יקותיאל יהודה גנזל
היה חסיד קשיש שנהג לנדב 'הדרכת חיים' לבחורים שעמדו לקראת יום הכלולות. מטבע הדברים, חתן לקראת נישואיו בטוח בעצמו שהנה־הנה, אחרי שמחת הנישואין, כאשר יהפוך את הקידומת מ'הבה"ח' ל'הר"ר', הוא עומד להשתנות. כל מה שהיה לא טוב בו, במידות ובהתנהגות, בימי הבחרות – הכל ישתנה. ואותו חסיד היה צולף בלשונו ואומר: "אל תדמה בנפשך שחופה הפרושה על ארבעה מוטות, משנה את טבע האדם. האדם לא משתנה אלא רק על־ידי יגיעה צרופה".
אביר המוסר, רבי ישראל סלנטר זי"ע לא היה מגיד מפריח אמרות, וכשהוא טען ש"קל יותר לסיים את הש"ס כולו מאשר לשנות מידה רעה אחת לטובה", הוא העמיד אבן דרך שאין לה מפריכים.
כלפי מה הדברים אמורים?
בתחילת דברי ימי הקורונה היו רבים גם רבים שהיו בטוחים: דברים עומדים להשתנות! החתונות יהפכו סוף־סוף למצומצמות ואגב כך גם ההוצאות הרבות (והבלתי מוצדקות!) תפחתנה משמעותית. אנשים ישנו את הרגלי הצריכה שלהם מפחד המיתון. המסכות והסגר (הראשון, כמובן) יגרמו לאנשים להתרגל לתפילה במניינים קטנים. בקיצור, הנגיף בדרך לשנות את העולם (יש עוד רשימה ארוכה. שכל אחד יוסיף מדיליה).
אני זוכר אפילו שיחת טלפון בה שוחחתי עם 'מאַכעֶר' מסוים שבאמת רוצה להועיל, הוא טען בלהט שהנה, הגיע הזמן, כעת אפשר לעלות על הגל ולהתחיל לעשות חתונות קטנות יותר, בלי לטלטל את הדודנים הזועפים, בלי לשלם על תזמורת יקרה ובלי להוציא הוצאות מיותרות שכל תכליתן היא הצגה דמיונית בעיני הבריות.
אני טענתי לעומתו: שום שינוי לא קורה מאליו, גם אם בפועל אנשים יתחילו עכשיו לצמצם בהוצאות (מה שלא קרה, לדאבון לב, כשהיה מי שמיהר לגרום שכל חתונות חוצות מצומצמת, תעלה כמו חתונת רגילה באולם, בעולם שלפני הקורונה), הרי שברגע שהקורונה תיגמר (אז עוד חשבו שהיא תיגמר), אנשים יחזרו לחתן באולמות גדולים.
הקורונה עדיין לא נגמרה וכבר אנו רואים אנשים שבים אל כל ההרגלים שלהם מקדמת דנא. רק נרגע מעט הלחץ וכבר הכל חוזר (במגבלות האפשר, כמובן) להיות כבתחילה. האלכוג'ל לא נשאר ידיד טוב (למרות שהרבה הבטיחו לעצמם להתחיל להשתמש בתדירות עם המוצר ההגייני הזה). ה'כלור' במקוואות לא ממשיך להיות חלק מוגבר בתרכובת המים. וראיתי כבר אפילו מקומות שהחזירו את המגבות הציבוריות (מעניין מה תהיה התוצאה אם יבצעו בדיקה סרולוגית למגבת כזו).
הסיבה לכך פשוטה מאד – אדם לא משתנה כל עוד הוא לא מחליט בתוכו שהוא עושה סוויץ' במוח ובכוח ומתחיל להתנהג אחרת.
בלי עמל, בלי תכנון, בלי החלטה והחלטיות – שום שינוי לא יבוא.
(המבשר)