יקותיאל יהודה גנזל
אמש [=שלישי בלילה] סיפר לי ידיד ותיק סיפור טרי־טרי (ביידיש: "פריש אבער נישט געבאקן"):
לפני תקופה הוא נסע בכביש באישון ליל ושוטר עצר אותו על מהירות מופרזת. השוטר עמד לרשום לו דו"ח כולל נקודות ואף הנפיק לו הזמנה למשפט בגין עברת התנועה (שהיא באמת עברה, חמורה ביותר, גם לפי חוקי התורה. כל הנוסע במהירות הגבוהה מהמותר בחוק – מספסר בחיי עצמו, נוסעיו והעוברים־שבים בכביש).
הוא מילא את עיניו דמעות והתחנן בפני השוטר שיוותר לו על הקנס המוגדל. רחמיו של השוטר נכמרו עליו (למרות היותו בעל זקן, פאות וכיפה…) והוא פטר אותו מהקנס, כשהוא מבהיר לו שעדיין למשפט הוא יצטרך להתייצב וסביר להניח שהשופט התורן ישלול לו את רשיונו למשך מספר חודשים (מה שיהווה לו צרה צרורה, בהיותו מתפרנס מהנסיעות ברכבו).
בימים שלאחר מכן, ייעצוהו חברים טובים: "קח עורך־דין. יעלה לך אמנם אלפי שקלים בודדים, אבל לפחות תינצל משלילה. רק זה מה שחסר לך".
ואז, ברגע אחד של פיכחון הדעת, הוא שפך את נפשו לאלוקיו: "אבי שבשמים. אני יודע שנהגתי שלא כשורה (תרתי משמע). אני גם יודע שקיבלתי על עצמי בחוזק שלא לעבור שוב, חלילה, על חוקי התנועה. אבל מכאן ואילך אני מוסר את עצמי אליך. לא אקח עורך־דין ולא אנסה דרכים ופעולות וסגולות. אני משליך את יהבי עליך. אם השופט ישלול את רשיוני ויערער את פרנסתי – אדע שזה ממך ואקבל זאת באהבה. הלוואי, ריבונו של עולם, שבאמת לא ישלול. אבל אני את עצמי מוסר בידיך".
אתמול [יום שלישי] היה יום המשפט. הוא התייצב בבית־המשפט לפני השעה שהופיעה בהזמנה. ניגש אל הפקיד שהרים אליו עיניים ממוקדות ואמר לו: "המשפט בוטל. לך הביתה".
הוא התבלבל קצת, אבל כעבור דקות אחדות קיבל לידיו מסמך (אותו הוא הראה לי) בו מופיע שחור על גבי לבן שהמשטרה משכה את התביעה, המשפט בוטל, סר צל השלילה מעליו.
"כשאני מספר את הסיפור בשעות האחרונות לחברים, כל אחד שואל אוטומטית: של מי ה'מופת'? לאיזו קופה נדרת? הבטחת סעודה? תרמת משהו? סגולה של איזה צדיק עשית? – ואני מסביר להם (לא שאני מזלזל חלילה וחלילה, ושוב חלילה וחלילה, בכוחה של צדקה הפועלת ישועות נשגבות – ומעשים שבכל יום יוכיחו), שלפעמים אנשים בורחים בעת צרתם ותולים יהבם בצדיק כזה או אחר, זצוק"ל או שליט"א, בנרות או בצדקות, בחלוקות ובסעודות, והם שוכחים את העיקר – שוכחים להרים עיניים אל הבורא יתברך ולבקש ממנו, בשפה פשוטה. שוכחים להפיל את עצמם בידי אביהם אהובם שבשמים, הוא היטיב, הוא מיטיב, הוא ייטיב לנו".
דבריו מדברים בעד עצמם ומחייבים את הכלל – נכון, יש סגולות ויש כוחות עליונים ורוחניים. אבל בכל עת צרה וצוקה עלינו לזכור ממסובב כל הסיבות, מי שבידיו אנו נתונים ומי שהוא, רק הוא, יכול להושיענו.
(המבשר)