וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת (במדבר טז א)
"חכמות נשים בנתה ביתה, זו אשתו של און" (במדבר רבה יח, כ)
כשהבן הגדול שלי היה ילד קטן, פעם אחת בשבת הוא רץ לאמא שלו ואמר: "היום למדתי עם אבא כך וכך, יש לי המון מלאכים בשמים, כבר נורא צפוף לי שם, עם המלאכים שלי". אז היא אמרה לו: "אולי תיתן לי קצת? יש לך כל כך הרבה, אולי תיתן לי קצת?". הוא היה ילד טוב, לא ידע מה להגיד. הלך לשאול את אבא שלו. אז אבא שלו אמר לו: "תגיד לאמא שכל מילה שהוא לומד, יש לה גם שכר אותו הדבר, שווה בשווה. יש מספיק, מה שיש לו יש גם לה". הילד רץ בשמחה עצומה וסיפר לאמא שלו: "תדעי לך שגם לך צפוף בשמים".
זו אמת! ילד קטן יש לו את התמימות הזו. אנחנו כבר לא מתאים לנו. אבל זו אמת! כל אשה שבעלה ישב ולמד עשר שעות 'צפוף' לה בשמים. נכון שזה קשה, אבל בשביל זה אנחנו חיים פה, להתמודד עם קשיים. אם היינו רואים את השכר של גן עדן מול העיניים לא היתה בחירה ביד האדם לנהוג לא כהוגן. אם היינו רואים כל לילה איך שיוצא דף חשבון, אחרי שהבעל יצא מהכולל, וכתוב שם עוד מאה עשרים אלף, לא היה שום נסיון. היצר הרע היה יוצא לפנסיה. בשביל שיהיה נסיון לא רואים את זה. אבל דבר אחד צריכים לדעת, לא מפסידים מזה שום דבר!
מרן הסטייפלער זצ"ל כותב, לא הובטח ללומדי תורה שיהיו עשירים, אבל הובטח להם דבר אחד, שהם לא יפסידו שום דבר מזה שהם יושבים ולומדים. מה שנגזר עליהם יהיה להם אותו הדבר. אם בעלך היה נמצא יותר בבית ויותר עוזר, לא היה לך יותר קל ממה שעכשיו כשהוא יושב ולומד. הקושי שנגזר עלייך, יהיה קיים. אז אם בעלך יבוא הביתה יותר, ויותר יעזור באמת בבית, הקושי הזה לא יהיה, אבל לעומת זה יכאבו השיניים, או חלילה כאבים אחרים. מה שנגזר על אדם יהיה, לא יעזור שום דבר.
כתוב במדרש על הפסוק "אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו", אין אדם בעולם בלא יסורים. יגע בתורה, ער כל הלילה. חש בשינו, ער כל הלילה. אשרי מי שהיסורים באים מן התורה. זאת אומרת כך, נגזר על בן אדם שהיום בלילה יהיה ער ולא ישן, אין לו בחירה, זה לא יעזור לו כלום. הוא יהיה ער היום בלילה. אבל יש לו בחירה למה זה יקרה, או שהוא יחליט ללמוד כל הלילה, ואז הוא לא הפסיד כלום כי בין כה נגזר עליו שהוא יהיה ער כל הלילה, אבל הוא הרוויח לילה שלם של תורה. רווח אדיר. ולעומתו מישהו אחר נגזר עליו גם כן להיות ער כל הלילה, אבל הוא לא מתכונן לשבת וללמוד. מגיעה השעה שתים עשרה, הוא מתפרקד מתחת השמיכה, הולך לישון, אבל הרי נגזר עליו שהוא יהיה ער. הקב"ה שולח לו כאב שינים. כל מי שטעם את זה, יודע שזה לא סימפטי. מסתובב ימינה, שמאלה. השינים כואבות. עוד שעה ועוד שעה. כבר גמר את כל כדורי ההרגעה שלו ושל השכנים. הוא יודע שבבוקר הוא צריך ללכת לרופא שינים ולהיפרד מהרבה כסף. מגיע הבוקר, הפסיקו הכאבים. הו, ברוך השם. מה ברוך ה'? נגזר עליך להיות ער כל הלילה. לא רצית לשבת וללמוד, אז כאבו לך השינים. נגמר הלילה, נגמר הכאב. מה הרווחת? בין כך היית ער כל הלילה, אבל כאבו לך השינים כל הלילה.
כשהיו שילומים של הגרמנים ימח שמם לנפגעי הנאצים, לפני יותר משישים שנה, אבא שלי הגאון רבי פנחס שרייבר זצ"ל היה יכול לקבל את הסכום הכי גבוה שהיה, לאור מה שעבר עליו. היה מדובר בסכומי עתק. אבל בטופס של הבקשה הוא היה צריך לשנות בשביל זה איזה פרט. במקום לכתוב שההורים שלו נפטרו בקזחסטאן היה צריך לכתוב דבר אחר. היום היו מורים היתר בקלות, ואף אחד לא היה עולה בדעתו בכלל לשאול. משנים ולוקחים. מה זאת אומרת, מדוע לא לקחת מהגרמנים ימח שמם. אבל אבי שהיה יהודי ירא שמים פנה לגאון מטשעבין זצ"ל ושאל אם לעשות זאת או לא. הרב מטשיבין השיב לו: "תראה, על פי דין אפשר. אין בעיה. אבל בשביל מה בעצם אתה עושה את זה? צריך בטחון בהקב"ה שישלח את הפרנסה. אלא מה, צריכים השתדלות. העולם בנוי שצריכים השתדלות. לשקר זו לא השתדלות".
אבי חזר הביתה, קרע את הטפסים וזרק לפח. ותאמינו לי, הוא נפטר בלי שקל חובות. והוא אף פעם לא היה עשיר. הקב"ה דאג לו. הרעיון שהרב מטשעבין אמר הוא, הקב"ה יודע לשלוח את הפרנסה גם אם אתה מתנהג כמו שצריך. אל תעזור לו ככה. אין מצב כזה שבגלל שבעל יושב ולומד יחסר לך משהו או יהיה לך יותר קשה בחיים. אין דבר כזה. מה שנגזר עלייך שיהיה לך, יהיה לך. מה שלא נגזר, תהפכי את העולם ולא יהיה. בגלל שבעלך עושה מה שהקב"ה רוצה, לא תפסידי שום דבר. רק תרויחי.
(קטעים מתוך שיחתו של הגאון רבי ישראל בונים שרייבר שליט"א גאב"ד אשדוד וראש ישיבת 'נתיב הדעת', הובאה ב'אוסף גיליונות' קרח תשע"ח)