"וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד" (בראשית ל"ט, כ"א)
סבא (מרן הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ בעל ה"ברכת שמואל") זצוק"ל, תמיד היה אומר: "בן אדם צריך להכין את עצמו לאחר מאה ועשרים, לבוא לבית דין של מעלה עם משהו שהוא היה מיוחד בזה והשקיע בזה כל החיים". פעם כשישב עם תלמידיו, אמר: "כשאני אבוא לעולם האמת, איני יודע עם איזה דבר חזק אני אבוא. ללמוד כמו שצריך – הרי אני מקווה לפגוש שם את הרבי ר' חיים, ואילו פנים יהיו לי לידו? אם אני אדבר על עמקות בתורה – הרי אני מקווה לפגוש שם את רבי עקיבא אייגר, ומה אני בכלל לעומתו? אם אומר שהייתי חזק במידות טובות – הרי רבי ישראל סלנטר זיע"א, יישב שם, ואני אתבייש ממנו ואתחבא!"…
הרהר רבי ברוך בער כמה רגעים, לפתע התעשת ואמר: "אני אבוא לשם עם טענה חזקה שאהבתי כל יהודי בכל נפשי מכל הלב, עד בלי סוף!", והוסיף ואמר: "כל יהודי שהייתי רואה ברחוב, אפילו מרחוק, הייתי אומר הברכה אוף זיין קאפ (ברכה על הראש שלו, כלומר שיחולו ברכות לראשו)"
ומעשה שהיה, כך סיפרה נכדתו, הרבנית שיינר ע"ה (אשר יום פטירתה חל יום לאחר רבי ברוך בער זיע"א, בו' כסלו): פעם הגיע בעל מלאכה לביתו של רבי ברוך בער, לתקן משהו, והוא הסתובב עם 'כובע עבודה' של פועלים. רבי ברוך בער חשב שהוא גוי וכשסיים את עבודתו והתכוון ללכת, אמר לו האינסטלטור 'יום טוב' בשפה פולנית. רבי ברוך בער הכיר שתי מילים בלבד בשפה הפולנית: 'שלום' ו'יום טוב', מפני דרכי שלום, והשיב לו 'יום טוב' בפולנית.
אמר לו בעל המלאכה: "רבי! מדוע אינך עונה לי ביידיש? אני רגיל לשפה הפולנית ולכן אני מדבר כך, אבל הרב הרי לא רגיל לשפה זו ואני יהודי מבין יידיש". רבי ברוך בער הזדעזע על כך שחשב על יהודי שהוא גוי, מיד חיבקו ונישקו וביקש מחילה כמה פעמים, וכה הרבה להצטער על שחשד ביהודי שהוא גוי, ח"ו, הוא לא נרגע וביקש מבעל המלאכה: "בא, תשב, ואסביר לך מה ההבדל בין יהודי לגוי". ישב עמו רבי ברוך בער קרוב לחצי שעה (!) והסביר לו עד כמה יהודי הוא חשוב וכו', ואז אמר לו: "אתה מבין למה אני צריך כל כך להתנצל ולבקש מחילה?!". עלינו ללמוד מהמעשה המופלא עם סבא זצוק"ל, עד כמה יש לאהוב כל יהודי ולהעריך כל יהודי!
(מתוך סברי מרנן – פרשת ויצא תשע"ח)