללכת ללמוד בישיבה תיכונית – 'הישוב החדש' בתל אביב. שלא כחברי שהסתירו את תכניתם, אני לא הסתרתי זאת. הבנתי אחר כך, שאחד מחברי, שכנראה היה לו אכפת ממני, סיפר זאת לאביו שהלך ועשה מעשה…
כשהגעתי למבחן היו שם עוד כמה רבנים שלא הכרתי. הרב יהודה קולדצקי זצ״ל שעמד בראש 'הישוב החדש' קיבל אותי, ושאל אותי: ״למה באת לפה?" השבתי לו שברצוני ללמוד ״תורה עם דרך ארץ״… הוא הוסיף ושאל: ״מה תעשה אם לא נקבל אותך?״ והשבתי שאלך ללמוד בישיבה קדושה, ובזה הסתיים המבחן.
כשיצאתי מהחדר, הבחנתי שיחד עמי יצא גם אחד מהרבנים שהיה שם. אבי ע״ה חזר לחדר כדי לברר מה עלה בגורלי. אמר לו הרב קולדצקי: "אתה מכיר את הרב שיצא זה עתה? זה היה הרב קרליץ, הוא בא במיוחד מבני ברק כדי 'להזכיר' לנו את מה שאמרנו תמיד, שאיננו מקבלים לישיבה התיכונית מי שיילך במקום לכאן לישיבה קדושה… בשביל זה הוא הטריח את עצמו ובא במיוחד לפה".
מוסיף הרב הנ״ל ואומר בהתרגשות: המפליא שבמעשה זה, שרבינו הטריח את עצמו כל כך בשביל איזה ילד שכלל לא הכירו, והכל בשביל למונעו מללמוד בישיבה תיכונית במקום בישיבה קדושה (א. ה. כיום הרב הנ״ל הינו אחד ממרביצי התורה באחת הישיבות החשובות, והקים משפחה לתפארת ההולכים כולם בדרך ה').
מעשה נוסף, שח אחד ממרביצי התורה שליט״א: היינו אז בתהליך הרחבת הדירה. באמצע השיפוצים נתגלע ויכוח ביני לבין שכני על איזו 'מחיצה'. באנו לדין תורה אצל רבינו. למחרת בשעת צהרים התקשר אלי נאמן רבינו הגראי"ש קרליץ שליט״א ואמר שרבינו רוצה לעלות לדירתי כדי לראות מקרוב את ה'מחיצה' המדוברת.
כמובן שמיהרתי מיד לביתי. כשהגעתי, כבר ראיתי את רבינו ממתין לי על יד הבנין. הרגשתי חוסר נעימות גדולה על כך שרבינו מטריח את עצמו ברום שנותיו לעלות כמה קומות בשביל איזה ויכוח עם שכן. הבעתי בפניו את סירובי שאינני רוצה שיטרח, אך רבינו התעקש לעלות.
רבינו עלה מסביב הבנין במאמץ רב, עד כדי כך שהוצרך לטפס על ערימת פסולת בניה ונזקק לתמיכה משני צידיו. לאחר שבדק, הסתכל מהחלון ומכל הכיוונים, פנה אלי ואמר בנעימות מיוחדת: ״באתי לכאן כדי לראות אם אני יכול לבקש ממך לוותר – ואפילו שאתה צודק״.
ואז הוסיף ואמר בחכמה: ״ולמה רצוני שתוותר? כדי שהשכן שלך יראה מה זה 'בן תורה'. שעם בן תורה לא שייך לריב! זה יגרום לשכן שלך מאוד להתרומם, הוא ילמד ויראה שבן תורה הוא מכובד, ואינו בכלל בר פלוגתא״.
('נשיח בחוקך' וישב תש"פ)
2/164