כעבור כמה ימים התקשר הקבלן ושאל: "הגיע קונה חדש שזקוק דווקא לדירה שקניתם, עם הגישה הנוחה לרחוב. האם אתם מוכנים לקחת במקומה דירה אחרת קומה אחת למעלה?"

כבר מפורסם כלל הברזל שהיה שגור בפי מרן רבינו הגראי"ל זי"ע, שמוויתור אף פעם לא מפסידים. והיה אומר שיש בידו שלש עצות נפלאות לשלום בית: לוותר, לוותר, ועוד פעם לוותר! ופעם שאל אותו אחד ממקורביו: הראש ישיבה בעצמו כל הזמן מוותר, ומה רווח יצא לו מזה? חשב מרן הגראי"ל קצת, ולבסוף אמר שיתכן שמה שזכה להקים ישיבות כל כך גדולות וחשובות, זה בזכות ויתוריו…

ובאמת לכשנתבונן נראה, שכל החורבן היה מחוסר במידת הוותרנות, שהרי אילו היה קמצא מוותר קצת לבר-קמצא על שהותו בסעודתו, לא היה נהפך בר-קמצא למלשין ומוסר ולא היה נחרב הבית. וגם לאידך גיסא, אחרי שכבר קרה מה שקרה, שבר-קמצא ספג כאלו בזיונות של זריקה בבושת פנים מהאולם, ועוד מול הרבנים שישבו שם וראו את כל העניין – אילו היה מתחזק ולומד קצת מוסר ומוותר לבעל הסעודה על כל הבושות שעשה לו, גם כן היה יכול להמנע כל החורבן…

ולהלן סיפור מיוחד ששמעתי מפי בעל המעשה, אברך שקדן יקר-הערך שליט"א מטובי הלומדים במיר, אשר רכש דירה בפרויקט שנבנו בו כשמונים יחידות דיור. הדירה הזאת היתה בעלת גישה נוחה לרחוב, וכעבור כמה ימים התקשר אליו הקבלן ואמר לו שהגיע קונה חדש בעל נכות וברצונו לרכוש בדווקא את הדירה שלו, עם הגישה הנוחה, ואם לא אכפת להם להחליף את הדירה שקנה לקומה אחת מעל באותו מחיר בדיוק.

מיודענו האברך שוחח עם רעייתו תחי' על העניין, והיא דחפה אותו לוותר לקונה הנכה ולעבור לקומה מעל, אע"פ שכאמור אין בזה שום רווח מבחינת המחיר…

לקראת סוף הבניה התקשר אליו אברך מאותו פרויקט, והסב את תשומת ליבו לעובדה שיש מאחורי דירתו חלל גדול שיכול לשמש כיחידה מצויינת להשכרה. הוא פנה אל הקבלן, שהסכים בחפץ לב להפעיל לכמה שעות את פועליו, אשר בעזרת טרקטור כבד פינו את כל הפסולת שבחללים, ובתוך כמה שבועות הצליח לבנות יחידה יפה ומרשימה.

לאחר כניסתם לפרויקט התברר להם, שלפי המיקום של הבניינים יצא שמתוך כל שמונים הדירות רק להם יצא חלל שאפשר לנצלו לבניית יחידה, ונמצא שרק ע"י שהסכימו לעלות קומה הרויחו רווח כספי גדול. מויתור לא מפסידים!

יתירה מכך, מספר לי אותו אברך שליט"א, שלעת עתה, מכיון שבאותה שכונה יש הצפה של יחידות העומדות להשכרה, נוצר מצב ביש שכל היחידות עומדות ריקות ללא שוכרים, וגם היחידה שלו שהיתה מושכרת עד כה, עומדת להיות מעכשיו ריקה, כשלדעתו אין אפילו חובת השתדלות לפרסם עליה. אולם הוא שם לב לדבר פלא, שלפי חשבון ההוצאות והכנסות של היחידה, יצא לו שעד עכשיו הוא כבר הצליח לכסות את כל הוצאות בניית היחידה פלוס יתרה של כמה אלפי ש"ח… ויצא א"כ שמשמים סידרו לו יחידה בחינם…!!

(מאמרי 'עינינו גל' בתוך 'אוסף גליונות' דברים תשע"ח)