הרב מנשה גליקזאהן
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ (ויקרא כו, ג)
וברש"י – יכול זה קיום המצוות כשהוא אומר ואת מצוותי תשמורו וגו' הרי קיום המצוות. אמור היא מה אני מקיים אם בחוקותיי תלכו "שתהיו עמלים בתורה".
רש"י הקדוש שם דגש מיוחד על ענין העמלות, מלבד העניין של "והגית בו יומם ולילה" ישנה תביעה מיוחדת מעם ישראל להיות עמלים בתורה. כיצד הופכים לעמלים בתורה? להיות 'עמל בתורה' פירושו להתייגע בדברי הגמרא, להזיע כדי להגיע למתיקות התורה. בשביל להגיע למדרגה נעלה זו דרושים עמל ועבודה פנימית מול תחבולות היצר, להניח בצד חיי שעה ולעסוק בחיי העולם הבא.
כיצד קונים את עמל התורה?
מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, עמוד ההוראה אשר זכה להאיר את דורנו באור תורתו – כיצד הגיע לעמלות כזו, שכל מי שחסה אי פעם במחיצתו לא גמר להתפעם ממנה? מעבודה פנימית ומלחמה עיקשת ביצה"ר.
הסיפור הבא, יעיד על כוחות הנפש ששאב רבינו, עד שזכה להגיע לדרגות נישאות. היה זה בשנות צעירותו. קירות ירושלים העתיקים כוסו במודעות ענק המבשרות על בואו של החזן הדגול ר' יוסלה רוזנבלט, שאמור לשבות בירושלים וינעים בקולו את התפילות. רבינו, שהיה אז אברך צעיר, ראה את המודעות והתלהב. "הן מחבב הוא חזנות ומה רע אם ילך לשמוע את החזן הדגול?" מהרהר הוא בתוכו, אך אז החל ויכוח סוער בתוכו. קול אחד אומר לו: "יוסלה הינו חזן דגול ויר"ש, ומדוע לפספס הזדמנות נדירה?" ומצד שני עולה קול נוסף ואומר : "בשביל זה לסגור גמרא ולנדוד עד ביהכ"נ החורבה?"
בסופו של דבר החליט לוותר על התענוג, שם את עקבותיו לעבר אוהל שרה אך אז חזר שוב אותו ויכוח פנימי בתוכו, מהרהר הוא: "הן אנשי ירושלים אנשי צורה הם והולכים הם בהמוניהם לעבר החורבה ולמה אגרע?" בעוד השאלה מהדהדת בתוכו, החליט רבינו להצטרף אף הוא להתענג מסלסוליו של החזן הנודע, והחל עושה את דרכו, עד שהגיע סמוך ונראה לבית הכנסת החורבה. אוזניו כבר קלטו את קולו הרם של החזן המופלא, והוא התרגש מאוד, אך באותו רגע קפץ על עומדו.
"מזה להתרגש??" תוהה הוא בזעזוע, וכי ייתן להכניס בנפשו הזכה רגש אחר במקום רגש של לימוד הגמרא?? על אתר שב על עקבותיו בהחלטה נרגשת ודרמטית "מקומי הוא באוהל שרה!!" כך רכש מרן זצוק"ל את עמל התורה שפיעמה בקרבו עד יומו האחרון עלי אדמות.
כיצד נראה עמל התורה?
בספר "פני מנחם" מובא סיפור על כ"ק מרן ה"פני מנחם" מגור המעיד על גדלותו ועמלותו בתורה. מרן בעל הפני מנחם היה יושב בחדר לימודו, רכון על ספריו הרבים ולומד בריכוז רב את סוגיות הש"ס. מפעם לפעם נוסף ספר לערימת הספרים שהיו על השולחן, וניגון הלימוד משובב כל לב בוקע ויוצא בהשתפכות, ניגונו של מרן הפני מנחם.
באחד הימים, נקש בנו על דלת חדר הלימוד. באותה העת, ישב הרבי בחדרו כמנהגו. שקוע הוא בלימודו הטהור עד כי לא שמע את נקישות הדלת. בנו של הרבי ידע היטב, שכשאביו לומד לא ישמע הוא את הנקישות. אמנם הייתה זו שאלה דחופה שאינה סובלת דיחוי, והוא החל להגביר את קצב הנקישות, אך לשווא, הרבי לא שם לב.
עקב דחיפות העניין, פתח את הדלת קמעה והציץ פנימה, אך עדיין היה הרבי שקוע. אף כשפתח את הדלת לרווחה תוך כדי חריקה צורמנית שנשמעה היטב, לא נרשמה שום תגובה מצד הרבי, כך עומד הבן בהשתוממות במשך שעה ארוכה, אין הוא רוצה להפריע ללימוד אביו. מחכה שאביו ירים את עיניו מן הספר ואז יפנה אליו אך זה לא קרה. רק לאחר זמן מה, הרים הרבי את עיניו הטהורות מן הספר תוך כדי מחשבה מאומצת בסוגיה הסבוכה שלמד, הבחין בבנו וניגש אליו.