"קדושים תהיו…" (ויקרא יט ב)
עם סיום קבלת הקהל קרא הרבי את הקוויטל, ולאחר מכן פנה לגבאי וביקשו: "קרא לאותו בחור שייכנס". הגבאי ניסה לחפש את הבחור, ולא מצאו. אך הרבי הודיע נחרצות: "אני לא אסע לפני שהבחור ייכנס אלי!"
היה זה בשנות התש"כ המאוחרות. הרבי ה'בית ישראל' מגור זצ"ל עמד לנסוע לכמה ימים למנוחה בכפר שמריהו. בכל יום היתה קבלת קהל אצל הרבי בשעה 11.33 לפנה"צ (מלבד שעת קבלת קהל לפני מנחה, ובערב), והיות ובאותו יום היה אמור לנסוע לכפר שמריהו מיד לאחר קבלת הקהל, ביקש מהגבאי שהיה ניצב על משמרתו ליד הדלת, שיורה לבאים שלא יכנסו היום עם קוויטלעך, אלא רק ידברו בעל פה. פשוט הזמן היה דחוק מאוד.
והנה בתור עמד בחור מתלמידי ישיבת חברון (ושם משפחתו קליינענער), ולמרות שהגבאי הודיע לעומדים בתור שאין להיכנס עם קוויטלעך, חשב אותו בחור שזו הוראה של הגבאי ולא של הרבי בעצמו, החביא אפוא את הקוויטל בתוך שרוולו, ובהיכנסו שלף את הקוויטל והושיט אותו לרבי.
ומה קרה אז? הגבאי שהבחין בהתנהגותו של אותו בחור, עקב אחריו, ובראותו מבעד לחרך הדלת כי הגיש לרבי קוויטל, נכנס מיד והוציא אותו החוצה. והבחור, שנעלב ונפגע מהגבאי, תפס את רגליו ונמלט חזרה לישיבת חברון.
עם סיום קבלת הקהל, שהיתה הפעם קצרה ומהירה, קרא הרבי את הקוויטל – ולאחר מכן קרא לגבאי ואמר לו: "קרא לאותו בחור שייכנס".
הגבאי יצא לחפש אותו, אך לא מצאו. הוא נכנס חזרה ואמר לרבי כי אינו רואה אותו, אך הרבי אמר לו: "אני לא אסע לפני שהבחור ייכנס אלי!". והוסיף ואמר: "ראה נא מה הבחור רוצה, הוא כותב שהוא תלמיד ישיבת חברון, ואמור לעבור השבוע ניתוח שבר בבית החולים 'הדסה', ומבקש ברכה שבשהותו בבית החולים יצליח לשמור על טהרת עיניו! זה מה שהוא מבקש, ובשביל זה אני יושב פה! לא אסע בטרם שתביא את הבחור הנה!".
הגבאי הלך לישיבת חברון הסמוכה וחיפש את הבחור (שמו הרי רשום בקוויטל), אולם הבחור שנפגע ממנו, מאן אף לדבר אתו.
חזר הגבאי לביהמ"ד, וביקש מאחד האברכים שייגש לישיבה ויפציר בבחור שיבוא. ואכן כך הווה, ורק לאחר שאותו בחור התקבל בפנים שוחקות בקודש פנימה, וקיבל את ברכתו של הרבי, הן להצלחת הניתוח והן לשמירת עיניו בקדושה, יצא הרבי מביתו, לאחר שהתעכב בגלל כל אותו מעשה למעלה משעה שלימה, בדרכו לכפר שמריהו.
(גיליון 'יין ישן' תזו"מ, מפי הרה"ח ר' בנימין קלוגר)