הרה"ג רבי אשר קובלסקי שליט"א
"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" (דברים ח', י')
אחת הפעולות השגרתיות ביותר בסדר היום של כולנו, הינה האכילה. זה כה פשוט עד שחבל להכביר מילים: כולנו בני אדם וכולנו זקוקים לדלק, הוא המזון שאנו אוכלים. כוחות רבים מושקעים במתכונים, מחקרים עוסקים בתזונה נכונה, אנרגיה רבה מושקעת בתכנון הארוחות ובעיצוב המנות… חלוקת הארוחות נבחנת בקפידה, הפחמימות, החלבונים והשומנים מחולקים למשפחותיהם, יש מנות אחרונות מותאמות וגם מפיונים בצבע דומה…
כל האנרגיה הזו מושקעת בארוחה, שתוקפה יפה לכמה שעות בלבד. הזמן חולף, הדלק אוזל, וחיש מהר נהיה רעבים שוב, מהמזון המושקע לא נותר דבר. אך האם יש משהו בארוחה שכן נותר לאורך זמן? האם יש חלק מתוך כל הסעודה שכן מותיר חותם ארוך? האם יש שלב כלשהו במשך הארוחה, שהשפעתו עוצמתית יותר מכמה שעות בודדות?
פרשת השבוע חושפת שכן, ומעניקה לנו מתנה מיוחדת: מצות עשה מדאורייתא של ברכת המזון. בכל עת בה אנו אוכלים פת, אנו מצווים לברך על המזון, להודות לבורא עולם על האוכל שאכלנו, על הארץ שהנחילנו, ועל עוד טובות רבות שעושה עימנו. ברגע שאנו מודים ומברכים על מזוננו – אנו פותחים את השער לעוד שפע, לעוד מזון, לעוד פרנסה, לעוד ברכה. ברכת המזון היא הכלי, המפתח הבלעדי המפעיל את כל השפע השמיימי, היורד רק אם נברך ונודה מכל הלב על מה שקיבלנו…
מצות ברכת המזון היא מצות ההודאה היחידה הכתובה בתורה. זו הפעם היחידה בה בורא עולם מבקש מאיתנו להודות לו, זו הפעם היחידה בה הוא כותב שהוא מצפה לשמוע מאיתנו תודה. זו ההזדמנות המרכזית שלנו להודות לבורא עולם על עצם החיים, על שזכינו להיות יהודים, על הזכות לחיות כאן בארץ הקודש, על הבריאות האיתנה, על הפרנסה, על כל היתר…
לפיכך, אנו מחבבים את המצוה הזו וששים לקיימה, מתרגשים לעשותה ומשתדלים היטב בכוונתה, וכפי שנוכל לראות בהרבה בתים בישראל, הילדים משוררים ברכת המזון בקולם המתוק, כשההורים מצטרפים אליהם בברכת המזון מתוך ברכון, והבית כולו גואה בשירה נרגשת של הודאה לבורא עולם על כל חסדו הטוב.
ברכת המזון טומנת באוצרה סגולה יקרה לפרנסה ברווח ובשפע רב, וגם שכבת הגנה ייחודית, קסדת הגנה. זו הבטחה אלוקית – שמימית, שהמברך ברכת המזון בכוונה ובמתינות, יינצל מהצרות המתרגשות ובאות על עולמנו! כך חושף ה'באר היטב' בסימן קפ"ה בשם הראשונים, שבכל ברכת המזון לא מוזכרת האות ף', כדי לגלות שהמברך ברכת המזון בכוונה לא שולט בו אף ולא קצף, וניצול מכל צרה וצוקה, וגם זוכה שלא יחסרו מזונותיו כל ימיו!
מדהים! הרי כל יום שעובר, צרותיו מתחדשות. יהודי יוצא מהבית, ומקווה שישוב בשלום, אך מי יודע… כמה איומים יש על העם היושב בציון, הדרכים בחזקת סכנה, מחלות קשות תוקפות חלילה. צרות עמך מרובות, ומי לא רוצה לזכות בשכבת הגנה מפניהן, לעטר את עצמו ובני משפחתו בהגנה אלוקית ייחודית שתשמור על כולם רגועים ושמחים?
אותן דקות יקרות ובודדות של ברכת המזון מבטיחות לנו להינצל מצרות, מעניקות לנו שכבת הגנה שמימית שתשמור עלינו. ברכת המזון היא הבטחה אלוקית להגן עלינו ולשומרנו מכל צרה וצוקה, ועל כן – בוודאי שנאמץ את המצוה היקרה הזו, ונברך ברכת המזון כראוי וכהלכה, בכוונה ובהתלהבות!
אך כדי לזכות בהבטחה הזו, כדי להעצים את השפעתה בחיינו, כדי לברך ברכת המזון כהלכה ולזכות בכל אוצרותיה, הבה נזכור את דבר ההלכה הפשוטה, הפסוקה ב'משנה ברורה': את ברכת המזון טוב לברך בקול רם. יוצאים ידי חובה גם אם לא מברכים בקול, אך לכתחילה – יהודי צריך לברך ברכת המזון בקול!
כמה נפלא! ההלכה הזו, יש בה עצה נפלאה ומיוחדת, כלי עוצמתי במיוחד לזכות באוצרות השפע של ברכת המזון. הבה נתרגל: ברכת המזון מברכים בקול, נקודה. כי הקול מעורר הכוונה, שומר על הריכוז, גורם לברך בהתלהבות ובדבקות, כראוי לרגע בו אומרים תודה לאבא שבשמים!
בנוסף יש כלי נוסף, עוצמתי במיוחד, שמגלה ה'משנה ברורה': לברך ברכת המזון מתוך סידור או ברכון. כשאדם קורא מתוך הכתב, הוא מתרכז, עוקב אחר מה שהוא קורא, וממילא נשמרת כוונתו. כדאי כל כך לאמץ גם עצה זו, להתרגל לברך ברכת המזון מתוך הכתב, ובכך להתרגל לברך ברכת המזון כראוי, ולזכות לשפע האוצרות הטמונים במצוה היקרה הזו!
הבה נאמץ את העצות הללו, נתכונן כראוי לברכת המזון, ניקח ברכון בידינו, ניטול מים אחרונים, ונתיישב לברך בריכוז ובכוונה, בקול רם ומתוך ברכון. כך נזכה לקיים את המצוה הזו כהלכתה, לפתוח לנו שערי פרנסה, ולזכות בהגנה שמימית!
ריצה באישון ליל…
העיירה מוש שבבלרוס, היתה עיירה שקטה ושלווה בדרך כלל. עיירה קטנה המורכבת מגויים ויהודים, שחיים בשלווה אלו לצד אלו. תושבי מוש היו עניים ודלים, פרנסתם הספיקה להם בקושי, וכל ימיהם חיו בדוחק רב. לצד זאת, איום משמעותי ביותר רבץ על חיי היהודים במוש, והוא – איום השריפות. הן בתיהם – בקתותיהם עשויים עץ, ואין כמותם לדעת מנסיון רב ומר שמספיק ניצוץ אחד כדי לשרוף עיירה שלימה. וכי לא די בעוניים המחפיר, שיש להוסיף עליו עלויות נזקי שריפות מדי פעם?!
כמרא דאתרא של העיירה, כיהן הגאון רבי יחיאל ממוש זצ"ל, שהיה רב אהוב ומקובל על קהל עדתו, וגם נשא את הדאגה לצאן מרעיתו על לוח לבו. לא אחת שינס מותניו לגייס כספים לכיסוי נזקי הדליקות ולשיקום הנזקים, אף שהכל ידעו כי השיקום הוא זמני בלבד – עד השריפה הבאה ששוב תותיר את כולם חסרי כל.
ביום מן הימים קרא הרב לבני קהילתו, וביקש לשאת בפניהם דרשה מיוחדת. כל בני הקהילה התקבצו לשמוע את דרשתו המיוחדת של הרב הנערץ, והוא פתח ואמר: 'אחיי היקרים, הן כולנו מתקשים כל כך בפרנסה, עיירתינו מוש היא סמל של עוני ודוחק רב. עתה אעניק לכם מתנה יקרת ערך, ואחשוף בפניכם הבטחה נאמנה לפתיחת שערי השפע והפרנסה עבורכם…'
כולם עשו את אוזנם כאפרכסת, חידדו היטב את שמיעתם. הרב עומד לחשוף גילוי חשוב, שיפתח בפניהם את שערי הפרנסה ויביא לבתיהם רווחה כלכלית. ומי לא יאזין לרב בהזדמנות פז כזו?
'ובכן, מורי ורבותי', המשיך הרב, 'קבלו על עצמכם לברך ברכת המזון אך ורק מתוך סידור. ואני מבטיחכם נאמנה, כי מי שיקפיד לברך תמיד מתוך סידור – יזכה שבורא עולם יפתח לו את שערי הפרנסה, וירעיף עליו מטובו שפע ברכה!'
הרב סיים את דבריו הנרגשים, ומיד קיימו וקיבלו על עצמם כל יהודי העיירה לברך ברכת המזון מתוך סידור. הם חשו כי הקבלה הזו אכן הועילה לפרנסתם, ובעיקר – הבחינו כי סכנת השריפות פחתה, ואלו לא הוסיפו להתפרץ בבתיהם ולהזיקם, מה שחסך מהם הוצאה כספית כבידה. הם הרגישו כי קבלה זו עומדת ומגינה עליהם, ומונעת מהשריפות להתקרב לבתיהם, והבטחה זו נמשכה לשנים ארוכות, גם לאחר שכבר הסתלק הרב ועלה לישיבה של מעלה.
בפאתי העיירה התגורר יהודי אחד, ומשה שמו. גם הוא קיבל על עצמו את הקבלה הזו, אך מפעם לפעם – כשמיהר מאוד או שגבר עליו יצרו – לא עמד בה. חבריו הזהירוהו כי הוא משחק באש – תרתי משמע, רעייתו התחננה אליו שיקפיד כמו כל יהודי העיירה. הוא התחזק קמעא, ובכל זאת – קשה לומר שתמיד הקפיד לברך מתוך סידור.
ויהי בלילה אחד, ואין ויהי אלא לשון צער, לפתע התעוררו כל בני העיירה באישון ליל למראה להבות אש גבוהות וזעקות שבר. בתי הנכרים החלו להישרף בזה אחר זה, אך למרבה הנס והפלא – האש דילגה על בתי היהודים, קיפצה מעליהם והמשיכה לבתי הנכרים. כולם התעוררו בחשכת ליל למראה לא ייאמן: האש אכלה כבר רחוב או שניים בעיירה, ובכל זאת מדי פעם היא עוצרת, מדלגת, מותירה בית לפליטה וממשיכה בדרכה…
רעייתו של משה התעוררה אף היא, והחלה זועקת לבעלה: 'הלא תראה בעיניך את האש בוערת, ומה יכול להגן עלינו עתה חוץ מברכת המזון מתוך סידור? הזדרז לרוץ אל ציון רבינו הנערץ, והבטח לו על קברו כי גם אתה מתחייב מעתה לברך תמיד ברכת המזון מתוך הסידור. אחרת – מה רעה ומרה תהא אחריתנו, הלא האש כבר מלחכת בשלהי הרחוב, ובעוד שעה קלה יעלה ביתנו באש!'
משה התעורר בבהלה וקפץ ממיטתו כנשוך נחש, ואץ רץ לקברו של המרא דאתרא. בדמעות שליש התייפח על ציונו, ביקש את סליחתו על שלא תמיד הקפיד לברך ברכת המזון מתוך סידור, כפי שיעץ הרב. בסיום הדברים, הבטיח בקבלה גמורה כי מעתה יברך ברכת המזון אך ורק מתוך סידור, ואחר כך שב לביתו לראות מה נעשה…
כשהגיע לביתו, גילה כי האש כבר מתקרבת אליו בצעדי ענק. חיש הניס את משפחתו החוצה, והוא ובני ביתו נעמדו במרחק בטוח, צופים באש האוכלת בית אחר בית בדרכה לביתם. ואז, בהגיע האש לביתם, לפתע פתאום שקעה האש וכבתה כליל, בדיוק על מפתן דלת ביתו של משה, ויהי לפלא!
הסיפור, המופיע בספר 'יהי אור' שחיבר רבי יאיר שוורצמן זצ"ל ששמע את הסיפור ממי שהכיר את בעל המעשה, מוכיח מה גדול ורב כוחה של ברכת המזון מתוך סידור, וכמה הגנה ושמירה יש בה. לא תמיד אנו מבינים כיצד, פעמים רבות איננו יודעים איך, אך אין ספק: ברכת המזון היא שמירה מעולה, שמירה עליונה מכל פגע רע.
כמה אנו משקיעים בהגנה, מפני גניבות, מפני אסונות חלילה, מפני שריפות… כמה הון ומשאבים מושקעים בביטוחים, במצלמות, בחיישנים, בגלאים, בכל ציוד אפשרי שיעדכן אותנו מראש על בוא אסון חלילה… ברכת המזון מתוך סידור היא שכבת הגנה, שומרת ומצילה. הבה נקבל על עצמנו לברך ברכת המזון מתוך סידור, ונזכה לשפע פרנסה ושמירה רוחנית!
זה תלוי בך!
אל חדרו של הרה"ק בעל ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי"ע נכנס יהודי, והתפרץ בבכי: 'רבי!' – זעק – 'ילדיי אינם מברכים ברכת המזון, מצוות עשה מדאורייתא, אני מדבר ומסביר, מחנך ומפציר, מבקש ומבטיח פרסים – ומשום מה דבר לא עוזר, הם לא מברכים!'
השיבו הרבי: 'זה תלוי בך!'
'בי?!' – הרים האיש עיניים מופתעות. 'אני מברך ברכת המזון, מעודי לא הפסדתי ברכת המזון! במה זה תלוי בי?! מה עוד אוכל לעשות?!'
נענה לו הרבי: 'אכן כן, אבל השאלה היא כיצד… אם תקבל על עצמך לברך ברכת המזון בקול – תיווכח לראות שגם בניך יאמצו את ברכת המזון, ויתחילו לברך כראוי ובכוונה!'
סיפור זה, המופיע בספר 'בישישים חכמה', מורה לנו את הדרך נלך בה: לא מספיק לדבר ולחנך, עלינו להראות דוגמא אישית. כדי שילדינו ילמדו לברך כהלכה, כדי שילדינו יתחנכו לאמירת ברכות כראוי – הבה נאמץ את ברכת המזון בקול רם, הבה נבחר לברך באופן שישמעו אותנו באוזניהם…
כך נזכה להטמיע בליבם את ברכת המזון, וליבנו יתרחב ברוב נחת מהם!
שתי מילים שבנו בית יהודי…
הספריה הלאומית בירושלים היא מקום שקט ושלו, בקושי שומעים בו את זמזום הפלורוסנטים, המאירים כבר שנים את מדפי הספרים ושולחנות העיון בספריה. אל הספריה עולים ובאים חוקרים ומדענים, מתעניינים בספר, בכתב יד עתיק, או באנציקלופדיה שכבר כמעט נעלמה. באחד הימים הגיע לספריה ר' יצחק, במטרה להשוות כתבי יד, להעתיק שינויי נוסחאות ועוד – כנדרש מתפקידו כעורך תורני.
במהלך שהותו בספריה, פרש לשולחן צדדי כדי לאכול, ובסיום ארוחתו בירך ברכת המזון כהלכה – בקול ובנעימה. את ברכת המזון שלו שמעה ספרנית ותיקה, והיטתה את אוזנה לשמוע כל מילה יוצאת מפיו במתיקות. המילים של ברכת המזון הציפו אותה בזכרונות מימי קדם כשגדלה וחונכה על ברכי התורה, לפני שבחרה לזנוח את מורשת אבות. היא עשתה אוזנה כאפרכסת, מתרגשת מכל מילה, ליבה גואה עם כל שורה…
ר' יצחק מוסיף לברך, מילה במילה, וקולו הנעים מרחף בחלל. היא עוקבת בדריכות אחר כל מילה שיוצאת מפיו, ולפתע שמעה אותו אומר בסיום ברכת 'רחם נא', את הנוסח הבא: 'שלא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד'.
משהו במילים הללו נשמע לה לפתע לא מוכר. 'יש כאן משהו שלא מוכר לי מילדותי', הרהרה, והבחינה די מהר כי את המילים 'ולא ניכשל' לא היה נהוג לומר בבית אביה, ואילו ר' יצחק הזכיר את המילים הללו בפירוש. היא תמהה אל ליבה למקור המילים הללו, וכשסיים ר' יצחק לברך ניגשה ושאלה אותו לפשר מקור הוספת 'ולא ניכשל' בברכה זו. ר' יצחק לא ידע את המקור, הבטיח להשתדל לברר, ואף קיבל מהספרנית את שמה וכתובתה, למען יוכל לשלוח לה את תוצאות הבירור.
ר' יצחק שב לביתו, והשקיע זמן בחיפוש המקור, עד שעלה בידו למוצאו. הוא צילם את הדף מסידור התפילה בו מופיע נוסח זה, הקיף את המילים 'ולא ניכשל' בלורד ארטליין אדום, הכניס למעטפה, רשם את הכתובת ושלח אל היעד. מבחינתו, בכך תם הסיפור, והעניין השתכח מלבו כליל.
אלא שלסיפור היה המשך דרמטי במיוחד:
כעבור תקופה ארוכה וממושכת, קיבל ר' יצחק הזמנה לחתונה, שתיערך באולם מוכר. ר' יצחק הפך את ההזמנה מכל צדדיה, היא בהחלט מיועדת לו, אך הוא לא מכיר איש מהמופיעים בה. לא החתן, לא הכלה, לא המחותנים וגם לא סבא מאחד הצדדים. כלום. תעלומה: הזמנה נשלחה לכתובתו, הוא מופיע כנמען, אך אין לו מושג כלל מי המחותנים ומה הקשר שלו אליהם!
בהגיע יום החתונה, החליט להיכנס לאולם ולבחון במה מדובר, בעיקר מתוך סקרנות – למצוא את קצה החוט שיוביל לפתרון תעלומת ההזמנה. הוא פסע פנימה במבוכה, הביט אנה ואנה, אכן כן – הוא לא מכיר איש, אין לו מושג מה עניינו לחתונה זו! בנימוס מתבקש, פנה למחותנים ואיחל 'מזל טוב', ורגע לפני שיצא – בדיוק אז נפתרה התעלומה, באופן מדהים ויוצא דופן:
אחד המחותנים בירר את שמו, וכששמע כי זה הוא – אורו עיניו, והוא ביקש מר' יצחק לפנות הצידה – אל ירכתי האולם. ר' יצחק עומד וממתין שם רגע, ולמרבה ההפתעה – מי שביקשה לפגוש אותו והיא שהזמינה אותו לחתונה, היא הכלה בכבודה ובעצמה!
ר' יצחק עמד נדהם. הכלה ניגשה אליו, הזדהתה בשמה ושאלה האם הוא זוכר אותה. הוא משך בכתפיו כאינו יודע, ואז הכלה גילתה את הסוד: 'אני הספרנית שביקשה את המקור למילים 'ולא ניכשל' בברכת המזון!'
ר' יצחק הופתע שבעתיים. ראשית, בפתע פתאום עלתה מזכרונו העמום המעשיה ההיא, והוא תמה מה ל'ולא ניכשל' ולכלה?! ובנוסף התעצמה פליאתו, הן לפי זכרונו הכלה נראתה רחוקה מדרך היהדות, והרי הוא עומד כאן, במועד נישואיה, ומגלה כי היא נישאת כדת וכהלכה, בחתונה יהודית על טהרת הקודש! מה מתרחש כאן?!
הכלה הבחינה במבטי הפליאה, ונקבה במשפט שנחרט בזכרונו של ר' יצחק: 'בזכות ה'ולא ניכשל' שלך, אני כאן!' – אמרה, ופתחה את סגור ליבה:
'אני מבינה שאתה מתפלא… אכן, בעת ההיא, בשנות נערותי, הפניתי עורף למסורת אבות, ולא נראיתי כמי שעשויה להתחתן כדת משה וישראל. לא תאמין', הוסיפה בעיניים דומעות, 'הגעתי למצב בו התלבטתי בין חתונה אסורה בתכלית האיסור, לבין ייסורי המצפון, איך אבגוד במורשת אבות ואפגע גם בדור הבא שלי… הייתי חייבת להחליט, נקרעתי מבפנים, וכמעט שעמדתי לקבל החלטה קשה ואומללה – – –
ואז', היא פרצה בבכי נרגש, 'בדיוק באותו רגע שעמדתי לקבל החלטה, הגיע המכתב שלך, בו נכתבו המילים 'ולא ניכשל' והוקפו בלורד ארטליין אדום. ראיתי בכך רמז, הודעה עבורי, שעליי להתגבר ולא להיכשל, להחזיק מעמד בנסיון הקשה, לשמור על עצמי מכל משמר. המכתב שלך והמילים המודגשות בו – הם שנתנו לי את העוז והגבורה להילחם, להחזיק מעמד!
בעקבות כך, התחלתי לחזור צעד בצעד אל חיק משפחתי, וזכיתי לשוב אל החינוך היהודי הטוב שקיבלתי בילדותי. זכיתי לחזור בתשובה שלמה, והערב אני זוכה לבנות בית כדת משה וישראל. הזמנתי אותך לחתונה כדי שתחזה בעיניך ותתרגש, שתדע שהיה לך חלק עצום בהצלת בת ישראל, שתבין מה פעלת בברכת המזון שלך בקול ובנעימה!'
הכלה ביקשה להתיישב ולהירגע, ניכר עליה המאמץ הרגשי הכבד שעשתה, בספרה את סיפור חייה. ור' יצחק נותר לעמוד נדהם, מופתע לגלות מה רב כוחה של ברכת המזון בקול, עד היכן הדברים מגיעים, מה הם פועלים, כיצד ברכת המזון שלו הצילה בת ישראל מרדת שחת, הקימה בית בישראל על אדני התורה!
סיפור זה, אשר סיפר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל ומופיע בספר 'שאל אביך ויגדך' ח"ג, ממחיש מה כוחה של ברכת המזון בקול. לעולם לא נדע מה התועלת שתצמח ממנה, לעולם לא נבין מה היא פועלת ומחוללת. ברכת המזון בקול דורשת רק טיפה מאמץ, אך לפעמים יש בה לשדד מערכות, לשנות סדרי עולם.
הבה נקבל על עצמנו לברך ברכת המזון בקול, תמיד. בבית ובחוץ, בשמחות ובאירועים, בכל מקום. ברכת המזון בקול היא זכות כבירה ונפלאה שקשה לאמוד את ערכה, ואת כוחותיה לחולל מהפכות נפלאות. הבה נאמץ לעצמנו את ברכת המזון בקול, נברך תמיד באופן שיהווה דוגמא אישית, הוכחה לצורה בה יהודי מברך ברכת המזון. כך נזכה לברך כראוי, ולהתברך משמי מעל בשפע טובה ופרנסה!
(מתוך הספר 'פניני פרשת השבוע')
לשליחת תגובות לכותב הטור הרה"ג רבי אשר קובלסקי שליט"א, כתבו ל:
1/344